בכתב התביעה נטען בתמצית כך:
התובעת היא אלמנתו ויורשתו החוקית של המנוח יהודה חיים קלילי ז"ל (להלן: "המנוח"), שהיה הבעלים של מחצית מהזכויות במושאע במקרקעין בשטח של 11,445 מ"ר, הידועים כגוש 6368 חלקה 42 בגבעת שמואל.
תמצית טענות הצדדים בבקשה
בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף נטען כך:
הודעת השומה נשלחה למנוח בשנת 2008, לפניית שמאי מטעמו, לפני כניסתו לתוקף של תיקון 84 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, אשר קבע את הדרכים הייחודיות לערעור על חיוב בהיטל השבחה.
.
(ד) על החלטת יושב ראש ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב)(4) ועל החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה לפי סעיפים קטנים (ג)(1) או (3), ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים".
...
יש לדחות את התביעה גם מחמת שיהוי, שכן התובעת הגישה את התביעה ביום 20/11/17 - כ- 9 שנים לאחר מועד הוצאת הודעת השומה, כ- 5 שנים לאחר ששולם היטל ההשבחה ביום 17/10/12 ולמעלה מ- 4 שנים לאחר מחיקת הערר, ביום 1/1/13.
כך בספרו של אהרן נמדר, היטל השבחה, מהדורה שניה, התשע"ב - 2011, בעמ' 450:
"הנישום מנוע מלפנות לערכאות אחרות לא רק כאשר הוא רוצה לתקוף את חיובו בהיטל השבחה אלא גם כאשר הוא שילם את ההיטל והוא דורש את החזרתו. לעניין זה בית המשפט קבע כי נישום ששילם את ההיטל לא יוכל לתבוע את השבתו לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט בטענה כי ההיטל נקבע בחוסר סמכות או מתוך טעות והטעייה וכי הוועדה המקומית התעשרה שלא כדין בגבייתו. בית המשפט קבע כי טענות אלו, התוקפות את עצם החיוב בהיטל, יש להביאן לערכאה הנכונה במסגרת הדיונית הקבועה בסעיף 14 על דרך של הגשת ערר לוועדת הערר כאמור לעיל".
לצד הכלל קיימים חריגים במקרים מיוחדים, כאשר התביעה שהוגשה מעוררת שאלות בעלות חשיבות כללית או עקרונית מיוחדת, ואולם המקרה שבפניי איננו מסוג זה.
נוכח המסלול המסוים אשר הותווה בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, הרי שאין להתיר לתובעת דרך עוקפת בדמותה של תביעה זו.
המסקנה היא שלבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בעניין ומכאן שהבקשה מתקבלת והתביעה נדחית מכוח הוראותיו של סעיף 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 7,500 ₪.