ערעור מנהלי על דחיית ערר בבית הדין לעררים

לפניי ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים (כב' הדיין דותן ברגמן,  ערר 2460/19, מיום 24.6.20), במסגרתו נדחה ערר שהגיש המערער נגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) לדחות את בקשתו למקלט מדיני בישראל.

...

אף לגופו של העניין, הרשות טוענת כי דין הערעור להידחות.

הרשות טוענת כי בית הדין מצא שלא נפל פגם בהחלטה שדחתה את בקשת המקלט, שכן המערער לא עמד בנטל להוכיח פחד מבוסס לשוב לארצו, וכן לא הצביע על קושי לקבל מענה הולם מרשויות ארץ אזרחותו.

  סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הערעור.

ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין ו-החוק).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק הדין של בית הדין לעררים, הגעתי לכל מסקנה כי דין העירעור להדחות.

...

במסגרת ההחלטה ציין המנהל הכללי כי בתום השנתיים ייבחן מעמדה של המערערת בישראל, בהתאם לנסיבות הרלוונטיות לאותה עת. בהחלטה בעניינה של המערערת נקבע כדלקמן – "בהתייחס לתקופת שהותה של המבקשת [המערערת] בישראל – יצוין ויודגש כי את מרבית שנותיה, הצעירות והבגירות, העבירה המבקשת [המערערת] במקום מושבה בחו"ל. למעלה מן הצורך יצוין כי אף שהייה ממושכת בישראל אין בה כשלעצמה כל טעם להצדיק מתן מעמד כמבוקש. בהתחייס לבני משפחתה של המבקשת [המערערת] – כאמור, למבקשת [המערערת] בת [המערערת 2] אזרחית ישראל בת 17 ונטען כי הם הגיעו לישראל ע"מ שהבת [המערערת 2] תוכל להתגייס לצה"ל. מנגד, במדינת מוצאה של המבקשת [המערערת] שוהים יתר בני משפחתה המורחבת של המבקשת [המערערעת] ובכלל זה אמה ואחותה. יצוין כי למבקשת [המערערת] יש במדינת נתינותה נכס מגורים בבעלותה ואף הצהירה בראיון שנערך לה טרם הדיון בוועדה כי היו בבעלותה ובבעלות המנוח [בן הזוג] מספר עסקים. לאחר שבחנתי את הנסיבות הספציפיות המועלות בעניינה של המבקשת [המערערת] ואת מכלול החומר המצוי בתיק, החלטתי לפנים משורת הדין ולאור טובת בתה [המערערת 2] לקבל את המלצת חברי הוועדה, ולאשר למבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1 לשנתיים – שנה בכל פעם. בתום תקופה זו, יבחן המשך מעמדה של המבקשת [המערערת] בישראל בהתאם לנסיבות העדכניות והרלוונטיות". פסק הדין של בית הדין לעררים ערר שהגישו המערערות לבית הדין לעררים נדחה.

במסגרת הפעלת שיקול הדעת נדרש המשיב לשיקול "טובת הילד", הנוגע לבת, שהיא כבר בגירה, לרצונן של המערערת והבת לשהות בישראל, ומצא את הדרך לאפשר את שהותה של המערערת בישראל, לצד הבת, בתקופת השירות הצבאי, כל זאת על רקע המסקנה המתבקשת מהתשתית שהונחה לפני הוועדה הבין- משרדית, המנהל הכללי של הרשות, ובית הדין לעררים, בדבר זיקת המערערת לבולגריה.

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיב את הוצאות הערעור בסכום של 2,000 ₪.

לפניי ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים (כב' הדיינת באפי תם, ערר 2931-22 מיום 06.07.22), שמחק את הערר שהגישו המערערים נגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) לסרב את כניסתם לישראל של המערערים 2 ו-3 - אישתו ובנו הקטין של המערער 1 שהנו אזרח ישראלי.

הרשות הגישה תשובה ובית הדין לעררים דחה את הבקשה לסעד זמני, וקבע כי ככל שהמערערים עומדים על המשך בירור הערר יוכלו לעשות זאת לאחר שובם לארצם, שאז גם יבהירו מדוע לא ימוצה ההליך המינהלי מול הרשות בהתאם לנהלים.

...

למשל, ברע"מ (תל אביב-יפו) 36957-03-22 ANASTASIIA נ' רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים (נבו 22.03.22) קבעתי כי בדומה לעניין שגיא צמח: "חלק מאזרחי, ובעיקר אזרחיות אוקראינה מגיעות לשדה התעופה ומורחקות על אתר, אלו שמצליחות להגיש ערר, מורחקות לעיתים אף בטרם נדון הערר, ואלו שבית הדין או בית המשפט מוציאים צו בעניינם, משנה הרשות את טעמה, מסתפקת בערבויות שנקבעו ומתירה את כניסתן. אז מתבקשת מחיקת ההליך מבלי שנבחנת החלטת הרשות לגופה. כך, בדומה לעניין שגיא צמח, אם בית המשפט לא ידון בבקשה זו הוא לא יוכל לדון בעניין לעולם, כשגם בענייננו מדובר ביסודות שלטון החוק – האפשרות להעביר את החלטות המינהל בביקורת שיפוטית." באותו אופן אני סבורה, כי גם בעניין שלפניי נדרש היה להכריע לגופו של עניין אף אילו היתה ההכרעה מתייתרת במקרה הקונקרטי (וכאמור לעיל איני סבורה כי כך הם פני הדברים), וזאת בשל החשיבות הכללית של השאלה המתעוררת בעניין זה, המשפיעה מדי יום על זכויות מהותיות של רבים המבקשים להיכנס לישראל, אך מטבעה אורך חייה הוא קצר והיא מתקיימת לגבי כל מקרה למשך ימים ספורים בלבד, עד להכרעה הסופית אם להתיר את הכניסה המבוקשת או לסרב לה. לפיכך, היה על בית הדין לעררים לדון בערר לגופו, וההחלטה למחקו מטעם שהתייתר בשל מתן הסעד הזמני לערעור, אינה עומדת במבחן הביקורת.

משכך, דין הערעור להתקבל.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.

הרקע לערעור וטענות הצדדים: העורר הגיש ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים בחיפה שניתן ביום 09.11.22 בערר מספר 1138-22 ובמסגרתו נדחה ערר שהגיש על החלטת המשיב במסגרתה נדחתה בקשתו להשבת ערבות שהופקדה על ידו במסגרת הליך להסדרת מעמד בת זוגתו לשעבר מכוח נוהל הסדרת מעמד לבני זוג.

...

עם זאת סבור אני כי ראוי שהרשות המנהלית המוסמכת תבחן את בקשתו של המערער לקבלת הערבות שחולטה בחזרה, זאת ככל שתוגש בקשה, מטעמי צדק והגינות שלטונית וממכלול הטעמים שפורטו לעיל, ביחד עם נסיבות אישיות שיוכל המערער להוסיף ולטעון בפני הרשות המנהלית המוסמכת.

בהתאם אני מורה כי המערער יוכל לפנות לגורמי רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים בבקשה חדשה שתפרט את מכלול הנסיבות, נסיבות שככל הנראה לא נבחנו ונשקלו ע"י גורמי המשיב וממילא גם לא עמדו גם בפני בית הדין ולא נשקלו על ידו.

בכפוף לזכותו של המערער לפנות בבקשה חדשה, כמפורט לעיל, הערעור נדחה.

ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין, החוק) מיום 6.9.2022 בערר (י-ם) 2946-21.

פסק הדין של בית הדין לעררים בפסק הדין דחה בית הדין (כב' הדיין מ' זילברשמיד) את הערר בכל הנוגע להכרה במערערת כ'הורה קשיש', אך קיבל את הערר בכל הנוגע לאי הפנייתה לועדה הבין-משרדית.

...

אכן, אין להתעלם מהקושי במציאת ראיות להוכחת היעדרו של קשר, ואולם במקרה זה השילוב של היעדר הראיות וקושי בגרסה, שהתייחס לעניין מהותי בשים לב לשאלה שעומדת לבחינה, תמך במסקנה שאליה הגיעו המשיבה ובית הדין לעררים.

יודגש כי אין במסקנה זו כדי להביא להרחקתה של המערערת ממשפחתה ומישראל, כפי שקבעה המשיבה בהחלטתה, שכן בית הדין לעררים למעשה קיבל את הערר, במובן זה שהורה להעביר את עניינה של המערערת ישירות לוועדה הבין-משרדית, מבלי שהבקשה תיבחן על ידי גורמי המשיבה, קודם לבחינת הוועדה הבין-משרדית.

סיכום על יסוד האמור, ובכפוף להפניית עניינה של המערערת לוועדה הבין-משרדית, אני דוחה את הערעור.