כפי ששב והבהיר בית המשפט העליון ברבות השנים, מסלול ההשגה בדיני הארנונה הוא ייחודי: ההשגה המנהלית נסבה על עילות צרות ומוגדרות, בעלות מאפיינים עובדתיים-קונקריטיים בעקרם, כאשר המחוקק סבר כי הבירור העובדתי נכון שייעשה בפני גוף מקצועי, מעין שפוטי, וינוהל מחוץ למערכת בתי המשפט – הוא ועדת הערר.
(בש"א (מחוזי נצ') 524/99 מדינת ישראל – משרד הבטחון נ' המועצה האזורית גליל תחתון, פ"מ, כרך תש"ס-2000, 931).
בעניינינו אין מחלוקת כי המשיבה גבתה ביתר מהמשיב שעה שגבתה ארנונה לפי שטח של 121 מ"ר במקום 93 מ"ר, תקנה את החיובים בהתאם לקביעתו של כב' בית המשפט המחוזי, נוכח העירעור על החלטת ועדת הערר ובצעה זכוי בספרים לטובת המבקש בשנים 2003-2011.
...
משאלו הם פני הדברים, ואין מחלוקת באשר לחישוב הסכומים מטעם העירייה בקשר לפירוט שצורף לתצהירו של מר דורי, אני קובעת כי למבקש קנויה זכות הקיזוז של החוב בהתאם לסעיף 57 לעיל, דהיינו, מיום 26.4.99 ועד שנת 2003 בהתאם לחישוב המוסכם שבצע מר אופיר דורי מטעם הנתבעת.
סבורני כי שעה שפסק הדין הסתמך על פסק דינה של כב' השופטת רונן ושל בית המשפט העליון שהגיש המבקש, אשר למעשה לא דנו לגופו של עניין בטענת המבקש לזכות הקיזוז בשל גביית היתר של הרשות הנוגעת לשיעור השומות בשנים שקדמו לשנת 2003 כלל -ומשלא היו מושא הערעור שהובא בפניהם, לא ניתן לקבוע כי הפלוגתא הוכרעה לגופה, ו/או שקיים מעשה בית דין בקשר לזכות הקיזוז הנטענת במסגרת תובענה זו.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא ניתן לראות בהכרעות קודמות בערכאות השונות בקשר לחיוב הארנונה בנכס מעשה בית דין, וזאת ביחס לשנים קודמות לשנת 2003.
סוף דבר
ניתן פסק דין המצהיר, כי עומדת למבקש זכות לקזז חובותיו בספרי המשיבה בגין חובות ארנונה מיום 26.4.99 ועד לשנת 2003 בלבד, וזאת בהתאם לקביעת השטח לחיוב בארנונה לפי 93 מ"ר.
המשיבה תישא בהוצאות המבקש, בגין ניהול ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.
