ערעור על אי מינוי מומחה מטעם בית המשפט

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן) בת"א 43921-12-18, האחת מיום 15.7.2019, בגדרה נקבע כי המבקש יישא בהוצאות שכר הטירחה של המומחה שמונה מטעם בית המשפט (להלן: ההחלטה הראשונה), והשנייה מיום 6.8.2019, בגדרה נדחתה הבקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה (להלן: ההחלטה השנייה).

משמעות הדברים היא כי אי מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ישלול מהתובע את האפשרות להוכיח את טענתו לקיומה של נכות.

...

מן הכלל אל הפרט יישום הדברים על ענייננו מוליך למסקנה כי לא היה מקום לחייב את המבקש לשאת בהוצאות המומחה הנפשי.

סוף דבר - אני מורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי במסגרתה הטיל את תשלום שכר טרחת המומחה הנפשי על המבקש.

כפועל יוצא, אני מורה על ביטול ההחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי.

מוסיפה המשיבה, שבית משפט קמא לא שגה בהחלטתו שלא למנות מומחה מטעם בית המשפט, ולא להתיר למערער להגיש חוות-דעת, זאת נוכח המסקנה אליה הגיעה, ולפיה ויתר המערער על זכות הקזוז בגין ליקויים במושכר כנגד הפחתה מדמי השכירות, ומכאן שלא היה כל צורך בחוות-דעת, ואין מקום להתערבותה של ערכאת העירעור בהחלטה זו. טוענת המשיבה, שעילת הפינוי שלה כנגד המערער הוכחה כנדרש, הואיל והמערער חדל מלשלם את דמי השכירות, והפר את הסכם השכירות הפרה יסודית, משום שהוא לא היה זכאי לקזז ליקויים (שויתר על קזוזם) מדמי השכירות.

...

המערער הלין על חיובו בהוצאותיה של המשיבה בבית משפט קמא ובשכר טרחת ב"כ המשיבה, ואולם מסקנתנו היא, שרשאי היה בית משפט קמא בנסיבות העניין לחייב את המערער בהוצאות המשפט של המשיבה, לרבות שכר טרחת בא כוחה, ואין כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בחיוב זה. בסיכום הדברים מסקנתנו היא שלא נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית משפט ולפיכך דין הערעור להידחות, וכך אנו מחליטים.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

בנוסף, מורים אנו למזכירות /גזברות בית המשפט להעביר לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה, את כל הסכומים שהפקיד המערער בבית משפט זה להבטחת דמי השכירות המגיעים למשיבה על פי החלטותיו של כב' השופט א. באומגרט.

לאחר שהצדדים הגישו עקרי טיעון ותיקי מוצגים והשלימו את טיעוניהם בעל פה ניתן פסק דיננו ביום 27.2.18 (להלן: "פסק הדין הראשון") במסגרתו קבענו כי לנוכח העובדה שהמחלוקת בין הצדדים מעלה סוגיות שבמומחיות, ראוי היה למנות מומחה מטעם בית משפט אשר יבחן את טענות הצדדים לעניין הקף שטח החיפוי הנידרש, ואשר יוכל לסייע לבית המשפט ללבן עד תום סוגיה זו, שלה השלכה רבה גם על יתר הטענות והמחלוקות שבין הצדדים.

על רקע האמור קבע בית משפט קמא כי המערערת היא שהפרה את ההסכם שבין הצדדים, הן הפרה חוזית שכן היא לא עמדה בתנאי ההסכם לאספקת סחורה תקינה, והן בהיבט של חוק המכר שכן בעוד שהמשיבה מילאה אחר חובתה והודיעה בהזדמנות הראשונה על אי התאמת הממכר, המערערת בנגוד להתחייבויותיה בהסכם לא החליפה את הסחורה אלא שיכנעה את המשיבה לעשות בה שימוש תוך יצירת מצג לפיו בסוף הבנייה היא תזוכה בגין השיש הפגום.

...

במסגרת פסק דיננו הראשון ציינו כי בכל הנוגע לקביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא ביחס לזכות תביעתה של המשיבה ולקיומה של יריבות בין הצדדים להליך לא מצאנו כל פגם ו/או עילה להתערב בהם.

יחד עם זאת, ולאחר שבית משפט קמא חזר וציין כי עדותו של קבלן האבן מהימנה על בית משפט קמא, סבורים אנו כי אין ביכולתנו להתערב במסקנה זו. לאור כל האמור סבורים אנו כי יש להפחית מפסק דינו של בית משפט קמא את הסך של 78,705 ₪ אשר נפסק ביתר בכל הנוגע לרכיב של רכישת שיש מסוג סילבר גריי ביתר.

לנוכח התוצאה אליה הגענו, סבורים אנו כי יש אף להפחית את סכום שכר הטרחה אשר נפסק של בית משפט קמא ולהעמיד את שכר טרחת המשיבה בגין ההליך בבית משפט קמא ובהליך הערעור הראשון, תוך התחשבות גם בתוצאת הליך ערעור זה על סך כולל של 15,000 ₪.

כמו כן סבורים אנו כי במכלול הנסיבות ולאור התוצאה יש לצמצם את פסיקת ההוצאות באופן שהמערערת אך תישא בחלקה של המשיבה בשכר טרחת מומחה בית המשפט, בכפוף להצגת קבלה.

ראשית, אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי החלטתו של בית משפט קמא נסבה על עניין דיוני המסור לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ולכן אין מקום לערכאת העירעור להתערב בה. בעיניין פלוני היתייחס כב' השופט זילברטל לשאלת הבקורת הערעורית על אי-מינוי מומחים מטעם בית המשפט בתביעות לפיצויים על-פי החוק וקבע: "כידוע, וכפי שיודגש עוד בהמשך הדברים, עיקרון יסוד בתחום בו אנו עוסקים הוא, שכיוון שהתובע-הניזוק אינו יכול להוכיח את מצבו הרפואי אלא באמצעות מומחה שבית המשפט ימנה, על בית המשפט להישמר מלנעול את הדלת בפני התובע. דחיית בקשה למינוי מומחה, כמוה, במידה מסוימת, כדחיית התביעה (או חלקה הנוגע לנכות מסוימת). מכאן הזהירות הרבה שעל בית המשפט לנהוג בה כאשר הוא בוחן בקשה למינוי מומחה. עיקרון זה משליך גם על מידת היתערבות ערכאת העירעור, במיוחד כאשר הערכאה הדיונית מחליטה שלא למנות מומחה. אמנם כן, ניתן יהיה לערער על הסרוב למנות מומחה במסגרת העירעור על פסק הדין, אלא שכאשר בשלב הדיון בבקשה למינוי מומחים כבר ברור, שעל-פי הדין יש למנות מומחה, אין כל טעם להמתין לסיום ההליך, מה גם שבדרך כלל מדובר בבחינה פשוטה יחסית.

...

טענות המשיבה יש לדחות את הבקשה שכן היא הוגשה באיחור, בחלוף המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט, לפיה יש להגיש את הבקשות בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה.

בתחום זה כאמור מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא ולאו דווקא מטעמיו.

מעיון בתיעוד הרפואי עולה כי לאורך כל בדיקותיה אין ממצאים של חסר נוירולוגי ואף יתרה מכך, מעיון בתשובת המומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר טילביץ מיכאל, אשר בדק את המבקשת במסגרת הקהילה, מיום 15.3.16 (שנה לאחר התאונה), כי: "עצבים קרניאליים תקינים. אין ניסטאגמוס. פונדוס ללא פאפילאדמה. שדי ראיה תקינים בקונפרונטציה. כוח, טונוס, תחושה תקינים. החזרים שווים. בבינסקי שלילי. אין הפרעות בקורדינאציה ובהליכה..." ולסיכום קובע כי : "בדיקה נוירולוגית תקינה" (ראה נספח 20 לנספח ה').

סוף דבר לאור כל דברי שלעיל, מצאתי להשיב את התיק לבית משפט קמא לצורך מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הפה והלסת ובתחום הפסיכיאטריה.

בבית המשפט העליון רע"א 2239/19 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: מאיר ורדי נ ג ד המשיבים: 1. אריאלה כהן ארזי 2. אוריאל כהן ארזי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.2.2019 בע"א 43247-03-16 שניתן על-ידי כבוד השופטת הבכירה מ' נד"ב, השופט העמית א' ש' שילה והשופטת י' רוטנברג בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

בית המשפט המחוזי הוסיף כי הטענה העיקרית שהעלה המבקש בערעורו נגעה להחלטה שלא להורות על מינויו של מומחה מטעם בית המשפט לעניין אומדן הנזק שניגרם מליקויי הבניה, וכי דינה של טענה זו להדחות בשל העובדה שהמבקש הצהיר בעצמו בזמן ניהול ההליך שאין צורך בכך.

...

בית המשפט המחוזי הוסיף כי הטענה העיקרית שהעלה המבקש בערעורו נגעה להחלטה שלא להורות על מינויו של מומחה מטעם בית המשפט לעניין אומדן הנזק שנגרם מליקויי הבניה, וכי דינה של טענה זו להידחות בשל העובדה שהמבקש הצהיר בעצמו בזמן ניהול ההליך שאין צורך בכך.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות, אני דוחה את הבקשה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע נדחות בזאת.