ערעור על אחוזי נכות בשבר בחוליה

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.5.18 אשר היתכנסה בהרכב חדש וקבעה כי למערער נכות בשיעור 13% עקב תאונה מיום 25.8.13 (להלן: "הועדה").

יועץ רנטגנולוג, ד"ר שרייבמן, קבע בחוות דעת מיום 28.2.18 כי "הממצאים בגופי החוליות באיזור הקידמי העליון מתאימים להסתיידות ולשינויים נווניים ולא לשבר". הועדה היתכנסה בשנית ביום 9.5.18 ולגבי הצואר קבעה בין היתר כך: "הועדה בדקה את התובע ומצאה הגבלה מזערית שאינה באה לידי ביטוי בהגבלת תנועה המזכה באחוזי נכות לעניין השבר בחוליה 5C הועדה הייתה סבורה כי לא מדובר בשבר אלא במימצא על רקע שינויים נווניים אך למען הסר ספק הועדה ביקשה חוות דעת מומחה דימות ... תשובתו של יועץ הדימות ד"ר שרייבמן מיום 28.2.18 כי הממצא מתאים לעצם גרמי ולא לשבר. גם במיפוי עצמות 30/11/13 אין עדות לקליטה האיזור עמ"ש צוארי ואכן לא נעשו צלומי CT מכוונים לאיזור הנידון מיום התאונה ועד היום. אי לכך קובעת הועדה שאין קשר סיבתי בין תלונותיו בעמ"ש צוארי והתאונה הנדונה". עוד קבעה הועדה בהתייחס לחוות הדעת בכל הנוגע לשבר בחוליה בע"ש צוארי, כי ככל הנראה מדובר בטעות סופר והכוונה לע"ש גבי.

מסקנתה של הועדה מנומקת ואין הצדקה להתערבות בית הדין בה. בדב"ע (ארצי) לג/0 – 40 יוסף דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407 נקבע כך: "כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה היתערבות בית דין זה." כך פעלה הועדה במקרה זה ואין הצדקה להתערב בקביעתה ולהשיב את התיק לדיון חוזר בעיניין ע"ש צוארי.

...

הוועדה התכנסה לראשונה ביום 17.1.18 , ערכה למערער בדיקה קלינית של תנועות הצוואר ולסיכום בדיקתה ציינה כי "הוועדה מציינת כי בעת בדיקתו הישירה התובע הפעיל התנגדות שרירית אך בבדיקה בלתי ישירה בעת שישב בפני הוועדה נצפו טווחי תנועה חופשיים". בסיום הישיבה האמורה הוועדה ביקשה לקבל חוות דעת רנטגנולוג לשאלה האם הממצא בחוליה בצוואר מתאים לשבר והאם ניתן לייחס את הממצא לתאונה.

עיון בחוות דעת היועץ מעלה כי היה ער לכך שמומחה מטעם המערער אבחן שבר, אולם המומחה הסיק מהבדיקות מסקנה שונה והסביר את קביעתו באופן מפורט.

סוף דבר משלא הצביע המערער על טעות משפטית בהחלטה הנוגעת לע"ש צווארי, נדחה הערעור לעניין זה. בהתאם להסכמת הצדדים התיק יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתתייחס לטיעוני המערער בנוגע לנכות בגין ע"ש גבי כפי שפורטו בערר בכתב מיום 8.9.14 .

" נוכח זאת קבע בית הדין כי נפלה בהחלטת הועדה טעות משפטית, המצדיקה להחזיר את הדיון בעיניינה של המשיבה לפניה פעם נוספת, על מנת שתמלא אחר הוראות פסק הדין המחזיר באופן "מלא ומדויק, קרי, על הועדה לקבוע למערערת נכות בגין השבר בחוליה נוסף על אחוזי הנכות בגין הקיבוע". כמו כן פסק בית הדין האיזורי כי המוסד יישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח. בקשת רשות העירעור בבקשתו טוען המוסד לביטוח לאומי כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

...

על כן טוענת המשיבה כי יש לדחות את בקשת המוסד.

הכרעה לאחר שעיינו בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29.8.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעור המוסד להתקבל.

סוף דבר ערעור המוסד מתקבל כאמור בפסקה 14 לעיל.

לסיכום עניינה של המערערת יועבר לועדה רפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שזו תקיים את הוראות פסק הדין של כב' השופטת הדס יהלום באופן מלא ומדויק, קרי, על הועדה לקבוע למערערת נכות בגין השבר בחוליה, נוסף על אחוזי הנכות בגין הקיבוע.

...

עניינה של המערערת הוחזר לוועדה הרפואית לעררים בפסק הדין של כב' סגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום מיום 30.6.13 (בתיק ב"ל 13764-09-12 – להלן: "פסק הדין") אשר קבע כדלקמן: "10. לעניין קביעת אחוזי נכות בגין שבר בחוליה D12, אני סבורה שנפלה טעות בהחלטת הועדה.

לאור האמור, דין הערעור להתקבל.

לסיכום עניינה של המערערת יועבר לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שזו תקיים את הוראות פסק הדין של כב' השופטת הדס יהלום באופן מלא ומדויק, קרי, על הוועדה לקבוע למערערת נכות בגין השבר בחוליה, נוסף על אחוזי הנכות בגין הקיבוע.

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4/7/17 (להלן – הועדה) אשר היתכנסה מכוח פסק דין וקבעה, כי יש להעניק למערער נכות בשיעור 30% בגין הגבלת תנועות בעמוד השידרה המתני וכן נכות בשיעור 10% בגין הגבלות תנועה בעמוד שדרה גבי וזאת בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

כך למשל, לא נימקה הועדה מדוע שללה למערער את הנכות שנקבעה לו בגין הגבלות בתנועת עמוד שדרה מותני בשיעור של 30% בהתאם לסעיף 37(7)ג', ותחת זאת קבעה למערער אחוזי נכות בגין שבר בחוליה L4, בשיעור של 10% בלבד; כמו כן לא נימקה הועדה בהחלטתה, מדוע התייחסה לחוליות שונות מן החוליות שאליהן התייחסה בהחלטתה הקודמת (10.2.2010) ומדוע נעדרת החלטתה כל היתייחסות לחוליות הבאות: D10, D6 ו- D8".

...

מסקנה זו היא שגויה מיסודה, שכן עולה בבירור מפסק הדין הראשון, כי ככל שהנכות היא בגין אותו מקטע (סגמנט) בעמוד השדרה אין מקום להעניק אחוזי נכות גם בגין הגבלת התנועה וגם בגין שבר בחוליות.

גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר – המערער לא הצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה ומשכך הערעור נדחה.

המשיב לא טען בכתב התשובה טענת היתיישנות, זאת למרות שכבר בכתב העירעור ציין המערער כי הוא מערער על קביעת אחוזי הנכות, ועל כן המשיב מנוע מלטעון טענת היתיישנות.

הועדה לא התייחסה לתלונותיו של המערער לעניין השבר בחוליה 4.

...

בנסיבות ספציפיות אלה, אני דוחה את טענת המערער באשר למועד שבו היה על המשיב להעלות את טענת ההתיישנות.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לאחר בחינת מכלול נסיבות העניין, כמו גם בשים לב לתקופה בה אנו מצויים כעת, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.