על פי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 נושה רשאי להגיש תביעת חוב בתוך ששה חודשים מיום מתן צו הכנוס.
בנוגע למקרה שלפנינו, הרי שבראש ובראשונה מצאתי להדגיש כי אין מדובר באיחור קל יחסית בהגשת תביעת חוב, כי אם באיחור ממשי, משמעותי וניכר של למעלה משלוש שנים (!)
מעניין לציין כי גם בעיניין מלונות רותם עליו נסמכים אייזנברג וטובי, דובר באיחור משמעותי של כשלוש שנים לאחר מתן צו הפרוק וכשמונה חודשים לאחר שנודע למבקשות אודות הליך הפרוק, ובית המשפט העליון קבע כי נוכח איחור זה, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שדחה את העירעור על החלטת המפרק לדחות את הבקשה להארכת מועד.
בנוסף יצוין כי מקום שהן טובי והן עליזה קזצ'קוב הם גם בעלי מניות של החברה וגם נושים שלה, הרי שיש בהארכת המועד להגשת תביעת החוב של אייזנברג כדי לפגוע בזכויות שאפשר וקיימות לבעלת המניות קזצ'קוב מתוך הכספים שעשויים להוותר בקופת הפרוק, כך שגם מטעם זה אין מקום להתיר הגשת תביעת החוב באיחור כה ניכר.
...
בעניין זה נקבע באותה פרשה כי:
"אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד".
ככלל, ניתן לסכם כי על פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי גרימת נזק למי מהצדדים, אי חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יש להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב (רע"א 3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד לנכסי החייב (פורסם בנבו, 27.06.2017); רע"א 1883/15 משה חי שיבר נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 09.08.2015)).
כך או כך, אין הצדקה במקרה דנא להיעתר לערעורים, ובדין ובצדק נדחתה תביעת החוב של אייזנברג על ידי מפרק א.צ.ט.
אשר לטענה כי יש בקופת הפירוק די כספים לכל הנושים, כולל חלקו של אייזנברג, הרי שנימוק זה – גם אם הוא נכון – אין בו כדי להצדיק העברת הכספים לאייזנברג כבר עתה, חרף האיחור המשמעותי בהגשת תביעת החוב שלו, וככל שאכן מגיעים כספים מטובי לאייזנברג, יתכבד אייזנברג וימתין עד לאחר שיחולקו הכספים העודפים לבעלי המניות, ואז יפעל להיפרע ישירות מטובי.
סוף דבר:
על יסוד כל המוסבר לעיל, דין הערעורים – שניהם – להידחות, על כל ראשיהם ונימוקיהם.