ערעור מנהלי על מינוי שמאי מכריע ופיצויים לפי סעיף 197

לפניי ערעור מינהלי על החלטת הועדה המחוזית מיום 22.5.16 בערר מס' 9019/15, לפיה נדחתה תביעתה של המערערת לפיצויים בגין פגיעה תכנונית.

המערערת מוסיפה וטוענת כי עצם דרישת הועדה המקומית לקבל כתב שיפוי מהמשיבה מלמדת כי הועדה צפתה הגשת תביעות לפי סעיף 197 לחוק עקב הליכי אישורה של התכנית ויש לראות בכך הודאה מטעם הועדה המקומית בחובתה לפצות את המערערת בגין הפגיעה שנגרמה לה מהתכנית.

בשולי הדברים סבורה המערערת כי היה על ועדת הערר למנות שמאי מייעץ להכרעה במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים.

...

דיון שוכנעתי כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר ועל כן דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הערעור.

המערערת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאותיה בסכום כולל של 8,000 ₪.

החלטה זו של וועדת הערר נבעה מטענת חברת חשמל כי היו קיימות מיגבלות בנייה במצב הקודם בגין מסילת הרכבת הישנה החופפות בחלקן למסדרון החשמל החדש, וכן בקשר לטענתה כי חלק מהשטח הושבח במצב החדש כתוצאה מביטול קו החשמל במתח 161 ק"ו. טענה זו של חב' חשמל אינה נכונה שכן גם השמאי המכריע בחוות דעתו השנייה הבהיר וקבע עובדתית: "ב"כ חברת חשמל טען כי מרבית רצועת החשמל מצויה בתחום קוי הבניין של הרכבת, ולכן אין כל פגיעה. אינני מקבל טיעון זה. קוי הבניין לרכבת אין בהם כל השקעה לעיבוד חקלאי. לעומת זאת ברצועת קוי החשמל קיימות מיגבלות רבות, מלבד קוי הבנייה כפי שפורט לעיל". זכות החוכרים לתבוע פיצויים עקב "פגיעה" בקשר עם תכנית הרכבת: השמאי המכריע קבע כי החוכרים לא יכולים לתבוע פיצויים לפי סעיף 197 בגין השטחים שנכללים בצו הפקעה שפורסם ביום 30.6.1998, שכן תכנית הרכבת פורסמה ביום 31.10.199, כלומר לאחר פירסום צו ההפקעה, ולפיכך קבע כי כל שטחי החוכרים כלולים בהודעת ההפקעה (35,872,000 מטר מרובע).

ביום 25.7.2012 העביר השמאי המכריע לצדדים תיקון לשומתו המכרעת, והצדדים הגיעו להסכמה שהוגשה לועדת הערר לפיה אין בכוונתם לערור על חוות הדעת המתוקנת בפני וועדת הערר, אלא להגיש ערעור מינהלי על החלטת וועדת הערר.

בפסיקה שנתתי לאחרונה, סקרתי את הליכי התביעה לפי סעיף 197, ואת עקרונות אי היתערבות בתי המשפט המינהליים, בהחלטות מקצועיות של ועדות הערר המקצועיות ובלאו הכי, בחוות הדעת המקצועיות של שמאים מכריעים (עמ"נ 41055-09-13 צבי קופרלי ואח' נ' הוועדה המקומית ראשל"צ, מע"צ, חב' חשמל, ורכבת ישראל) (פורסם בנבו 23.6.16), ואני מוצא לנכון, לחזור על ההליכים ותמצית עקרונות אלו, הישימים גם לענייננו.

ועדת הערר לאחר ששמעה ארוכות את הצדדים, מינתה, כאמור, שמאי מכריע לידון בערר שהגישו המערערים, ועל ההליכים שהתקיימו לפני השמאי שמונה כאמור, חלות הוראות סעיף קטן (ה)(4), לפיהן ניתן להגיש ערר על החלטתה לועדת הערר, בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לידי הצדדים, ועל החלטת ועדת הערר בהתאם לסעיף 198 (ח) ניתן להגיש ערעור מנהלי, "בשאלה משפטית בלבד". הקף היתערבות בית המשפט בחוות דעתו של שמאי מכריע ובהחלטות ועדת הערר: שמאי מכריע ממונה בהליכים לפי סעיף 198 לחוק התיכנון והבנייה כמומחה הבוחן ירידת ערך של מקרקעין בצורה מקצועית, ניטרלית ואובייקטיבית (לסקירת המסגרת הנורמאטיבית (ראו בר"ם 1874/12 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל ) (פורסם בנבו, ‏1.5.2012, להלן: "עניין אנג'ל").

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מגיע למסקנה, כי דין שני הערעורים להידחות.

ראשית, יש לזכור כי שני המערערים, שערעורם נדחה, הם המשיבים, כל אחד, בערעור משנהו.

לאור האמור לעיל, אני מגיע למסקנה כי במקרה זה אין להשית הוצאות על המערערות ואני קובע, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בהחלטה זו נדחה ערר שהגישה המבקשת על החלטת שמאי מכריע בעיניין פיצוי בגין פגיעה מתוכנית לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה או החוק).

הינה כי כן, בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין בעירעור על הכרעה בתביעה לפצוי בגין ירידת ערך שהוגשה לאחר כניסת תיקון מס' 84 לתוקף תבוא לבית משפט זה לאחר שעניינה נדון לפחות פעמיים (פעם ראשונה לפני ועדת הערר ופעם שנייה בבית משפט לעניינים מנהליים), ובמקרים מסוימים אף שלוש פעמים (אם הצדדים הסכימו על מינוי שמאי מכריע כאמור).

...

מן הכלל אל הפרט יישום אמות המידה האמורות מוליך למסקנה שאין עילה ליתן רשות לערער בענייננו.

הבקשה אף אינה מעלה שאלה החורגת מדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי והדין החל בו. בהינתן שיקולים אלה, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בפניי ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה (מחוז מרכז) (להלן: "ועדת הערר") מיום 29.6.15, אשר ניתנה במסגרת עררים מספר 9004/13 ו- 9005/13 (להלן: "ההחלטה").

ביום 5.8.2009 החליטה ועדת הערר לקבל את הערר, קבעה כי מקרקעי התובעים גובלים עם התכנית והורתה על מינויו של שמאי מכריע, אשר יבחן את המצב התיכנוני החדש אל מול המצב התיכנוני הקודם, ויקבע האם נגרמה פגיעה למקרקעין, ואם כן באיזה שיעור (להלן: "החלטת הביניים").

לאור השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, התנהלו בפני השמאי המכריע, שמונה על ידי וועדת הערר, הליכי שמאות מכרעת בין הצדדים בשאלת זכאותם/אי זכאותם של המשיבים לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק.

שנית – טענה זו של המערער, במהותה, הנה טענה שרלבנטית לשעור הפצוי לו זכאית דירה כזו או אחרת בגין חסימת נוף ואוויר, פגיעה בפרטיות וכיו"ב. ואכן, כעולה מחוות הדעת של השמאי המכריע, השמאי הביא בחשבון את מיקומי הדירות בבניינים בקבעו את שיעור הפצוי לו זכאי כל משיב.

...

ביום 23.2.2011 ניתן פסק דין בערעור המנהלי הנ"ל. בהסכמת המערער דחה בית המשפט את הערעור, תוך שנקבע בפסק הדין כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדת הערר בסוגיית הגובלים טרם הגיע, וכי המועד להגשת ערעור כאמור הינו בעתיד, ככל שיוגש ערעור בסיום התיק בפני ועדת הערר ובלשונו: "הערעור נדחה. אין חולק על כך שבבוא הזמן, ככל שיוגש ערעור, ניתן יהיה לערער גם על החלטת ועדת הערר מיום 5.8.09 בשאלת ה"גובלים" - לעניין סעיף 197(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965".

התוצאה היא שהתיק יוחזר לועדת הערר אשר תקבע את העובדות כמפורט ותחליט בהחלטה מפורטת שנשענת על העובדות שנקבעו, האם היא מותירה את ההחלטה בדבר גבילות המקרקעין על מכונה, אם לאו.

בנסיבות העניין אני סבור שאין מקום להשית הוצאות על מי מהצדדים ולפיכך כל צד יישא בהוצאותיו.

נוכח העובדה שאין לדעת לאיזו מסקנה תגיע הוועדה, והאם התוצאה תיוותר על כנה, אם לאו.

בשם המבקשת: עו"ד נעמי וייל ][]החלטה ] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' אליקים) שדחה ערעור מנהלי שהגישה המבקשת על החלטת ועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה במחוז צפון (להלן: ועדת הערר).

המשיבה הגישה ערר לועדת הערר, וזו מינתה שמאי מכריע.

שאלת זכאותה של המשיבה לפצוי לפי סעיף 197 לחוק נידונה שלוש פעמים – לפני השמאי המכריע, בועדת הערר ובבית המשפט לעניינים מנהליים.

...

דין הבקשה להידחות.

יישום אמות מידה אלו על המקרה דנן מוליך למסקנה שאין עילה למתן רשות לערער.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.