הנתבעת הנה עמותה רשומה ללא כוונת רווח, שהוקמה לשם סיוע לנזקקים ולניצולי שואה, בין היתר, על ידי רכישת ו/או שכירת דירות, והשכרתן בשכירות משנה לנזקקים, תמורת דמי שכירות נמוכים (להלן "העמותה").
בעדות זו שנרשמה מפיו של המנוח "... לילה לפני השריפה ביקש המנוח בקבוק שמן ולשאלתו: "מתי נראה אותך שוב?" ענה: "כנראה שעוד הרבה זמן".
נסיבה נוספת המחזקת את המסקנה שמדובר בארוע מכוון של הצתה היא קיומה של מרפסת בדירה, שעשויה היתה, על פי הכתוב בחוות דעתו של רשף לוי (נ/1), להיות איזור שבו המנוח יכול היה להמלט, אולם למרבה הצער גופתו של המנוח נמצאה מוטלת בתוך הדירה.
ערכאת העירעור שאליה הוגש ערעור על ידי השוכר, אישרה את קביעתו של כב' השופט טובי, באומרה בין היתר את הדברים הבאים:
"נקבע בהסכם השכירות כי על המערער להחזיר את המושכר בתום תקופת השכירות במצב תקין, כפי שקבל אותו. המושכר הוחזר במצב בלתי תקין. "נקודת המוצא המקובלת היא, שאחריות חוזית היא אחריות מוחלטת, במובן זה שהיא קמה בדרך כלל במלוא היקפה, בלא תלות באופי ההפרה, בהלך מחשבתו של המפר, או בנסיבות אחרות". ע"א 3912/90, Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה בע"מ, פד"י מ"ז(4), עמ' 64.
...
לאור האמור לעיל, ובזיקה למבחן הצפיות, הנני קובעת כי העמותה היתה צריכה לצפות גרימת נזק לדירה לרבות על ידי הצתה מכוונת, קל וחומר בנסיבות המקרה שבפנינו שבו היא היתה מודעת לאותות המצוקה הנפשית ששודרו על ידי המנוח עובר לאירוע, ובזיקה למבחן הסיכון הנני קובעת כי אירוע ההצתה היה במתחם הסיכונים שהעמותה היתה צריכה לראות בעת כריתת החוזה, ומשכך, אין בפנינו נסיבה מסכלת.
בנסיבות המקרה שבפנינו, לא שוכנעתי כי יש לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני.
לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 97,560 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 23,000 ₪ (תוך לקיחה בחשבון ההוצאות בסך של 1,200 ₪ שנפסקו בהחלטה מיום 7.6.16), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
