ערעור על אי אובדן 50% מכושרו להשתכר

] יצוין כי ועדה לעניין קביעת דרגת אי כושר קבעה שמבוטח לא איבד 50% מכושרו להישתכר.

המבוטח הגיש לועדה מיסמך מראומטולוג ואמר שהוא מערער על אי קביעת נכות בגין סוכרת עם סיבוכים.

...

הכרעה כאמור, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין ערעור המבוטח להידחות, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלה, המבוטח לא הצביע על טעויות משפטיות בעבודת הוועדה, ויש לדחות את ערעורו.

סוף דבר ערעור המוסד מתקבל.

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 20.11.2019, אשר קבעה שהמערער לא איבד 50% מכושרו להישתכר מיום 23.12.2015.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

למקרא החלטת הוועדה מיום 11.7.2018 יחד עם החלטת הוועדה מיום 20.11.2019, ניתן לעמוד על השיקולים שהובילו למסקנה שהמערער לא איבד כדי 50% מכושר עבודתו, ולהתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 23.09.19 (הועדה לעררים), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להישתכר החל מ- 22.06.16.

...

בתשובתו טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

הוועדה גם שקלה את השפעתם המצטברת של כלל הליקויים (לקות הראיה והליקויים האורטופדים) על כושרה של המערערת תוך שהיא מעיינת בחוות דעת עובדת השיקום ולוקחת בחשבון את גילה של המערערת שהוא "גיל עבודה" ולהגבלות התפקודיות של כל אחד מהליקויים והגיעה לכלל מסקנה כי המערערת מסוגלת להשתלב בעבודות של ניקיון משרדים שכן מדובר בעיסוק שאינו דורש הכשרה וזאת בהיקף של יום עבודה מלא.

הוועדה היתה ערה לנתוניה האישיים של המערערת לרבות גילה, השכלתה ולאחר ששקלה את כל אלה הגיעה למסקנה אשר מבוססת על נתוניה של המערערת וליקוייה הרפואיים, ולפיה המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

זהו פס"ד בעירעור שהגיש המערער על החלטת הועדה לאי כושר מיום 9.4.18 (להלן: הועדה) אשר קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להישתכר.

...

וכך נקבע בפסה"ד המחזיר: "הערעור הוא על החלטת הוועדה לעררים אי כושר, ההחלטה ארוכה יחסית מפרטת את נתוני המערער אולם, כפי שהדבר קורה לעיתים קרובות בוועדות מעין אלו חסרה הנמקה בין פריסת הנתונים ובין המסקנה. בפרט, חסרה התייחסות הוועדה לעובדה שלמערער נקבעו 20% נכות בגין הפרעה בתר חבלתית בהתאם לסעיף 34(ב)(3) סעיף זה קובע באופן אינהרנטי כי קיימת הגבלה בינונית של כושר העבודה.

ולהיפך – ככל שאינה מקבלת את עמדתם המקצועית – עליה לנמק מדוע אינה עושה כן. בענייננו, מקביעת הוועדה עולה כי שקלה את החלטתה לאחר ששמעה את המערער, עיינה שוב בחומר הרפואי שבתיק, ועל בסיס שיקול דעת זה הכולל גם התייחסות לקביעת הפסיכיאטר בוועדה הרפואית, הגיעה למסקנה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר, וכי מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים כפי שמופיע באיבחון כושר השתכרות של הוועדה.

סוף דבר: הערעור נדחה.

בעקבות פסק הדין המחזיר, היתכנסה ועדת הערר ביום 22.2.2023, הקשיבה לתלונות המערער ובא כוחו והעלתה אותן על הכתב כמפורט בפרוטוקול להלן: "עו"ד: ערעור על החלטת אי כושר שלא איבד כדי 50% מכושרו להישתכר, אחוזי נכות רפואית 65%. נכות אורטופדית יש לו שלל בעיות רפואיות ונפשיות בשיעור 20%, סובל מקשיי שינה, אימפולסיביות מטופל תרופתית ומסמכים רפואיים עדכניים המעידים על החמרה בן אדם שעובד 30 שנה כנהג משאית פיזית, לא למד ולא עבד מ9/18-, בגלל מחלות איבד את היכולת שלו לעבוד. לא יכול לשבת הרבה, לעמוד הרבה, נפשית לא יכול נמצא במצב רוח לא טוב, הוכר על ידי מנורה כזכאי לקצבה. לא עובד מ-9/18. הנכות שלו לא מבוטלת, לא בן אדם צעיר, הועדה לא נתנה את הדגש הראוי. נבדק ע"י מנורה, מבקשים לשקול ולהביא את הדברים לידי ביטוי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל המסמכים שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות ולהלן יפורטו הנימוקים לכך.

בהמשך לקביעות אלה הגיעה ועדת הערר למסקנה כי המערער אינו מוגבל בעבודה וכי הוא יכול לעבוד בשורה של עבודות ובכלל זה לעבוד כשומר לא חמוש, בחדר ממוזג, מבקר קבלות ביציאה ממרכול, עבודות פנים מפעליות קלות ופשוטות בישיבה על יד שולחן.

סוף דבר לאור כל האמור והמפורט לעיל מצאתי כי דין הערעור להידחות.