ערעור על אחוזי נכות בבית דין לעבודה

הועדה החליטה לדחות את העירעור על דרגת נכות, תקנה 15 חזר לעבודתו.

מסגרת נורמאטיבית במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לידון בשאלות משפטיות בלבד.

בית הדין לעבודה מוסמך לידון במסגרת ערעור בשאלות משפטיות, כאשר במסגרת סמכותו הוא בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 213 (1999).

בהתאם לכך נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לידון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (בר"ע (ארצי) 22955-07-14 גיל מנשה - המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014).

...

משעה שוועדת הערר ערכה בדיקה קלינית וקבעה כי המערער מבצע תנועות מלאות בעמוד שדרה צווארי ומותני, מסקנתה כי לא קיימת הגבלה בעמוד שדרה מותני היא מסקנה שהיא פרי שיקול דעת רפואי מקצועי, שלבית הדין אין את הכלים ו/או הרשות להתערב בה. יחד עם זאת, אציין כי ועדת הערר התייחסה למסמכים ממועד התאונה וציינה: "הוועדה עיינה במכתב מיום 7.8.20, בו נרשם כי הבדיקה הקלינית הייתה תקינה פרט לשריטות, ללא תלונות או ממצאים בעמ"ש לכל אורכו וללא הגבלה בעמ"ש, אין כל איזכור לגבי איבוד הכרה או פגיעה בהכרה. אין פגיעה גולגולתית או אחרת.". בנסיבות אלו, אין מחלוקת כי ועדת הערר לא עיינה בבדיקות הדמיה.

בנסיבות אלה לא מצאתי כי המערער טעם מיוחד המצדיק סטייה מדרך המלך ולא שוכנעתי כי מדובר במצב בו קיים חשש שהוועדה נעולה בעמדתה, באופן המצדיק את החלפת ההרכב ומשכך דין הערעור בעניין זה להידחות.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר בהרכבה מיום 11.9.2022 על מנת שתפעל כדלקמן: פיברומיאלגיה – ועדת הערר תשקול מחדש את קביעתה כי אינה מתרשמת מקיומה של פיברומיאלגיה, לאחר שתעיין בשנית בסיכום ביקור של הראומטולוג ד"ר נתשה מיום 21.3.2022 ובחוות הדעת של הראומטולוגית חגית שי אהרוני מיום 28.4.2022 שבהם מצוינת אבחנה של פיברומיאלגיה וכן תשקול להתייעץ עם ראומטולוג.

דיון המערער הופיע לפני הועדה ביום 6.12.2022 וטען לפניה כך:"אני סובל עד היום מאז הפגיעה מזה שאני לא מריח ולא טועם כלום, הקושי בנשימה עדיין לא הסתדר. חליתי עוד לפני החיסונים. עבדתי בבית חולים מישפחה קדושה". בא כחו של המערער, הופיע לפני הועדה וטען לפניה כך:"מדברים על פגיעה לעניין של חוסר ריח וטעם מרשי לא מריח ולא טועם מצבו עדיין כמו שהוא חוזרים על האמור בכתב הערר, אם תסתכלו בהערכה הקודמת ד"ר דנינו טוען שלא מקבל את הטענה שמרשי איבד את חוש הריח זו תחושה סובייקטיבית אם יש הוכחה לכך אז בבקשה, מרשי איבד חוש ריח, אין קשר בין איבוד של חוש הריח לבין שאיפת בנזין, אדם יכול לא להריח בנזין ויכול להרגיש תחושה של חנק או תגובה כלשהיא אז הנימוקים הם לא מתקבלים על הדעת. יש הרבה גזים שאפשר לא להריח אך לשאוף אותם. הפגיעה פוגעת באיכות החיים, מרשי איבד שני חושים מרכזיים מבקשים לקבוע לו אחוז נכות מאקסימאלית". בבדיקת המערער על ידי הועדה, נרשם כך:"התובע חלה בקורונה ואושפז בין התאריכים 28.8.20-6.9.20 ונזקק לתמיכת חמצן ללא הנשמה.

הועדה סיכמה את מסקנותיה וקבעה כך: "לאור מימצאי הבדיקה הוועדה דוחה את הערר ומקבלת את החלטת הדרג הראשון". המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לידון בשאלות משפטיות בלבד.

...

הוועדה הגיעה כאמור למסקנה כי אין לקבל את טענת המערער לאובדן חוש ריח וכבר מסיבה זו דחתה את הערר.

בנוסף, עולה מהפרוטוקול כי הוועדה נתנה את דעתה להפעלת תקנה 15 וציינה: "תקנה 15 מסוגל לעבודתו". לסיכום לנוכח האמור לעיל והואיל ולא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה, הריני מורה על דחיית הערעור.

הוצאות משפט לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב לכך שכבוד הרשמת המליצה למערער, לאחר שהתקיים דיון מפורט בטענותיו שלא לעמוד על ערעורו והוא בחר שלא לקבל המלצה זו, החלטתי לחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת ב"ל 55505-03-23 לפני: כב' השופט, סגן הנשיא מוסטפא קאסם המערערת: אתי חרבי ע"י ב"כ: עו"ד דוד עשור המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד פסק דין

שגתה הועדה משלא העניקה למערערת אחוזי נכות על סימני גירוי שורשי, בשים לב למימצא בבדיקה: "טווחי תנועות לצורך בדיקת סימני גירוי שורשי מ 70 מעלות ומעלה ללא עדות לסימני עצב סיאטי...". מכל מקום, ההחלטה אינה ברורה ואינה מנומקת די הצורך.

החלטה: "הועדה הרפואית החליטה לדחות את העירעור על דרגת נכות, תקנה 15 התובעת ציינה כי ממשיכה בעבודתה ואין ירידה בהכנסות". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין העירעור להיתקבל באופן חלקי.

...

החלטה: "הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערעור על דרגת נכות, תקנה 15 התובעת ציינה כי ממשיכה בעבודתה ואין ירידה בהכנסות". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

הוועדה תזמן את המערערת באמצעות בא כחה ותאפשר להם לטעון בפניה בנושא זה. בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערערת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

מהות המקרה: "חבלה זרוע שמאל". בעקבות התאונה נקבעה למערער נכות בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 75 (1) (ב) ונכות בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 42(2)(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן-התקנות).

החלטה הועדה הרפואית החליטה לדחות את העירעור על דרגת נכות.

דיון והכרעה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) ולהלכה הפסוקה, הבקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמאת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או היתעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

וכך ציין בית הדין הארצי באותו מקרה " הועדה לא מצאה במסגרת בדיקתה, ובהסתמך גם על דווחי המבקשת עצמה, את ההפרעות התחושתיות שלהן טוענת המבקשת בבקשתה או שאותן ביקש לבחון בשעתו ד"ר רותם ומשכך - לא מצאה מקום לקבוע נכות נוירולוגית נפרדת מעבר לנכות שנקבעה בגין הצלקת." אלא שבעניינינו המערער טען כי סובל "מהפחתת תחושה לאורך היד זרמים ונימולים" ואף כפי שעולה מפרוטוקול הועדה "בבדיקת תחושה מוסר על ירידה בתחושה החל מהצלקת ועד שורש כף יד שמאל." ואף כפי שעולה ממסקנות הועדה:" הנכות שנקבעה בגין הצלקת כוללת סימפטומים של הפרעה תחושתית באמה שמאל.." לפיכך מצאתי לקבל את טענת המערער כי במקרה זה, אין המדובר בהפרעה תחושתית באיזור הצלקת בלבד אלא מדובר בהפרעה תחושה רחבה שאינה קשורה לצלקת.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, מהטעמים שאפרט להלן.

סוף דבר אשר על כן, הערעור מתקבל.

משהערעור התקבל, ישלם המשיב למערער הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בתוך 30 ימים.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 3828-07-23 20 ינואר 2024 לפני : כב' השופטת, אריאלה גילצר-כץ המערער ויימן איגור ע"י ב"כ: עו"ד נועם פרץ המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקבי פסק דין

החלטה: הועדה הרפואית החליטה לדחות את העירעור על תקנה 15 הנכות אינה מונעת ממנו לחזור לעבודתו, אין מקום להפעלת תקנה 15.

הועדה הרפואית החליטה לקבל חלקית את העירעור על דרגת נכות".

לפיכך מבקש המערער כי בית הדין יורה על מינוי יועץ/מומחה רפואי בלתי תלוי אשר יפסוק בשאלת הקשר הסיבתי ובשאלת שיעור הנכות.

לועדה שיקול הדעת הרפואי, מהו הליקוי הרפואי והיא זו שמתאימה את אחוזי הנכות הרפואיים.

...

לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור על הסף בשל העדר פגם משפטי בהחלטה של הוועדה.

נוכח האמור, אין להיעתר להשגות המערער ביחס לאמור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, מהטעמים שאפרט להלן.

אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה הוועדה ייחסה את ההפרעות העצביות למצב קודם, אשר אינו נכון וכי הקביעה לניכוי מצב קודם עלה בוועדה מדרג ראשון.

סוף דבר הערעור נדחה.