המשיב סבור כי לפי הוראות סעיף 145ב לפקודת מס הכנסה, רק מקום בו הוחלט על פסילת ספרים, יכול הנישום לערער על החלטת הפסילה לפני בית המשפט, בעוד שכאשר מדובר באזהרה בלבד (שמשמעותה היא מעין "תקופת מבחן" כך שבמידה ובתוך תקופה של 12 חודשים יימצא אי רישום תקבול נוסף בעסק, כי אז תישקל האפשרות להורות על פסילת הספרים) – אין מדובר בהחלטה הנמנית על החלטות שניתן לערער עליהן לפי פקודת מס הכנסה.
...
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
מנגד, לטענת המערער, דין הבקשה להידחות.
אשר על כל האמור לעיל, שלילת זכות ערעור מנישום בדרך של פרשנות מצמצמת של סעיף 145ב(א)(1), כך שיכלול רק ערעור על החלטה בעניין פסילה מיידית של ספרים, אינה מחוייבת ואינה ראויה, ומן הראוי לכלול בזכות הערעור המנויה בסעיף זה גם מקרים שבהם החלטת הערעור עניינה בפסילה מושהית או באזהרה לאחר אי רישום תקבול, בדומה לענייננו.
סוף דבר: מכל הנימוקים שלעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות בקשה זו בסך כולל של 3,000 ₪, סכום אשר ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
