מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על אי חיוב ביטוח לאומי בהוצאות

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 52254-06-18 18 אוקטובר 2018 לפני: כב' השופטת יפה שטיין המערער אחמד קראעין ת.ז. 028191831 ע"י ב"כ: עו"ד גאדה חליחל המשיב המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494 ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב פסק דין
בהפניה להרכב הועדה הרפואית נכתב, כי ישבו בועדה רופאים מקצועיים אך זה לא מהוה נימוק, ולא מייתר את מה שהועדה נדרשה לעשות על פי פסק הדין והוראותיו שם. החלטת הועדה אינה מנומקת דיה, כאשר בעירעור על אי כושר, הסמכויות של בית הדין להתערבות רחבות יותר מאשר הועדה שהיא גוף מעין שפוטי.
יובהר עוד כי לא חייבת להיות קורלציה מובהקת בין אחוזי הנכות לבין שאלת אי הכושר (אחרת מי שהיה מקבל אחוזי נכות גבוהים היה נקבע לגביו אוטומאטית כי הוא איבד מכושרו להישתכר – דבר שכידוע אינו נכון ואף מייתר לכאורה את עבודת ועדת אי הכושר).
אין צו להוצאות.
...
וכך נקבע בפסה"ד המחזיר: "הערעור הוא על החלטת הוועדה לעררים אי כושר, ההחלטה ארוכה יחסית מפרטת את נתוני המערער אולם, כפי שהדבר קורה לעיתים קרובות בוועדות מעין אלו חסרה הנמקה בין פריסת הנתונים ובין המסקנה. בפרט, חסרה התייחסות הוועדה לעובדה שלמערער נקבעו 20% נכות בגין הפרעה בתר חבלתית בהתאם לסעיף 34(ב)(3) סעיף זה קובע באופן אינהרנטי כי קיימת הגבלה בינונית של כושר העבודה.
ולהיפך – ככל שאינה מקבלת את עמדתם המקצועית – עליה לנמק מדוע אינה עושה כן. בענייננו, מקביעת הוועדה עולה כי שקלה את החלטתה לאחר ששמעה את המערער, עיינה שוב בחומר הרפואי שבתיק, ועל בסיס שיקול דעת זה הכולל גם התייחסות לקביעת הפסיכיאטר בוועדה הרפואית, הגיעה למסקנה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר, וכי מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים כפי שמופיע באיבחון כושר השתכרות של הוועדה.
סוף דבר: הערעור נדחה.

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

עוד יש לחייב את הנתבע בתשלום שכר טירחת עו"ד בסך 7,059 ₪ זאת בהתאם לכללי לישכת עורכי הדין תעריף שכר-הטירחה המומלץ הנגזר מסכום התביעה שהוגשה (60,336 ₪) ובמקרה דנן סכום המהוה 10% מהסכום הנקוב בכתב התביעה כולל מע"מ. לדידי התובעת, אי חיוב הנתבע בהוצאות ובשכר טירחת עו"ד בסכומים הנ"ל תיגרום לכך שבסופו של יום עלויות אלו יוטלו על העמיתים בקופות, כחלק מהוצאות התובעת באופן שאינו צודק.
הכרעה שאלת פסיקת הוצאות משפט ושיעורן נתונה לשיקול דעת בית הדין וכך נקבע בתקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד בעיניין בית אורה (ע"ע (ארצי) 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06) על השיקולים הרלוואנטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים ולשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה לסכום התביעה הכולל ולסכום הנפסק, ולעובדה, כי עובר להגשת התביעה שלחה התובעת לנתבע מכתבי התראה בניסיון לייתר הגשת התביעה; וכן לעובדה, כי בתיק היתקיים דיון אחד וכי פסק הדין בכל הנוגע לסכום החוב ניתן על יסוד הסכמת הצדדים ומאידך למצבו האישי הנטען של הנתבע, מצאתי, כי על הנתבע לשלם לתובעת נוסף לסכום החוב המוסכם העומד על 15,817 ₪ גם הוצאות משפט בסך 1,060.36 ₪ בגין אגרת בית הדין והמסירות שבוצעו בתיק ושכר טירחת עו"ד בסך 2,500 ₪.
...
אשר לדרישת הנתבע לתשלום החוב בתשלומים נטען, כי דין הבקשה להידחות שכן מדובר בעובד שעזב את מקום עבודתו ובמקרה זה התשלום לחברת הביטוח ייעשה במזומן, שכן העובד זכאי לקבלת כספו המצוי בתובעת במזומן וככל שהנתבע ישלם את החוב בתשלומים, מנין תשלם התובעת לעובד את הסכומים המגיעים לו? כמו-כן, מדובר בכספי פנסיה של העובד הזכאי להפרשה מידי חודש בחודשו והמחויבת על פי דין להפרשה על ידי המעסיק.
הכרעה שאלת פסיקת הוצאות משפט ושיעורן נתונה לשיקול דעת בית הדין וכך נקבע בתקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד בעניין בית אורה (ע"ע (ארצי) 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06) על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים ולשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה לסכום התביעה הכולל ולסכום הנפסק, ולעובדה, כי עובר להגשת התביעה שלחה התובעת לנתבע מכתבי התראה בניסיון לייתר הגשת התביעה; וכן לעובדה, כי בתיק התקיים דיון אחד וכי פסק הדין בכל הנוגע לסכום החוב ניתן על יסוד הסכמת הצדדים ומאידך למצבו האישי הנטען של הנתבע, מצאתי, כי על הנתבע לשלם לתובעת נוסף לסכום החוב המוסכם העומד על 15,817 ₪ גם הוצאות משפט בסך 1,060.36 ₪ בגין אגרת בית הדין והמסירות שבוצעו בתיק ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

לאחר הגשת הסיכומים התבקש בית המשפט לאשר הגשת עדות נוספת שיש בה להעיד (לטענת הנתבעת) על אי אמירת אמת של התובע בעדותו.
בשים לב לכך שהנתבעת נשאה בעלויות של ארבעה מומחים (כולל המומחים מטעם בית המשפט) וכן להוצאות נוספות ובשים לב לכך שהתביעה נדחתה לאחר שקבעתי כי התובע לא מסר אמת לגבי מיקום הנפילה, מצאתי לנכון לחייב הן את התובע והן את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות ושכר טירחת עו"ד לטובת הנתבעת בסך של 15,000 ₪ כל אחד (סה"כ 30,000 ₪) החיוב הנו נפרד.
המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה לצדדים זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום כחוק.
...
על כן אני קובע כי הנתבעת אינה אחראית לנפילה ומשכך דין התביעה להידחות.
אלמלא הייתה התביעה נדחית, כפי שנדחתה, היה מקום לשקול לאפשר עדות זו שיש בה כדי לשפוך אור על מהימנות התובע ועל גובה הנזק האמיתי שנגרם לו. המוסד לביטוח לאומי טען כי יש מקום לחשב את סכום הגמלאות שמגיע לו על פי ריבית של 2% וזאת למרות פסיקת בית המשפט העליון בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (8.8.19).
לסיכום דין תביעת התובע בת.א. 33606-12-16 ותביעת המוסד לביטוח לאומי בת.א. 64071-02-18 להידחות וזאת לאחר שהוכח כי מיקום הנפילה של התובע אינו בתוך האולם, בסמוך לרחבת הריקודים, כפי טענתו וכן לאחר שהסיבה לנפילה לא הוכחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

אסתמך על הדוחות ולא על מכתבים.
הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד: גם לעניין זה חייב המוסד לביטוח לאומי בכיסוי הוצאותיו של התובע.
זכות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"א, 07 דצמבר 2020, בהיעדר הצדדים.
...
משכך אני דוחה את דרישתו של התובע לפיצוי בראש הנזק לעבר.
בשקלול כל הנתונים שעמדו לרשותי הגעתי לכלל מסקנה כי נכון להעמיד את בסיס הכנסתו של התובע לעתיד על סך של 8,000 ₪ נטו.
לסיכום: סך הנזק: 228,500 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ערעור על פסק הדין שהוגש לבית המשפט העליון בתיק ע"א 6728/19, נדחה ביום 7.4.2021.
הכנסתה של התובעת היא מקיצבת הביטוח הלאומי.
אי חיוב התובעת בהפקדת ערובה משמעותו כי הנתבע ימשיך לשאת בהוצאות בגין הליכים משפטיים, בהיעדר יכולת לתפוס חזקה בדירה שרכש במיטב כספו.
...
מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
כך קובעת התקנה: "בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". בדונו בתקנה 157(א), קבע בית המשפט העליון כי התקנה נועדה להגשים שתי תכליות עיקריות: "... התכלית הראשונה, והמרכזית מבין השתיים, היא להבטיח את תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי, זה שההליך נכפה עליו, אם בסופו של דבר יידחה ההליך נגדו וייפסקו הוצאות לטובתו. התכלית השנייה היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק. הדרישה להפקדת ערובה לתשלום הוצאות משמשת כאמצעי המבחין בין הליך שהצד שיזם אותו מאמין בצדקתו, לבין הליך שמוגש משיקולים אסטרטגיים גרידא" [רע"א 5477-22 יחיאל אבוקרת נ' אקסודוס פירמיום 2015 בע"מ (21.8.2022)].
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כאמור, אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את התובעת בהפקדת ערובה בסך 15,000 ₪, להבטחת הוצאות הנתבע בהליך.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו