ערעור עבירת שוד: ערעור על גזר דין בעבירת שוד

לפנינו ערעור על חומרת העונש אשר נגזר על המערער בגין שוד שביצע במהלך חופשתו ממאסר, אותו הוא מרצה בשל עבירות שוד קודמות.

העירעור נסוב על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ח' סבאג) בת"פ 60292-06-18 מיום 5.2.2019, בגדריו נגזר על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בפועל והופעל עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו כך שנקבע כי עליו לרצות סך הכול 42 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית; ונקבע כי המערער ירצה עונש זה במצטבר לעונש של 9 שנות מאסר בפועל שנגזר עליו בת"פ 48795-11-10 בגין עבירות קודמות, אותו טרם סיים לרצות.

כמו כן, בטענה לפיה לא הוגש לבית המשפט עותק מאושר של גזר הדין בו הושת על המערער עונש מאסר מותנה, אין ממש.

...

בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט המחוזי על הפעלת עונש המאסר המותנה כך שהמערער ירצה סך הכול 42 חודשי מאסר בפועל במצטבר לתקופת המאסר שמרצה כעת בגין עבירות קודמות.

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

כן ראה ע"פ 772/13 איבראהים יחיא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ביום 29/6/14), בית המשפט העליון התערב בגזר דין שהושת על המערער אשר הורשע בעבירות שוד ושהייה בלתי חוקית והעמיד את עונשו על 24 חודשי מאסר ועונשים נלווים.

...

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני משיתה על הנאשם את העונשים כדלקמן: 40 חודשי מאסר בפועל.

הנני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ. 35763-05-13 של בית משפט השלום בנצרת, כך ש-6 חודשים ירוצו בחופף לעונש המאסר שהושת ו-6 חודשים במצטבר לו, כך שהנאשם ירצה סה"כ 46 חודשי מאסר בפועל.

הנני מורה על הפעלת התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ אשר הושתה על הנאשם בת.פ. 35763-05-13 של בית משפט השלום בנצרת אשר תשולם ב-6 שיעורים חודשיים, שווים ורצופים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2083/20 ע"פ 2179/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר המערער בע"פ 2083/20: פלוני המערער בע"פ 2179/20 פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.2.2020 בת"פ 20927-02-18 שניתן על ידי כבוד השופט ע' קובו תאריך הישיבה: ט"ז בסיון התש"פ (8.6.2020) בשם המערער בע"פ 2083/20: עו"ד ראפת נאשף בשם המערער בע"פ 2179/20: עו"ד שי גבאי בשם המשיבה: עו"ד יוסף קנפו בשם שירות המבחן לנוער: גב' טלי סמואל מתורגמן: מר אשרף קרעין ][]פסק-דין

בגין מעשים אלו, הואשמו המערערים בעבירת שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירת נהיגה פזיזה ורשלנית, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.

בהיתחשב במכלול הנסיבות, גזר בית המשפט על כל אחד מהמערערים את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, שיופעל אם יעברו עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע בתוך שנתיים מיום גזר הדין; 3 חודשי מאסר על תנאי, שיופעל אם יעברו עבירת רכוש או אלימות מסוג עוון, במשך שנה מיום גזר הדין; חודשיים פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; ו-6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, שתופעל אם יעברו עבירה של נהיגה פזיזה ורשלנית, או עבירה לפי התוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה.

...

אינני מקבל את טענת המערערים, לפיה שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא אימץ באופן מלא את המלצת שירות המבחן.

אשר לסוגיית אי-ההרשעה, אמנם עניינם של קטינים נבחן באופן מקל לעומת עניינם של בגירים, אולם "אין אנו מקבלים את ההנחה כי הכלל הרחב הוא שכאשר מדובר בקטינים נקודת המוצא צריכה להיות טיפול ללא הרשעה" (רע"פ 5228/00 פלוני נ' מדינת ישראל (18.06.2001)).

סוף דבר – סבורני כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

העירעור על הכרעת הדין נסב על ההרשעה בעבירת השוד, בעוד העירעור על גזר הדין מיתמקד במידה רבה בנסיבותיו האישיות של המבקש.

...

אינני סבורה כי מוצדק בנסיבות העניין להיעתר לבקשה, ובכך לחרוג מן הכלל בדבר ריצוי מידי של עונש המאסר בפועל (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000)).

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

אני מורה אפוא על התייצבותו של המבקש לריצוי מאסרו לא יאוחר מיום 3.3.2019 בשעה 10:00 בבית מעצר קישון או במקום אחר שייקבע על-ידי שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

]השופט י' אלרון: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' קובו) ב-ת"פ 55953-01-18 מיום 17.12.2019, בגדריו נגזרו על המערער 19 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית, וזאת בגין הרשעתו בעבירות שוד, איומים וניסיון גניבה.

גזר הדין המערער הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש.

...

מנגד, לשיטת המשיבה יש לדחות את הערעור היות ומדובר בשני אירועים חמורים שנעשו תוך תכנון ותעוזה, אשר יכלו להסלים בנקל; העונש הולם את מדיניות הענישה הנוהגת – ואף מקל במידת מה; תסקירי שירות המבחן מציינים כי המערער לקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו וכי ישנה מסוכנות להישנות התנהגות עוברת חוק מצדו.

סוף דבר – אין מקום להתערב בעונשו של המערער – העונש הולם את חומרת מעשיו; מתחשב במכלול נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות; ועולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת.

אני סבור אפוא כי יש לדחות את הערעור, וכך אציע לחברי וחברתי.