ערעור על אי מחיקת נקודות בגין תקלה בהודעות תשלום קנס

ב"כ המאשימה הגענו להסדר – במסגרתו יתוקן כתב האישום באופן: · תימחק הוראת חיקוק 2 ובמקומה – ונהיגה בחוסר זהירות תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה סמל סעיף 2429.

- הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך _1000_ ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

- זכות ערעור כחוק.

מזכירות נא לשלוח העתק למרב"ד לפי החלטתי לעי'ל. טלפון נאשם: 052-7798472 עו"ד דרשן הכהן: 0506684224 <#3#> ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ז, 10/10/2016 במעמד הנוכחים.

...

- הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך _1000_ ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

מזכירות נא לשלוח העתק למרב"ד לפי החלטתי לעי'ל. טלפון נאשם: 052-7798472 עו"ד דרשן הכהן: 0506684224 <#3#> ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ז, 10/10/2016 במעמד הנוכחים.

עפ"ג 63427-05-18 מדינת ישראל נ' עדילה לפנינו ערעור המדינה על קולת עונשו של המשיב, אשר הורשע בבית-משפט קמא, בשני אישומים שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן בעבירות שלהלן: השמטת הכנסה מדו"ח – לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה) (שתי עבירות); דיווח כוזב, לפי סעיף 220(2) לפקודה (שתי עבירות); אי-הודעה על תחילת עיסוק, לפי סעיף 215א(א) לפקודה; מסירת ידיעה לא נכונה, לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן – החוק) (שתי עבירות); ואי-עשיית המוטל לעניין רישום – לפי סעיף 117(א)(4) לחוק (שתי עבירות).

במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב-האישום המקורי, כך שהעבירות של מירמה, ערמה ותחבולה, הן לפי חוק מע"מ והן לפי הפקודה, נמחקו משני האישומים, וכי בחלק הכללי של כתב-האישום המתוקן אף נמחקו המילים: "במזיד ומתוך כוונה להיתחמק ממס הכנסה". עם זאת, בכל אחד משני האישומים הפרטניים, צוין בפרטי העובדות, כי השמטת ההכנסות והדיווחים הכוזבים על-פי הפקודה, נעשו "במזיד ומתוך כוונה להיתחמק ממס הכנסה"; והמשיב הורשע כאמור בעבירות לפי סעיף 220 לפקודה, הכוללות יסוד נפשי של מזיד וכוונה להיתחמק מתשלום מס. עוד יצוין, כי רק בשלב מיתקדם של ההליך, נתחוור למערערת, כי שגתה בנסוח כתב-האישום המקורי בכל הנוגע לעבירות של היתחמקות מתשלום מס ערך מוסף, שכן העיסקאות האמורות בתחום המתכת והגרוטאות, חייבות אמנם בדווח על-פי החוק, אך לא חייבות במס.

באשר לשקום, הדגיש בית-משפט קמא, כי "שקום ככל חזרה בתשובה מקורו בהכרת החטא, בהכרת חומרתו ובתחושה כי מדובר בנקודת מפנה שממנה ואילך "ימריא" החוטא מעלה לדרך חדשה".

עם זאת, לנוכח העובדה שהמערער ריצה מספר חודשי מאסר בעבודות שירות, וזאת מפאת תקלה של המערערת שלא ביקשה במועד לעכב את ביצוע עבודות השרות; לאור סילוק מלוא החוב של המשיב לרשויות המס; בשל חלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירות (11 שנים); וכן על-רקע הכלל שלפיו ערכאת ערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשמים – החלטנו להעמיד רכיב המאסר בפועל, על 10 חודשי מאסר בפועל, חלף ששה חודשים.

הקנס בסך 20,000 ₪ ישולם ב-40 תשלומים חודשיים ורצופים של 500 ₪ כל אחד, החל מיום 10.7.19 ובכל 10 בחודשים שלאחר מכן.

...

באשר למתחם הענישה ההולם, לא מצאנו כי נפל פגם בגזר דינו של בית-משפט קמא, בקביעת הרף העליון והרף התחתון; זאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין הרף התחתון, שיכול להיות בקרבת שנת מאסר בפועל.

בשונה מגישתו של בית-משפט קמא, סבורים אנו, כי אין בענייננו של המשיב טעמי שיקום המאפשרים חריגה לקולא ממתחם הענישה.

עם זאת, לנוכח העובדה שהמערער ריצה מספר חודשי מאסר בעבודות שירות, וזאת מפאת תקלה של המערערת שלא ביקשה במועד לעכב את ביצוע עבודות השירות; לאור סילוק מלוא החוב של המשיב לרשויות המס; בשל חלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירות (11 שנים); וכן על-רקע הכלל שלפיו ערכאת ערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשמים – החלטנו להעמיד רכיב המאסר בפועל, על 10 חודשי מאסר בפועל, חלף ששה חודשים.

האחד מספרו – 90509706736 מיום 8.8.17 השני מספרו – 90509702826 מיום 15.8.17 לטענת המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להשפט, הואיל ולא ידע אודות הדוחות וכלל לא קיבלם לידו, והדבר נודע לו רק במסגרת פנייה של משרד הרשוי בעיניין פסילת רישיון נהיגתו, בשל צבירת נקוד.

נוכח האמור, ובהיעדר סמכות מקומית, אני מורה על מחיקת הבקשה ככל שהיא מתייחסת לדוח 90509702826 המבקש רשאי להגיש בקשה ביחס לדוח זה, לבית המשפט אשר לו נתונה הסמכות המקומית.

תקנה 44א לתקנות קובעת כדלקמן: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". מהתקנה עולה כי די להוכיח משלוח בדואר רשום, אף אם אין חתימה של הנמען או מי מטעמו על אישור המסירה.

ראו בעיניין זה פסיקת בית המשפט המחוזי בעפ"ת (תל אביב) 47331-02-16 דרייפוס נ' מדינת ישראל (10.3.16): "כאשר עסקינן בהוראת דין היוצרת חזקה כה מרחיקת לכת, צריך שהמסמך, הדואר הרשום, יהיה ממולא כהלכה כדי שיהיה ברור שהדואר הרשום אכן נשלח, ויתרה מכך הפתק הנידרש והמזמין את המערער לקחת את הדואר אכן יגיע אליו". ראו גם עפ"ת (נצרת) 2428-07-10 מדינת ישראל נ' אבו סביה (12.1.11).

...

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה חזקת המבקש לא הפריך את חזקת המסירה, אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

ביחס לאחד הדוחות טענה המשיבה כי הוא אינו בסמכותו המקומית של בית משפט זה. דיון העבירה נשוא דוח 90509702826 בוצע במחלף חולון, מקום אשר נמצא מחוץ לסמכותו המקומית של בית משפט זה. הגם שסעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי "דנים נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם", הרי שבית המשפט העליון ברע"פ 1258/19 בסט-קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' מ"י (13.5.19), קבע במפורש כי בקשה להארכת מועד להישפט יש להגיש לבית המשפט שבאזור שיפוטו בוצעה העבירה.

נוכח האמור, ובהעדר סמכות מקומית, אני מורה על מחיקת הבקשה ככל שהיא מתייחסת לדוח 90509702826 המבקש רשאי להגיש בקשה ביחס לדוח זה, לבית המשפט אשר לו נתונה הסמכות המקומית.

וגם עפ"ת (חיפה) 48179-03-18 לב שניידר נ' מדינת ישראל (16.5.18): "סבורני כי חזקת המסירה המטילה נטל שאינו קל על המבקש לסתרה, תקום רק באם הנתונים העובדתיים שעל רשות הדואר למלא על גבי אישור המסירה מולאו באופן משביע רצון, ברור ונהיר". מנגד, קיימת עמדה אחרת ולפיה גם אישורי מסירה שמולאו באופן לקוי די בהם כדי להקים את חזקת המסירה, ראו למשל עפ"ת (חיפה) 50876-08-15 נכבאר ליאון נ' מדינת ישראל (18.10.15); עפ"ת (ירושלים) 36580-05-17 עזרן נ' מדינת ישראל (13.07.17; עפ"ת (באר שבע) 58308-06-19אבו ע'אנם נ' מדינת ישראל (29.7.19).

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח 90509706736 נדחית.

לפיכך, מורה על מחיקת הבקשה בהקשר לדו"ח זה. בהקשר לדו"ח מספר 90510548028 - עובדות המקרה ביום 9.11.17, נערכה כנגד רכב המבקשת הודעת תשלום הקנס שבנידון (להלן – הדו"ח) ועניינה, נהיגה במהירות מופרזת, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

44א. בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן.

בע"פ 4448/09 קמר נגד מדינת ישראל נאמר: כמו כן, לא עלה בידי המערער להוכיח כי הותרת ההרשעה על כנה תיגרום לו עוות דין.

..דומה כי המערער הגיש הבקשה להסבת הודעת תשלום הקנס על שם אחיו, אך בשל שיטת הניקוד הנוהגת בגין עבירות תעבורה וחששו משלילת רישיון הנהיגה.

...

לטענת המשיבה, המבקשת איחרה בהגשת הבקשה להישפט, מבלי שהציגה כל טעם המצדיק שיהוי זה ובשל כך, יש לדחות את הבקשה, תוך שהיא מפנה להחלטות במספר פסקי דין בסוגיה זו. דיון והכרעה סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקשת עיוות דין, במקרה שבקשתה תדחה.

אין בידי לקבל טיעון זה. ראשית, אישור המסירה כנגדו קובל המערער נבחן ע"י בית המשפט לתעבורה, אשר מצא כי די בו כדי לקבוע כי ההזמנה לדין הומצאה למערער כדין.

המדובר בטענה שכיחה המועלית באופן תדיר בבית משפט זה. אין המדובר בנסיבות בהן נעלה מכל ספק כי דיון בעניינו של המערער היה מוביל למסקנה שיש לזכותו ולהסב הודעת תשלום הקנס על שם אחיו.

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

במכתב נוסף מיום 26.1.15 הודיע המוסד למר מיזל, כי בהתאם לנתונים שהתקבלו ממס הכנסה והנתונים שבידיו נערך חישוב חוזר לדמי הביטוח ובהתאם, עליו לשלם בגין השנים 2009- 2010 הפרישי דמי ביטוח (כולל הצמדה וקנסות) בסך 257,477 ₪ עד לתאריך 25.2.15.

בנסיבות אלו, דרישת החוב בשיהוי של 4 שנים, בסכום כה משמעותי, מבלי שהתובע יכול לשלוט בנקודת זמן זו על הכנסותיו מאותו מעסיק – הנה בלתי סבירה ולוקה בשיהוי.

על פי הילכת חג'ג', היחסים בין המוסד למבוטחים הם יחסים שנקבעו בחוק, ולכן אין המוסד רשאי למחוק או לוותר על חוב.

בנסיבות העניין שם הסכים השופט שהם כי "במקרה הנידון אין לקבל טענת הסתמכות מצדם של המערערים, שכן אין מדובר במדיניות ברורה ומובהקת של אי אכיפה, אלא לכל היותר בשיהוי בגביית ההיטל". אף השופט מלצר הסכים לתוצאה בהדגישו את: "עניין חוסר הנוחות שעלול להתעורר נוכח היתנהלותה של רשות המיסים, אשר גבתה מהמערערות היטלים בדיעבד, בתוספת קנסות וריבית – מקום בו היתה חבותן של המערערות בגין העסקתם של העובדים, מושא ענייננו, ברורה למשיבים מקדמת דנא (ראו: פיסקה נד' לחוות דעתו). עם זאת, כפי שציין חברי, מדובר בתשלום, אשר מוטל ביסודו על המעסיק... וכי נוכח כל האמור לעיל – קשה לומר שנפל פגם משפטי מאיין בהתנהלותם של המשיבים. ואולם, בשים לב: ל"עמימות מצבית", המאפיינת את העובדים מושא ענייננו; למעמדם הייחודי, ולחשש מכך שההיטל, כולו או חלקו, בתוספת קנסות וריבית עלול להיות "מגולגל" בסופו של יום בדרך כלשהיא על העובדים הנ"ל, אף שיש איסור על כך בחוק – יתכן שיש מקום לקבוע, שעל אף שניתן להשית היטלים בדיעבד, הרי שבמצבים מסויימים, כאשר פקיד השומה עושה זאת בשלב מאוחר, בתוספת קנסות וריבית, יהא בכך משום חוסר תום לב מצידו – במשמעות ובנפקות המשפטית של ביטוי זה (ראו: פיסקה 6 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג בדנ"א 2308-15 פקיד השומה רחובות נ' אילנה דמארי (12.09.17))".

השופטת ברק ארז העירה כי "למעשה, ייתכן בהחלט שהיה מקום לחייב את המשיב אף בגין תקופה ארוכה משנתיים, אך עניין זה אינו בפנינו". בהקשר לטענת ההסתמכות ציינה השופטת ברק ארז כך: "המשיב טען במקרה זה להסתמכות על אי-הגבייה. אולם, כדי להוכיח הסתמכות עליו להראות לא רק שנכזבה ציפייתו שלא לשלם ארנונה, אלא כי היה מכלכל צעדיו באופן שונה. באיזה מובן הוא "סמך" על אי-תשלום הארנונה? האם היה מנהל את עסקו במקום אחר שבו לא חלה חובה כזו? מקום שכזה אינו בנמצא עבור המשיב במדינת ישראל כולה".

אמנם, דרישת התשלום בוששה להגיע בשל תקלה במערכת, ולכן יש מקום להפחתת התוספות לקרן החוב, אך לא קרן החוב עצמה.

...

סוף דבר לו תתקבל דעתי, הרי שדין הערעור להתקבל במובן זה שפסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל.

בהקשר זה אציין, כי מקובלת עלי קביעת חברתי לפיה אין לראות בהתנהלות המוסד משום ויתור, זניחה או אי אכיפה בכל הקשור בגביית דמי ביטוח מתושבים המועסקים על ידי מעסיק זר מחוץ לגבולות ישראל.

לא מקובלת עלי, לפיכך, הטלת האחריות על המבוטח, כעולה טיעוני המוסד וכפי שניתן להסיק מחוות דעתה של חברתי ממנה משתמע כי המשיב הפר חובת הוגנות כלפי המוסד.