מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על אישור הקמת מרפסות בתלות

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

המשיבים טוענים עוד, כי בין שנת 1998 לשנת 2004, המבקשים 1 ו-2 הגדילו את שטח מרפסתם, סגרו אותה בחריגה מהיתר הבניה ובנו חדר מתחת למרפסת שאף הוא חורג מההיתר – וזאת על חשבון שביל המעבר שהיה קיים בחלקתם (כשבעבר השביל התחיל במדריגות משותפות מן הרחוב ואז התפצל לשתי החלקות).
כך נטען בהמרצת הפתיחה: "השמוש שנעשה (...) מקים לטובת חלקתם זיקת הנאה מכוח שנים...". בעניינינו, מדובר בטענה לשימוש שנעשה בחלקת המשיבים לשם הגעה לדירות בחלקת המבקשים, ולשימוש זה אין תלות בזהות המבקשים עצמם.
אשר לאפשרות להכיר בזכות מעבר מכוח כורח לאחר חקיקת חוק המקרקעין, ראו את האמור בסעיף 11 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות בעיניין נסור (ע"א 696/07 נסור נ' פקיד הסדר למחוז חיפה והגליל (15.8.10): "עילה נוספת אשר בדין קבע בית משפט קמא כי אינה קמה במקרה דנן נוגעת לזיקת הנאה מחמת כורח. לשם ההכרעה בטענותיו של המערער בהקשר זה אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה האם מוסד זה של זיקת הנאה מחמת כורח – שלא מצא את דרכו אל חוק המקרקעין – עדיין חי ונושם. די אם נאמר כי אפילו הוא קיים גם לאחר חקיקת חוק המקרקעין, לא הוכיח המערער כי נתקיימו במקרה דנן התנאים הנדרשים לצורך ביסוסו, כפי שאלה נקבעו בהלכה הפסוקה שקדמה לחוק המקרקעין. כזכור, אישר המערער כי מאז הקמת הגדר על ידי המשיבים בשנת 2001, נחסם המעבר אל חלקה 32 דרך חלקה 29 והוא נאלץ להגיע אל חלקתו בדרך ארוכה יותר, תוך חציית שבע חלקות המצויות ממערב לה. משכך לא עלה בידי המערער להראות כי חלקה 32 כלואה לחלוטין וכי קיים כורח מוחלט לאפשר גישה אליה דרך חלקה 29 (ראו: ע"א 483/60 עמרני נ' דחבש, פ"ד טו(2) 1557, 1561 (1961); ע"א 153/67 "שלב" קואופרטיב להובלה בע"מ נ' נוה הררי מואב בע"מ, פ"ד כא(1) 617, 621 (1967); מיגל דויטש קניין כרך ב (1999) 489-487 (להלן: דויטש)).
זיקת הנאה מכוח תכנית בנייה המבקשים טענו, כי הם הסתמכו, או למצער היו זכאים להסתמך, הן על התב"ע, הן על ההיתר שהוצא לפיה, שכן בתכנית הפיתוח שאושרה מופיע שביל הגישה בחלקת המשיבים.
...
כך סברה גם השופטת ר' רונן (ת"א (מחוזי ת"א) 2789/07 פרייס לאה ואחרים נ' שחר טליה ואחרים (4.8.2010) באומרה - "אני סבורה כי כאשר מדובר בזיקת הנאה לטובת מקרקעין, יש לקבוע כי השימוש המצטבר של בעלים שונים ומתחלפים של אותם מקרקעין, כאשר הבעלים המתחלפים עושים שימוש ברצף באותה זיקת הנאה, הוא השימוש הרלוונטי לשאלת תקופת ההתיישנות, ולשאלה האם המקרקעין (קרי הבעלים המתחלפים שלהם), זכו בזיקת ההנאה מכוח השנים.
אני סבורה כי מסקנה זו נובעת מטיבה של זיקת הנאה לטובת מקרקעין, שכאמור היא זיקת הנאה שמי שזכאי ליהנות ממנה אינו אדם מסוים כזה או אחר, אלא מי שהוא באותה עת בעל זכות במקרקעין הזכאים.
סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – התובענה נדחית על כל חלקיה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הנתבעת הנה עמותה רשומה ללא כוונת רווח, שהוקמה לשם סיוע לנזקקים ולניצולי שואה, בין היתר, על ידי רכישת ו/או שכירת דירות, והשכרתן בשכירות משנה לנזקקים, תמורת דמי שכירות נמוכים (להלן "העמותה").
בעדות זו שנרשמה מפיו של המנוח "... לילה לפני השריפה ביקש המנוח בקבוק שמן ולשאלתו: "מתי נראה אותך שוב?" ענה: "כנראה שעוד הרבה זמן". נסיבה נוספת המחזקת את המסקנה שמדובר בארוע מכוון של הצתה היא קיומה של מרפסת בדירה, שעשויה היתה, על פי הכתוב בחוות דעתו של רשף לוי (נ/1), להיות איזור שבו המנוח יכול היה להמלט, אולם למרבה הצער גופתו של המנוח נמצאה מוטלת בתוך הדירה.
ערכאת העירעור שאליה הוגש ערעור על ידי השוכר, אישרה את קביעתו של כב' השופט טובי, באומרה בין היתר את הדברים הבאים: "נקבע בהסכם השכירות כי על המערער להחזיר את המושכר בתום תקופת השכירות במצב תקין, כפי שקבל אותו. המושכר הוחזר במצב בלתי תקין. "נקודת המוצא המקובלת היא, שאחריות חוזית היא אחריות מוחלטת, במובן זה שהיא קמה בדרך כלל במלוא היקפה, בלא תלות באופי ההפרה, בהלך מחשבתו של המפר, או בנסיבות אחרות". ע"א 3912/90, Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה בע"מ, פד"י מ"ז(4), עמ' 64.
...
לאור האמור לעיל, ובזיקה למבחן הצפיות, הנני קובעת כי העמותה היתה צריכה לצפות גרימת נזק לדירה לרבות על ידי הצתה מכוונת, קל וחומר בנסיבות המקרה שבפנינו שבו היא היתה מודעת לאותות המצוקה הנפשית ששודרו על ידי המנוח עובר לאירוע, ובזיקה למבחן הסיכון הנני קובעת כי אירוע ההצתה היה במתחם הסיכונים שהעמותה היתה צריכה לראות בעת כריתת החוזה, ומשכך, אין בפנינו נסיבה מסכלת.
בנסיבות המקרה שבפנינו, לא שוכנעתי כי יש לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני.
לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 97,560 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 23,000 ₪ (תוך לקיחה בחשבון ההוצאות בסך של 1,200 ₪ שנפסקו בהחלטה מיום 7.6.16), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בתוך כך, המערערת גרסה כי הפגיעה הנטענת בזכות לחניה לא היתה מבוססת, שכן בהליך לא נשמעה ולו תלונה אחת של תושבי הרחוב עצמם בהקשר זה, וכי המתגוררים באיזור קיבלו את מאהל המחאה שהוקם על-ידי המערערת בסבר פנים יפות, וחלקם אף אישרו למערערת לתלות את השלטים על מרפסות הדירות שלהם ועל גדרות נכסיהם.
בראייתי, המחלוקת במקרה דנן מצומצמת, וממוקדת בשתי סוגיות פרשניות המתייחסות לחוקי העזר של עריית ירושלים: האחת, אם לפי חוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א–1960 (להלן: חוק עזר (העמדת רכב וחנייתו)) היה על המערערת לבקש היתר מהמשיבה להחנות את רכביה – בהם קרוון ומשאית – בחניית הרחוב הסמוכה לבית הנשיא למשך למעלה מעשרה ימים רצופים, ולאורך כל שעות היממה; והשנייה, אם היה על המערערת לבקש היתר מהמשיבה לצורך תליית שלטי מחאה בחזית מבנים פרטיים הסמוכים לבית הנשיא, לפי חוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והנקיון), התשל"ח–1978 (להלן: חוק עזר (שמירת הסדר והנקיון)).
בעירעור שלפנינו, טוענת המערערת בעקרו של דבר, כי קביעות בית המשפט המחוזי אינן משקפות את מעמדה של זכות ההפגנה כזכות חוקתית; כי המשיבה הגבילה את זכותה להחנות את רכביה ולתלות שלטים בסמוך למשמרת המחאה שהקימה משיקולים זרים; וכי היא לא הייתה מוסמכת להגבילה באופן זה. מנגד, המשיבה הדגישה בפתח עקרי הטיעון מטעמה כי לשיטתה, מיקוד טענות המערערת במעמדה של זכות ההפגנה מהוה "ניסיון טישטוש בלתי הוגן" של קביעות בית המשפט המחוזי, תוך היתעלמות מהוראות הדין אותן היא "רומסת ... ברגל גסה, והכל בכסות של רצון לעמוד על זכות ההפגנה". זאת, אף שנציגי המשיבה איפשרו לה להפגין במקום תוך היתחשבות בצרכי הציבור ובחובתה לשמור על הסדר הצבורי.
...
אני סבור כי הפעלת שיקול דעתו של ראש עיריית ירושלים איננה עומדת במבחן הביקורת השיפוטית, כמפורט בחוות דעתו של המשנה לנשיאה ח' מלצר (וכן ספק בעיניי, וסוגיה זו ניתן להותיר להכרעה לעת מצוא, אם יש ממש בטענת המשיבה כי השילוט היווה בכלל "מפגע אסתטי").
בהמשך חוות דעתו, ומשהגיע למסקנה כי ראש העירייה לא היה מוסמך להורות על הסרת השילוט, הדגיש השופט אלרון כי אין להידרש לסבירות החלטתו של ראש העיר ולמידתיותה: "מטבע הדברים, בחינת אופן הפעלת שיקול הדעת של הרשות המנהלית על ידי בית המשפט כרוך בפגיעה משמעותית בעצמאותה. על כן, ובהתאם לעקרון הפרדת הרשויות, על בית המשפט להימנע מבחינת סבירותן ומידתיותן של החלטות מינהליות כאשר אין כל צורך בכך" (פסקה 20 לחוות דעתו).
אני סבור כי החשש מהפגיעות בביטחון האישי ובפרטיות והחשש מהשפעה פסולה על נבחר הציבור – רלוונטי בעיקר כאשר מדובר בהפגנה המתקיימת בסמוך למעונו הפרטי של נבחר הציבור.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפרויקט הריסה ובניה מכוח תמ"א 38, אין מניעה לנצל את הזכויות מכוח תקנות המרפסות בתוך קוי הבניין שמתירה התמ"א, וזאת מאחר שקוי ביניין אלה מיועדים לשם הקמת 'המבנה החדש'.
ועדת הערר לעינייני רשוי קבעה: "אנו סבורים כי את תמריצי התמ"א המפורטים בסעיף 14א לתמ"א 38 ניתן לתתן ללא תלות של האחד בשני, ובמקרה ... המונח בפנינו ניתן להתיר אף את התמריץ הנוגע לקווי הבניין ללא קשר לתמריץ הנוגע לניצול זכויות בניה נוספות.
בנושא זה נטען: "גביית היטל ההשבחה הולכת אחר הליך הרשוי שהתקיים ולא להיפך. משכך, תקיפה של החלטות ועדת המשנה אצל המערערת בגין נחיצותן של ההקלות להבלטת הגזוזטראות שאושרו על ידה והובילו לגביית היטל השבחה כדין, הייתה צריכה להעשות באמצעות הגשת עררי רשוי בפני ועדת ערר לעינייני רשוי שהנה הטריבונל המוסמך להכריע בסוגיות אלו מתחום הרשוי ולא בפני ועדת הערר [לעינייני היטל השבחה]...
" (מתוך סעיפים 5 ו- 6 להשלמת הטיעון מטעם המערערת) ועדת הערר לא קיבלה טיעון זה וציינה: "... אכן פורסמה הקלה בענין המרפסות ואולם שעה שמדובר בתמ"א 38 ובהיתר המחייב פירסום ממילא, איננו רואים מניעה מהעלאת טענה זאת..." באותו עניין טענו המשיבות כדלקמן: "...מקום בו אין מחלוקת לעניין עצם תחולתה של תמ"א 38 (כבעניינינו), ועדות הערר הבהירו כי אין קושי בהעלאת טענה שעניינה תחולת הפטור על רכיבים שאושרו בהליך הרשוי כהקלה...
...
בשולי הדברים, יש מקום לציין שתי נקודות נוספות: (1) המסקנה אליה הגעתי בסעיף 21 לעיל, התקפה לגבי הבניינים ברחוב מונטיפיורי 9א ו- 11, ובאופן חלקי לגבי רחוב מונטיפיורי 9, אף משתלבת עם מדיניות הוועדה המקומית עצמה בכל הנוגע לתמ"א 38 במסלול החיזוק: "... לפנים משורת הדין, במימושי זכויות בדרך של עיבוי ותוספת בניה מכוחה של התמ"א, הוועדה המקומית מכירה בשטחי הגזוזטראות כאילו ניתנו מכוחה של התמ"א וזאת כאשר לא נוצל השטח העיקרי הספציפי להרחבת הדירות הקיימות (13 מ"ר) או לא ניתן זיכוי אחר עבור שטחים אלו. במקרים אלו קווי הבניין של הגזוזטראות מאושרים בהליך הרישוי בקווי בניין מוקטנים מכוחה של תמ"א 38 לפי סעיף 11.1.4(א) לתמ"א 38 ולא כהקלה המחויבת בהיטל השבחה." (סעיף 21 להשלמת הטיעון מטעם המערערת) לא שוכנעתי מנסיונות המערערת להסביר מדוע מדיניות זו איננה יפה גם לגבי מסלול ההריסה, אם כי, כמפורט לעיל, אין צורך במדיניות "לפנים משורת הדין" כדי להגיע לתוצאה אליה טוענות המשיבות.
אולם אין צורך למצות את דיון בעניין זה והצדדים עצמם לא נדרשו לו. בסיכומו של דבר, הערעור המינהלי, בחלקו הגדול, נדחה.
לאור התוצאה, המערערת תשלם הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח לכל אחת מן המשיבות, ובסך הכל 9,000 ש"ח, וזאת תוך 30 ימים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

כמו כן אציין שהמומחה הבהיר בחקירתו שממילא אותו נושא העוסק בנקוז במרפסת הנתבעים 3-2, עניינו בליקוי בניה ולא בהעדר תיחזוקה מצד הנתבעים 3-2 – כך שמדובר בנושא שנימצא באחריות הנתבעת 1.
הממצאים שבפניי מקימים תשתית מוצקה לליקוי בבניה מצד הנתבעת 1 שדי בו כדי לבסס רשלנות מצד הנתבעת 1 ולהקים את אחריותה הן מכוח אחריותה בתקופת הבדק, הן מכוח אחריותה בתקופת האחריות.
זאת מבלי תלות בשאלה האם לאחר איתור ליקויים כאלה ואחרים הדבר מצריך תיקון של כתב התביעה (בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה, רע"א 39575-10-21, כב' השופטת אביגיל כהן).
כך, בשורה של מקרים מצאו בתי המשפט שלא לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך במקרה של רטיבות בדירה (עיינו, עניין קאלש, פיסקאות 175-166, בין היתר מאחר שהליקויים ברי תיקון; עניין טיטלמן שנידון לעיל, פיסקה 12, בין היתר מאחר שטרם בוצעו ניסיונות ממשיים לתיקון הרטיבות; עניין שטרהל, פיסקאות 83-74; עניין רוזנטל, פיסקאות 60-54; ת"א (שלום ת"א) 59366-06-17 פינסון נ' אלעד ישראל מגורים בע"מ, פיסקאות 35-32 (13.1.2021) (ערעור הסתיים בהסכמה, ע"א (מחוזי ת"א) 29709-03-21), בין היתר מאחר שהליקוי בר תיקון; ת"א (שלום אש') 22580-06-17 בן חמו נ' עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פיסקה 16 (6.6.2019) (ערעור הסתיים בהסכמה, ע"א (מחוזי ב"ש) 9029-09-19) (להלן – עניין בן חמו), מאחר שחלפו שנים מאז תיקון הרטיבות, ולא הוכח שזו עדיין קיימת; ת"א (שלום נת') 45468-11-13 הברמן נ' אוחיון, פיסקאות 30-21 (30.4.2017) (להלן – עניין הברמן), בין היתר מאחר שאין לקבוע שהליקויים אינם ניתנים לתיקון; תא"מ (שלום צפת) 55291-11-13 גוהטה נ' בן זקן, פיסקה 8 (14.8.2016)).
...
מסקנה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית של המומחה.
חמישית, אין בפניי ראיות קונקרטיות אחרות התומכות בירידת הערך, למשל, ראיה למוניטין רע שיצא לדירה וכיו"ב. לסיכום, מצאתי שאין מקום לפסוק לטובת התובעים פיצוי בגין ירידת ערך הדירה.
אולם לאור אחריות הנתבעת 1 לנזקי הרטיבות והקשר שבין מר מוטי כהן לנתבעת 1, הנתבעת 1 תשפה את התובעים על הוצאה זו. סוף דבר התביעות מתקבלות במובן הבא: (א) ניתן בזאת צו עשה כלפי הנתבעת 1 לבצע את כל הפעולות שעליהן הורה מומחה בית המשפט, כמפורט בסעיף ה' לחוות-דעתו המשלימה מיום 19.7.2022, ובהתאם לאמור להלן.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו