ערעור מס הכנסה: ערעור מס הכנסה של נהג מונית

בית משפט השלום ברמלה ת"פ 16100-06-11 מס הכנסה חקירות ירושלים נ' אילת 04 דצמבר 2012 בפני כב' השופט הישאם אבו שחאדה בעיניין: מדינת ישראל - מס הכנסה חקירות ירושלים מר אסף יאיר, מתמחה המאשימה מנחם אילת ע"י עו"ד שחר טל הנאשם גזר דין

הנאשם הנו נהג מונית במקצועו ואשר חייב להגיש לפקיד השומה דוחות שנתיים על הכנסותיו האישיות לתקופות הרלוואנטיות לכתב האישום וזאת על פי הוראות סעיפים 131 ו-132 לפקודה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

...

הנאשם בחר שלא להגיש דוחות לרשויות המס החל משנת 2004 ועד 2011 ברצף ואף כאשר נדרש ע"י פקיד השומה להגיש הצהרת הון, הנאשם עשה דין לעצמו ולא נעתר לדרישה זו. בסופו של יום, כל הדוחות לשנים 2004 ועד 2011 הוגשו וכך גם הצהרת ההון, וזאת ביום 26.6.12.

לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יבצע עבירה לפי פקודת מס הכנסה.

ב]בית המשפט העליון[][ ע"א 8607/99 בפני: [כבוד הרשם אמיר זולטי ][המערער]: [יעקב אגמן המשיב]: [האוצר מס הכנסה - פקיד שומה תל אביב בקשה לפטור מעירבון בשם המערער: עו"ד מרדכי אגמי בשם המשיב: עו"ד דוד פורר החלטה

בבקשות שהגיש טוען המבקש, כי הוא נהג מונית שהכנסותיו נמוכות (על פי אישור מנהלת החשבונות שלו הישתכר בשנתיים האחרונות כ - 3,600 ש"ח לחודש).

...

עמדת המשיב באשר לסיכויי הערעור מקובלת עלי, וכך גם דבריו באשר לאי-התייחסותו של המבקש לנסיונות להסתייע בבני משפחה קרובים או בידידים לשם גיוס הערבון (בש"א 494/95 שמעוני נ' שמעוני, לא פורסם; בש"א 5973/99 אלי אבן צור נ' בנק הפועלים בע"מ, לא פורסם).

עם זאת, בהתחשב בהיקפו המצומצם של הערעור, אני סבור, כי בנסיבות העניין די בערבון בסך 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב.

בית המשפט עמד בעיניין זה על הפער הניכר שבין דיווחי המערערים בשומותיהם העצמיות לבין מחזור הכנסותיהם כפי שחושב בהתאם לאמות מידה שנקבעו בתדריך הכלכלי של נציבות מס הכנסה בענף המוניות (מוניות בשירות מיוחד- ענף מס' 6012) (להלן: התדריך).

כן ציין בית המשפט כי די בעובדה שהמערערת 2 לא נקראה להעיד על ידי המערערים כדי להצדיק את דחיית טענתם בנקודה זו. בית המשפט השית על המערערים הוצאות בסך 50,000 ש"ח. נימוקי העירעור המערערים - באמצעות בא כוחם עו"ד עמוס האוזנר - טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר היתייחס לעסקם כאל עסק להפקת הכנסה מהפעלת מוניות תוך תשלום שכר לנהגים וכן כאשר סמך על נתונים סטטיסטיים המתאימים לעסק שכזה.

הם מפנים לסעיפים 4-3 לנימוקי העירעור שהגישו לבית המשפט קמא, בהם נטענו הדברים הבאים: "3. טעה המשיב בניתוח נתוני עסקם של המערערים המופעל על ידי שכירים לחישוב ההכנסות של העסק על פי תחשיב המחלקה הכלכלית שאינו מותאם לעסק כדוגמת זה של המערערים.

...

לאור האמור לעיל, המסקנה היא כי המערערים מושתקים מלטעון כי עסקם הוא עסק להשכרת מוניות.

לפיכך, יש לדחות גם את טענות המערערים בנקודה זו. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אציע לחבריי כי נקבל את הראיה הראשונה והרביעית שהגשתן מתבקשת ונדחה את הבקשה בהתייחס לראיות השנייה והשלישית.

לפנים משורת הדין ובהתחשב בקשיים שאליהם נקלעה משפחת המערערים (כפי שעולה ממכתבה של המערערת 2) וכן בשיעור ההוצאות שאותן השית עליהם בית המשפט המחוזי, אציע לחבריי להטיל על המערערים הוצאות לטובת המשיב על הצד הנמוך בסך 10,000 ש"ח. השופט א' רובינשטיין: חוות דעתו של חברי השופט דנציגר מקובלת עלי, משלא הושג הסדר בין הצדדים כפי שקיוינו, ויקוב הדין.

הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם בבצוע 5 עבירות של אי העברת מס שנוכה במועד לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], (להלן: פקודת מס הכנסה או הפקודה), בקשר עם סעיפים 117, 222 ו-224א לפקודה, אי קיום דרישה – עבירה לפי סעיף 216 לפקודה בקשר עם סעיף 135(1) לפקודה ו-47 עבירות של הוצאת חשבונית מס ללא תשלום המס הכלול בה במועד, לפי סעיף 117(א)(14) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 (להלן: חוק המע"מ).

הנאשם בדברו האחרון אמר את הדברים הבאים: "אני מבין את המצב שאני נמצא בו, אני מבין את ההתנהלות שהתנהלתי בה שהיא לא תקינה. עבדתי בסה"כ כנהג מונית ולהפעיל חברה היה משהו שהוא גדול עליי, אני נמצא בקריסה כלכלית, פשיטת רגל, יש לי 2 חיילים שאני לא מצליח לעזור להם כרגע בכלום ותינוק שנולד כרגע. אבקש הקלה בעונש ולהתחשב". דיון והכרעה מיתחם העונש ההולם קביעת מיתחם העונש ההולם נעשית על פי עקרון ההלימה תוך היתחשבות בערך החברתי אשר נפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות ביצוע העבירה.

רע"פ 1552/11 לוי נ' מדינת ישראל (9.2.2011) – נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש, בעל עבר פלילי אשר הורשע ב-6 עבירות של אי-תשלום מס שנוכה על סך 153,924 ₪ וכן בבצוע עבירה של אי-הגשת דו"ח במועד.

...

נוכח המפורט, תוך שנתתי דעתי למדיניות הענישה הנוהגת, לערכים החברתיים שבהם פגע הנאשם, לנסיבות ביצוע העבירות ובהתאם לסעיף 40יג בחוק העונשין אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות המע"מ והמס במאוחד הוא בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים.

תוצאה לאחר ששקלתי את השיקולים השונים, ותוך מתן בכורה לשיקולי ההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו עניין אודיז ורע"פ 5557/09 שוסטרמן נ' מדינת ישראל (6.7.2009)), אני גוזרת על הנאשמים את העונשים שלהלן: 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 5.1.2023.

אני גוזרת על הנאשמת קנס סמלי בסך 10 ₪.

המונית עליה נהג המערער בעת התאונה הושבתה, כך שברור שלמערער לא הייתה כל אפשרות להגדיל את הכנסותיו בשבועיים שעד לסיום השנה.

המערער ומר אסולין היו מודעים לגידול בהכנסותיו של המערער בשנת 2000, כאשר נחקר המערער בעיניין זה על תצהירו אמר כי: "נכון שבמהלך שנת 2000 הכנסותיי עלו מאלו של שנת 1999", אך הסביר כי "אני מגיש את החומר לרואה החשבון שלי ואם הוא אמר לי להוסיף אז אני מוסיף...". רואה החשבון הסביר בעדותו כי "אם יש גידול משמעותי בהכנסות של אדם במהלך השנה, אני מציע ללקוח להגדיל את המקדמה על מנת שלא יצטרך במועד הגשת הדוח להביא סכום משמעותי חד פעמי. את זה אני נוהג לעשות בסביבות חודשים אוגוסט, ספטמבר, של השנה השוטפת". לעניין שיעור הגידול בהכנסות המערער בשנת 2000 לעומת שנת 1999, העיד רואה החשבון כי "הגידול מ-35,000 ₪ ל-49,000 ₪ מהכנסות התובע מהשנים 1999-2000, הם באופן יחסי גידול משמעותי אבל המשמעות הכספית היא זניחה, שכן ביטוח לאומי מקבל 10% מהסכום שהנו כ-1500 ₪ ומס הכנסה עוד כ-1,500 ₪ על פי מדרגות המס". הינה כי כן, הן המערער והן רואה החשבון שלו היו מודעים לכך שהיה גידול בהכנסותיו, אך מאחר ולטענתם לא מדובר בסכום משמעותי, בחרו במודע שלא לדיווח על כך למוסד או לרשויות המס.

...

ברם, לטענת המערער, במקרה זה אין חשש להגדלה מלאכותית של הכנסותיו, מאחר שהתאונה אירעה לקראת סוף שנת המס, ובהעדר הכנסות נוספות עד לסוף שנה זו. לאור הנתון לפיו הכנסתו האמיתית של המערער הסמוכה ביותר למועד התאונה, גבוהה יותר מזו שחושבה לצורך תשלום המקדמות, אזי על פי הלכת סדיק והתכלית של תקנה 11 שלא לגרוע מהכנסת המבוטח בעת פגיעה, יש לקבל את תביעתו לשינוי בסיס ההכנסה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וחומר הראיות, מגיעים אנו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.