ערעור נושה על אישור חלקי של תביעת חוב בהליך חדלות פירעון

גם המערערת היא אחת מנושות החייב ותביעת חוב שהגישה אושרה חלקית בסך של 6,756 ש"ח. נוכח פטירת החייב, בהחלטה מיום 3.4.2022 הורה בית המשפט על ביטול ההליך.

בהקשר זה, המערערת מבקשת למנות את מספר הימים להגשת העירעור על הכרעת החוב, למן המועד שבו היא "הומצאה" לה. אמנם, על פני הדברים, נקודת המוצא היא כי גם בעיניין זה חל "כלל ההמצאה", על פיו מניין הימים להגשת ערעור יחל מיום ההמצאה כדין (וראו: תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בנוסח הקודם של התקנות ותקנה 179(א) לתקנות; על תחולתן של תקנות אלה בהליכי פשיטת רגל וחדלות פרעון ראו: תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 ותקנה 2(א) לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ט-2019 (להלן: תקנות חידלות פרעון)).

אוסיף לשלמות התמונה כי על פי הדין הקיים בעת הזו (אף כי אינו רלוואנטי לענייננו), התקופה להגשת ערעור נושה על הכרעה בתביעת חוב של נושה אחר מתחילה להימנות מהמועד שנודע לנושה על קיומה של הכרעת החוב (סעיף 215 לחוק חידלות פרעון ותקנה 130(ב) לתקנות חידלות פרעון).

...

כן נטען כי שגה בית המשפט כשלא נתן לה אפשרות להגיש תגובה לתשובות המשיבים לבקשתה לעיון חוזר, וכשדחה בקשה זו. דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

הערעור נדחה אפוא.

]השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא, כב' השופט ח' ברנר) בפר"ק 33345-10-18 מיום 19.2.2019 אשר דחה את ערעור המערערת על החלטת משיב 1 (להלן: הנאמן) לאשר באופן חלקי בלבד תביעת חוב שהוגשה על ידה בעיניינה של חברת גמול חברה להשקעות בע"מ (להלן: החברה).

שכן, על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תביעה של חוב הכולל ריבית חוזית תחסה תחת הוראת סעיף 134(א) לפקודה, בעוד שעל תביעה של חוב הכולל ריבית שנקבעה בחיקוק, תחול הוראת סעיף 75 לפקודה.

זאת בין היתר לאור כניסתו לתוקף של חוק חידלות פרעון והעובדה שבקרוב הסעיפים עליהם נסוב הדיון לא יהיו רלוואנטיים עוד, ושעה שאימוץ עמדת המערערת חותר תחת מושכלות יסוד לפיהם העקרון המלווה את הליכי חידלות הפרעון הוא עיקרון השויון בין הנושים.

ענייננו חורג ממהלך הדברים הרגיל, שכן על פי ההלכה הנושנה שנקבעה בעיניין ע"א 262/76 שמעון בן יעקב, עו"ד נ' פקיד השומה לגביה מיוחדת, פ"ד לא(1) 475 (1976) (להלן: עניין בן יעקב), אין בעל תפקיד בהליכי חידלות פרעון רשאי לדחות תביעת חוב המבוססת על שומת מס אלא עליו לאשרה, כל עוד לא הצליח לשנות את שיעור החוב באמצעות הסדרי ההשגה הספציפיים שנקבעו במסגרת החוק (ראו גם: רע"א 3001/12 עו"ד פז רימר, כונס נכסים זמני נ' משרד התמ"ת – לישכת המדען הראשי, פסקה 16 (8.10.2013); ע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפרוק), פסקה 55 (29.10.2017); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 287 (מהדורה שלישית, 2010)).

בהתאם לכך הנאמן יגיש לבית המשפט המחוזי הכרעת חוב מעודכנת, אשר תתייחס לחישובי המערערת לעניין הפרישי ההצמדה והריבית בהתאם להוראות סעיף 134(א) לפקודה החל מהמועד הקובע בחוק מע"מ. בנסיבות העניין, נוכח העובדה שמדובר בקבלת ערעור נגד בעל תפקיד, כך שההוצאות לניהול ההליך תיפולנה על הנושים, אין מקום להטיל עליו הוצאות.

...

ברם, אין מסקנה זו גוררת בהכרח מסקנה אחרת לפיה סעיף 75 לפקודה חייב לחול במצב שכזה.

במצב זה, המסקנה שהייתה יכולה להיות מתבקשת היא, כי קיימת רק תחולה להוראותיו המפורשות בדבר צבירת הפרשי הצמדה וריבית של חוק מע"מ (או פקודת מס הכנסה לפי העניין).

הביטוי "חוב ... שאין לגביו הסכם לשלם ריבית או פיצוי אחר בשל פיגור בתשלום" מלמדנו אך ורק על כך שסעיף 75 איננו עוסק בחובות שיש לגביהם הוראת שיערוך סטטוטורית – זאת, ותו לא. במצב דברים זה, מוטל על הפרשן לבדוק אם יש בפקודת פשוטת הרגל סעיף אחר אשר מסדיר את עניינם של חובות שיש לגביהם הוראת שיערוך סטטוטורית; ולאחר שבדקנו ומצאנו שהסדרה כאמור מצויה בסעיף 134(א) לפקודה, אשר מתייחס, כלשונו, לכל חוב ש"כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית" – כל שנותר לנו לעשות הוא להפעיל את הוראתו של סעיף זה כלשונה, בדרך שמציע חברי.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו עחדל"פ 31712-02-23 עמיר נ' עמיר ואח' לפני כבוד השופט רונן אילן המערערת: זהבה עמיר המשיבים: 1. דוד עמיר (היחיד) 2. ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב 3. אריאל לאונה (הנאמן) פסק דין

הנאמן בחן את תביעת החוב וקבע בהחלטתו כי יש לקבל את תביעת החוב באופן חלקי, ולהעמיד את החוב למערערת על הסך של 149,335.94 ₪ ("ההחלטה").

עוד מציין הנאמן בהחלטה, כי לחוב שנצבר לחובת היחיד בתיק ההוצל"פ מבקשת המערערת להוסיף גם "ריבית פיגורים". הנאמן דוחה טענה זו וקובע שיש להוסיף לחוב הפרישי הצמדה וריבית כדין ותו לא. הנאמן קובע לפיכך כי קרן החוב של היחיד בחדש יולי 2002 עמדה על 79,618 ₪ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מסתכם החוב המאושר בסך של 149,335.94 ₪.

אותה תוצאה לא צודקת של השתת החבות בתשלום "קנס" דוקא על אותם נושים רגילים שנפגעו כתוצאה מהיקלעות היחיד להליכי חידלות פרעון, היא היא הסיבה להוראה שלפיה אין להוסיף תשלומי "ריבית פיגורים" לחוב, למעט ביחס לנושה מובטח.

די בהגנות אלו שנתונות למערערת, ואין הצדקה להגדיל את החוב בתוספת הפרישי ריבית עונשית, אשר תחול על הנושים הרגילים.

...

הנאמן בחן את תביעת החוב וקבע בהחלטתו כי יש לקבל את תביעת החוב באופן חלקי, ולהעמיד את החוב למערערת על הסך של 149,335.94 ₪ ("ההחלטה").

בשים לב לתכלית החיוב בריבית פיגורים, חיוב בתשלום "קנס" על אי התשלום במועד, וכאשר אין בחוק חדל"פ הוראה הקובעת תוספת ריבית פיגורים על חוב בדמי מזונות, אני מקבל את עמדת הנאמן וקובע כי לחוב בדמי מזונות יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד, ולא יתווספו הפרשי "ריבית פיגורים". ונוכח מסקנה זו – הערעור נדחה.

בית משפט השלום בטבריה עחדל"פ 40100-05-23 מוסך הטרקטור עזרא בע"מ נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 324972 לפני כבוד השופט עופר חיים שורק המערערת / הנושה מוסך הטרקטור עזרא בע"מ ח.פ. 511028797 המשיבים 1. הממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון 2. עיזבון משה וקאס ז"ל, ת"ז 050211309 3. ניר שדה, עו"ד (הנאמן) פסק דין

בתגובת עיזבון היחיד לתשובת הנאמן הועלתה היתנגדות לעמדת הנאמן לקבלה חלקית של תביעת החוב.

פסיקת בתי המשפט של פשיטות רגל שדנו בסוגיית הארכת המועד להגשת תביעת חוב קבעו כי יש לעורך איבחנה ברורה בין נושה שלא ידע בפועל אודות נקיטת הליך חידלות הפרעון, לגביו יש לנקוט בגישה מקלה, לבין נושה שקיימת לגביו "ידיעה בפועל", אז הוא יתקשה מאוד להוכיח שלא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד.

אני דוחה את טענות המערערת ביחס למועד הנטען לידיעתה בדבר קיומו של הצוו לפתיחת הליכים והליך החדל"פ. היחיד המציא למערערת את הצוו לפתיחת הליכים בדואר רשום ואישור מסירה, כפי הנידרש בתקנה 75(ב) לתקנות שכן המדובר בנושה ש"פרטי זהותו אינה ידועה לממונה", בהתאם לתקנה 75(ג).

משידעה על הצוו לפתיחת הליכים, הנטל רובץ על הנושה להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד.

לא הוכח כי המערערת פעלה בתקופת משבר הקורונה באופן חלקי (סע' 13 לערעור), אין פירוט מתי חזרה לפעילות מלאה, ככל ואכן הייתה הפסקה מלאה / חלקית בהתנהלותה ויש לזכור כי נושים אחרים דוקא הגישו את תביעות החוב במועד.

...

בנסיבות אלו, אני קובע כי המערערת הייתה מודעת בפועל לקיומו של הצו לפתיחת ההליכים כנגד היחיד.

אף התחשיב שערך, לפיו בחר שלא להכיר באגרות, הוצאות, שכ"ט וריביות עליהן, אינו מבוסס ואינני מקבלו.

סיכום :  אשר על כן ומכלל הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את הערעור.

ביום 27.2.23 הודיע הנאמן כי אישר את תביעת החוב מטעם הנושה על סך 387,000 ₪ בדין רגיל.

המערער מבקש לבסס טענותיו על מסמכים חלקיים ופרשנויות שאינן מבוססות בראיות.

לא ברור מדוע נידרש הנושה לנקוט בהליך חידלות פרעון בעיניין המערער כאשר מדובר בחוב שאינו כפוף להפטר ולא בטוח כי יש לו סמכות לכך.

בדברי ההסבר להצעת החוק ניתן הסבר לשינויים בסמכות הנאמן על פי החוק ביחס לסמכויות בעל התפקיד על פי הפקודה – " סמכותו של הנאמן להכריע בתביעות חוב כוללת גם את הסמכות לדחות תביעת חוב המבוססת על פסק דין שניתן על בסיס קנוניה או תרמית, או בנסיבות אחרות שבהן החוב הפסוק אינו משקף את חובו של החייב. ואולם דחייה של תביעת חוב מטעמים אלה תיעשה באישור בית המשפט. סמכות רחבה זו נועדה לאפשר לנאמן להיתמודד עם פסקי דין שאינם משקפים נכונה את חובותיו של החייב. בעיניין זה מעגן החוק המוצע את ההלכה הפסוקה (ראו: ע"א 1057/91 גבריאל נ' מכטינגר, פ"ד מו(4) (1992)), אך בשונה מהדין הקיים, דורש את אישור בית המשפט לדחייה." (ראו דברי ההסבר להצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה 1027, בעמ' 709).

...

אשר על כן, אני דוחה את טענות המערער לביטול החיוב.

עם זאת, כבוד הנשיאה חיות הסתייגה מקביעותיו בנושא החידוש האוטומטי של קנסות וקבעה כי "הקביעות העקרוניות בסוגיות הנוגעות לחידוש אוטומטי של קנסות ובעניין מיהותו של הנושא בנטל ההוכחה להתקיימות התנאי – כל אלה הן סוגיות אשר ניתן להותירן לעת מצוא. כשלעצמי, אני סבורה כי מדובר בנושא מורכב אשר עשוי להשליך, בין היתר, באופן משמעותי על האופן שבו נוהגים בתי הדין הדתיים בהפעילם את סמכותם לפי חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956...". כבוד השופט מינץ הסכים עם התוצאה האופרטיבית של כבוד השופט סולברג, תוך הסתייגות מקביעותיו בנוגע להעברת נטל הראיה למפר הצו ומבלי שהתייחס לשאלת חידושם האוטומטי של הקנסות.

ככל שלא יעשה כן, ישלם המשיב קנס בסכום של 250 ₪ לכל יום של אי פינוי המחסן.