ערעור על אימוץ: אי עמידה בתנאי סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים

בית משפט לעינייני מישפחה תל-אביב יפו ועדת ערר ערר _27/20____ לפי סעיף 36א לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א – 1981; לפי סעיף 67 לחוק אומנה לילדים, תשע"ו – 2016; לפי חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב – 1992 7 אפריל 2022 לפני: כב' השופטת הבכירה, אבירה אשקלוני, יושבת ראש הוועדה חבר ועדה – פרופיסור יואב כהן – פסיכיאטר לילד ולמתבגר חבר ועדה – מר אבנר הכהן – פסיכולוג קליני חברת ועדה – גב' מיכל מילשטיין-בוקובסקי – עובדת סוציאלית חברת ועדה – גברת איריס רויזן – עובדת סוציאלית העורר: פלוני המשיב: הממונה על רשוי האומנה ע"י ב"כ היועץ המשפטי לממשלה בעיניין הקטין: פלוני (יליד 2004) החלטה

בשים לב להרכב הוועדה כפי שנקבע בחוק, ולכך שהחלטתה אינה ניתנת לערעור ונוכח המשמעות האופרטיבית שיש להחלטתה על טובת הקטין מושא הערר, סבורה הוועדה כי סמכותה לבחון את החלטת הממונה על רשוי האומנה, אינה מצומצמת למיתחם סבירות ההחלטה בלבד, וכי בסמכותה, במקרים המתאימים, לבחון גם את ההחלטה לגופה מעבר לתקינותה המנהלית ולמתחם הסבירות.

בהתאם לחוק אומנה לילדים, פרק ב' סעיף 11 ("זכות הילד להישתתפות בכל עניין הנוגע לו") הקדישה הוועדה זמן לשיחה עם הנער ביחידות, סעיף 13 ("הזכות לפרטיות").

מעמדתו של המשיב ומהנתונים שהובאו לפניה לגבי העורר, מקישה הוועדה כי המשיב פוסל את מועמדותו של העורר כאומן לקטין שלא על סמך אי עמידה באחד מהתנאים המפורטים בחוק האומנה פרק ג', סעיף 24, סעיפים קטנים (א), (ב), (ג), אלא על סמך סעיף קטן (ד): "הממונה על רשוי אומנה רשאי לסרב לתת רישיון אומנה, מנימוקים שימסור למבקש ולאחר שנתן לו היזדמנות לטעון את טענותיו, אף אם מתקיימים בו התנאים המפורטים בסעיף קטן (א), אם מצא כי מתקיימות נסיבות שבשלהן אין הוא ראוי לשמש אומן". בסעיף זה מתיר החוק לממונה ואף מצפה ממנו, להפעיל את שיקול דעתו, מעבר לתנאים שפורטו למתן רישיון אומנה.

...

תמצית נימוקי המשיב והמסכת העובדתית: לטענת ב"כ המשיב, דין הערר להידחות ויש להותיר את החלטת הממונה על כנה.

בשים לב לגילו, פיקחותו וצרכיו הייחודיים, יש ליתן לכך משקל רב. מכל המקובץ, קובעת הועדה כי הותרתו של הקטין בבית העורר עולה בקנה אחד עם טובתו וכי גם רצונו של הקטין הולם את טובתו ויש "להכשיר" את שהייתו של הנער בבית העורר הגם שעסקינן בפרק זמן של חודשים ספורים עד הגיעו לגיל בגרות.

( זכויות שהודגשו שוב לאחרונה בפסד דין של ערכאת העירעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט העליון שדן במסגרתו של תיק אימוץ בחובת הרשויות לפעול בדרכים שונות ואף יצירתיות כדי לאתר אב ביולוגי במסגרת תיק אימוץ, טרם יוכרז קטין כבר אימוץ לגבי האב.

ולהלן טעמי: מימצאי אסותא ומשרד הבריאות מלמדים כי המבקשים (שהם חלק מקבוצת ה-22) עומדים במסגרת התנאי הנידרש בסעיף 28ו(א) קרי היותם בעלי סיכוי סביר לקשרי מישפחה הניטענים עם הקטינה.

הכל לאור החובה לשתף ילדים בהחלטות על קביעת גורלם בהתאם לאמנה על זכויות הילד שישראל אימצה בחוק - על כן , לטעמה של פרופ' בלכר פריגת יש להמתין לקבל את עמדתה בפועל של הקטינה .

...

כאן המקום להזכיר את בע"מ 9773/17 פלוני נ' פלוני 22.1.18: "לאמיתו של דבר, שאלות הנוגעות לאיזון בין הזכות לכבוד ולפרטיות, מחד גיסא, לבין זכותו של אדם לברר את זהותו, מאידך גיסא, מתעוררות באופן פוטנציאלי בכל מקרה שבו מורה בית המשפט על עריכת בדיקה גנטית חרף התנגדות הנבדק לפי סעיף 28ו לחוק מידע גנטי (ראו גם: בג"ץ 10533/04 ויס נ' שר הפנים, פ"ד סד(3) 807, 835 (2011)). במובן זה, הבקשה שבפנינו אינה שונה, חרף נסיבותיה המורכבות. אני סבורה כי בית המשפט לענייני משפחה הורה על עריכת הבדיקה לאחר שהביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים לאיזון האמור על סמך הראיות שהוצגו לו". אף לא מצאתי לקבל את הטענה שהעלתה פרופ' בלכר בעל פה- כי זכות הקטינה לבירור שורשיה ומוצאה הגנטי לא נפגעת שכן ניתן יהיה לעשות את הבירור הגנטי גם בהמשך כאשר הקטינה תוכל לעמוד על דעתה ולהביע עמדתה.

בהמשך לפסק הדין אני מורה כי הבדיקות של המבקשים בתיק תתבצענה במעבדה בית החולים תל השומר שם קיימות דגימותיה של הקטינה.

אני מורה כי הבדיקה תערך על ידי המעבדה שם. בנסיבות לא אעשה צו להוצאות.

לבירור האחרון לא התייצב היחיד והציג אישור מחלה מרופא ילדים.

מצד שני, בבקשה שהגיש להסרת צו עיכוב היציאה מן הארץ והערעור שהוגש ביקש לצאת עם בת הזוג שלו לחו"ל. ב"כ היחיד טען לכשל בייצוגו של היחיד על ידי עורך דינו הקודם והיחיד אמור היה לצאת לחו"ל עם גרושתו לטפול שמומן על ידי בנם.

פסיקת בתי המשפט הגדירה חוסר תום לב בניהול הליך חידלות פרעון בשורה ארוכה של מקרים הכוללים אי עמידה בחובת התשלומים, אי תשלום מזונות שנקצבו, אי גילוי מלא של נכסיו, מתן גרסאות סותרות בנוגע לנכסיו ולהכנסתו, יצירת חובות חדשים במהלך ההליכים, חוסר שתוף פעולה עם הנאמן ו/או עם הממונה, הפרת הגבלות והפרת תנאי הצוו לשקום כלכלי שבכללם אי עמידה בצו התשלומים, אי גילוי מלוא נכסיו אי סיוע במימוש נכסים ואי קיום הוראות שניתנו בצו.

בחדל"פ (ת"א) 24029-02-20, עו"ד אייל עברון (נאמן) נ' יאיר ציון רביע (פורסם בנבו, 7.1.21) נפסק על ידי כב' השופט רונן אילן דברים אותם יש לאמץ בעיניין שלפנינו, כדלקמן : "יצירתם של חובות חדשים תוך כדי הליכי חידלות הפרעון בכלל, וכאלו חובות חדשים הנובעים מאי תשלום דמי המזונות בפרט, מבטאת דוגמא מובהקת לחוסר תום לב מצידו של יחיד ואף ניסיון לנצל לרעה את הליכי חידלות הפרעון.

...

אין לאפשר התנהלות זו בחסות הליך חדלות פירעון ויש הצדקה להורות על ביטול ההליך רק בשל אי ביצוע תשלום המזונות וצבירת חובות חדשים תוך כדי ההליך.

אינני מקבל את הטענה כי המחדלים נבעו מכשל בייצוג והיחיד "לא ידע מה הוא צריך לעשות" (שורה 18 בעמוד 2 לפרוטקול הדיון) משני טעמים.

לאור כל האמור אני מורה על ביטול הצו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

ברבות השנים כאשר הסיכסוך לא שכח אימץ הקטין התנהגויות חריגות שאינן תואמות את גילו.

הוגש ערעור על ידי האב לבימ"ש המחוזי בעמ"ש 42469-09-20.

הטענה של האם כי רשויות הרווחה לא עמדו בתנאי המיידיות הנידרש בחוק אין לה מקום.

ההתערבות תעשה רק במקרים שצורכי הילד, טובתו וזכויותיו נפגעות: "מדין הטבע ומטבע הדין, ההורים הביולוגיים הם הם האחראים לילדיהם הקטינים. הם האפוטרופסים הטבעיים שלהם (סעיף 14 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, 257 (2004), להלן: עניין פלונית). בהתאם, נקודת המוצא היא כי להורים נתונה הזכות היסודית לאוטונומיה בגידול ילדיהם ללא היתערבות של גורמים חצוניים. ההנחה היא, כי הוריו-אפוטרופסיו של הקטין פועלים לטובתו, כך שההחלטות המתקבלות על ידם הן ההחלטות הראויות עבורו. משכך, זכותם של ההורים לקיים את חובתם ולגדל את ילדיהם בדרך הנראית להם. על כן, במצב רגיל אין המדינה מיתערבת בשקול דעתו של ההורה במסגרת תפקידו כאפוטרופוס הטבעי של ילדו (בע"מ 5710/05 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 10 (6.7.2006)). לפיכך, לא בנקל ולא במהרה יוציאו רשויות הרווחה ילד מביתו בנגוד לדעתם של הוריו, האפוטרופסים הטבעיים (רע"א 4852/16 פלונית נ' פקיד סעד לחוק הנוער ראשון לציון, [פורסם בנבו] פסקה 7 (16.8.2016)).

...

שוכנעתי כי לא ניתן להבטיח את שלומו הפיזי והנפשי של הקטין ללא שימוש בהכרזתו כקטין נזקק.

חובת המדינה כלפי כל הנמצאים בתחומה לרבות הקטין, מובילה למסקנה כי במקרה החריג יש מקום להתערבות מצדה.

שוכנעתי כי מצבו של הקטין דורש התערבות של חוק נוער.

שוכנעתי כי נדרשת הכרזה על הקטין כקטין נזקק על מנת להגן על שלומו וטובתו.

אשר על כן, שוכנעתי כי הנסיבות החריגות מאוד של משפחה זו, מצבו של הקטין, המשך המאבק בין ההורים והמחיר הקשה שהקטין משלם על כך מעלים כי לא ניתן להבטיח את שלומו של הקטין אלא באמצעות הכרזתו כקטין נזקק.

לאור כל האמור לעיל, אני מכריזה על הקטין לקטין נזקק לתקופה של שנה כפי שהתבקש בבקשה.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא משה סובל, כב' השופט העמית **** טפרברג וכב' השופטת מרים אילני) בעמ"צ 16492-03-24 מיום 1.4.2024, שבגדרו היתקבל ערעור המשיבים על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים (כב' השופטת אורית בן-דור ליבל) באמ"ץ 4/24 מיום 28.2.2024, ונדחתה בקשת המבקשת לאישור העברת קטינה למשפחה המעוניינת לאמצה אם תוכרז בת-אימוץ, לפי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ או החוק).

בהליכים הנוגעים לחוק האימוץ הדין מאפשר, ולעיתים אף מחייב, הגשת תסקיר עדכני מטעם עובד סוצאלי, אשר לא עמד בפני בתי המשפט קמא (ראו סעיף 62(א) לתקנות בית המשפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, וכן דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד סד(3) 356, 384 (2011)).

הבקשה להעברת הקטינה הוגשה כאמור לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, אשר בחלקו המהותי (סעיף 12(ג)(1) לחוק) קובע כדלהלן: "ראה עובד סוצאלי לפי חוק האימוץ שהדבר מוצדק כדי למנוע נזק לילד, רשאי הוא, אף בלא הסכמת ההורים או הכרזה על הילד כבר-אימוץ, לקבוע את מקום המצאו של הילד או למסרו למי שהסכים לקבלו לביתו, לרבות למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו; פעולה כאמור טעונה את אישור בית המשפט". על מנת לאשר העברת קטינה למשפחה המעוניינת לאמצה לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, על בית המשפט לבחון את התקיימותם של שני תנאים מצטברים: התנאי החקיקתי, לפיו המעבר מוצדק "כדי למנוע נזק לילד" (יצוין כי תנאי זה הוא ריכוך של התנאי הנוקשה שנהג עד 2010, לפיו נידרש "שהמקרה אינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת"), והתנאי שנוסף בפסיקה, לפיו יש להשתכנע כי הונחה תשתית לכאורית מספקת להכרזת הילד כבר-אימוץ (ע"א 3236/90 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(3) 460, 472 (1991) (להלן: עניין פלונים); עמ"צ (מחוזי תל אביב-יפו) 47475-02-21 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (22.3.2021)).

השתכנעתי כי אכן קיימות במקרה שלפנינו ראיות לכאורה התומכות ברמה הדרושה באפשרות כי הקטינה תוכרז כבת-אימוץ, וזאת לפי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, המאפשר הכרזה שכזו במקרה ש"ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל היתנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו" (להרחבה ביחס לעילה של העידר מסוגלות הורית ראו בע"מ 7204/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (22.2.2011); בע"מ 2709/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה, פסקה 11 (7.5.2017)).

...

באשר למניעת הנזק לקטינה, אני סבור כי העברת הקטינה למשפחה המעוניינת לאמצה מקיימת תנאי זה. אקדים ואדגיש, כי בשלב הנוכחי עלינו לבחור בין שתי אפשרויות בלבד: השארת הקטינה במסגרת אומנת החירום שבה היא חוסה כעת; והעברתה לאומנה במשפחה המעוניינת לאמצה.

בין כך ובין כך נגיע למסקנה כי במקרה שלפנינו יש להעביר את הקטינה למשפחה המעוניינת לאמצה.

סוף דבר: אציע לחבריי להעניק למערערת רשות ערעור, ולאחר דיון בבקשתה כערעור – לקבלו, במובן זה שנחזיר את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה על כנה, ונורה על העברת הקטינה למשפחה המעוניינת לאמצה, וזאת בתנאים שקבע בית המשפט לענייני משפחה.