ערעור מנהלי בעניין פטור מתשלום ארנונה

על קביעה זו הגישה מוסדות חינוך ערעור לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים, אשר היתקבל בהסכמת הצדדים, במובן זה שנקבע כי מוסדות חינוך זכאית לפטור מלא מארנונה לתקופה שהיה בידיה רישיון זמני מאת מנכ"ל משרד החינוך (מיום 1.9.2011 ועד 31.8.2014), עבור בי"ס יסודי בוארדי או לתקופה נוספת ככל שיעלה בידה להציג רישיון מתאים מאת משרד החינוך המורה על הארכת התקופה.

מנגד- כפרה התובעת בחובתה לשלם אותו סכום, בין היתר, בטענה כי בשנת 2013 היא לא החזיקה באותם שטחים אליהם מתייחסת הארנונה, אלא התחילה להחזיק בהם רק משנת 2014 (יצוין, כי בפסיקה של בית המשפט במסגרת עתירה מנהלית נוספת שנוהלה בין הצדדים אותם שטחים קיבלו פטור מלא מארנונה בגין השנים 2014 – 2015).

...

אני דוחה את טענתה המיתממת של המועצה לפיה הכחישה בהמשך בסעיפים מאוחרים טענת התובעת היותה מוסד חינוך מוכר ביחס לבי"ס יסודי בוארדי.

באשר לטענה, שהתובעת לא "השיגה" על חיובה בארנונה בגין אותם גופים שאינם בית הספר היסודי לשנת 2013, ומכאן שהמדובר ב"חוב חלוט", אין בידי לקבל קביעה זו. בהליך בת.א. 13929-12-17 התובעת יזמה הליך שכל מטרתו היתה לקבל פסק דין הצהרתי הקובע, כי אין יסוד לחיובה בארנונה בשנת 2013 ובשנת 2016, כפי טענת המועצה.

בנסיבות אלה, בין משום שטענת הקיזוז מרחיבה את היריעה העומדת בבסיס עילת התביעה הנוכחית (המתייחסת לבית הספר היסודי בלבד), ובין משום שהתשתית הראייתית שהונחה בפני אינה מספיקה לקביעת חבותה של התובעת בחוב ארנונה בגין בית הספר התיכון והגנים לשנת 2013, אני דוחה את טענת הקיזוז.

לאור המקובץ לעיל, אין הצדקה שלא ליתן פסק דין חלקי על הסכום שאינו שנוי במחלוקת בהתאם לחוות דעת הנתבעת – 409,000 ₪ מיום 16.5.16.

תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התש"ף (25.11.2019) בשם המערערים: עו"ד עידן אדרי בשם המשיבה: עו"ד מילי ויס-ורנו ][]פסק-דין ]השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 17.3.2019, במסגרתו עתרו המערערים לביטול חובות נטענים שנוצרו לטענת המשיבה (עריית בת ים, להלן: הערייה) בשל אי תשלום ארנונה, מים, וחיובים נוספים בסכום כולל של 1,100,000 ₪ (להלן: החוב).

בנוסף, העלו העותרים טענות משפטיות שונות, בין היתר כי "החוב מושא העתירה התיישן"; כי "חל משטר שהוי"; וכי "המשיבה חייבה את הנכס ברחוב ניצנה ע"פ סיווג שגוי". באשר לדירה ברחוב דנין נטען, כי הם זכאים לקבל פטור מלא מתשלום ארנונה בשל היותם קשישים, חולים, פנסיונרים ונפגעי פעולות איבה.

הערייה טענה בין היתר, כי קיים שהוי בהגשת העתירה; כי המערערים החזיקו בחנות במשך כל השנים עד שפונו בכוח על ידי נציגי הערייה בשנת 2018; כי הערייה נקטה בהליכים רבים לגביית החובות נשוא העתירה במשך כל השנים מבלי שהמערערים הגישו כל השגה נגדו; כי המערערים היו מודעים להליכי האכיפה המינהליים שננקטו נגדם לכל הפחות משנת 2006; וכי אין בסמכותו של בית המשפט המחוזי לידון בטענות המערערים באשר לחוב הארנונה בגין הדירה ברחוב דנין, שכן טענות אלה מתבררות בבית משפט השלום במסגרת היתנגדות להליכי הוצאה לפועל שהעירייה נקטה נגד המערערים.

...

על רקע האמור לעיל הורה בית משפט קמא על החזרת עניינם של המערערים לדיון מחדש בעניין החובות באשר לחנות "שהוכנסו כולם תחת קורת גג פקודת מסים (גבייה)", וכן על מחיקת הערת השעבוד שנרשמה על הדירה ברחוב דנין.

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 2330/21 עע"מ 3563/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ש' שוחט המערערת בעע"מ 2330/21: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב המערערת בעע"מ 3563/21: עריית תל אביב-יפו נ ג ד המשיבות בעע"מ 2330/21 : 1. עריית תל אביב-יפו 2. חברת אובר דה ריינבו בע"מ המשיבות בעע"מ 3563/21: 1.התחנה המרכזית החדשה בתל אביב-יפו 2. חברת אובר דה ריינבו בע"מ ערעורים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 21.2.2021 בעת"מ 60649-02-20 שניתן על-ידי כבוד השופטת הבכירה ר' ברקאי

אחד הנכסים הללו, דוּוח לעירייה החל מחודש יולי 2011, ככזה שאינו ראוי לשימוש, ובהתאם ניתן פטור מתשלום ארנונה בגינו, מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

השופט דנציגר סבר, כי חובת ההגינות המוטלת על רשויות המדינה, מוליכה למסקנה כי "יתכנו מקרים מסוימים, שבהם תוחזק הרשות המקומית כמי שמעלה בתפקידה כנאמן הציבור, קרי התרשלה בבדיקה באשר למצב הבעלות או החזקה של נכס מסוים שבשטחה. כוונתי היא לאותם מקרים שבהם קיימת היצטברות של נסיבות, שייתכן וכל אחת מהן בנפרד אינה אמורה להדליק 'נורה אדומה' אצל הרשות המקומית, ועם זאת, בהצטברותן, יש בהן כדי ליצור מצב קצוני המטיל חובת בדיקה אקטיבית על הרשות עצמה. בנסיבות כאלה, לא תוכל הרשות המקומית לשבת בחיבוק ידיים ולהמשיך, עד קץ הימים, לשלוח הודעות חיוב לנישום שאינו משלם את חיוב הארנונה" (פסקה 34).

...

המסקנה העולה מכל האמור היא, כי במקרים בהם חדל המחזיק הרשום מלהודיע לעירייה על העברת ההחזקה לאחר, אזי כאשר יתגלה הדבר, יעמוד חובו של המחזיק הרשום בעינו, והעירייה תוכל להחליט, בהתאם לשיקוליה, אם ברצונה להעביר את החיוב אל המחזיק בפועל, אם לאו.

מן הכלל אל הפרט מכל שנאמר, עולה כי דין ערעור התמח"ת – להידחות.

סוף דבר אציע אפוא לחברַי לקבל את ערעור העירייה, ולדחות את ערעור התמח"ת. התמח"ת תישא בהוצאות העירייה בסך של 10,000 ₪ ובהוצאות מפעילת המועדון בסך של 2,500 ₪.

כך, בהודעת עידכון ששלחה הערייה לתושבים ביום 16.1.2019, צוין כי "לפני למעלה משנתיים החליטה הערייה לפטור מתשלום ארנונה את מרתפי החנייה שבבעלותכם זאת בנגוד למנהל התקין והמתחייב בצו הארנונה...". כן צוין כי לאחר חשיפת העניין ועריכת בירור משפטי, מחויבת הערייה לחייב את התושבים בתשלום ארנונה כאמור, כאשר החיוב ייכנס לתוקף באופן מיידי ולא יבוצע רטרואקטיבית.

בכל הנוגע לדרישת המערער לקבלת פרטים בנוגע להקף החיוב בארנונה של מרתפים (מלבד מרתפי חניה) בכפר יונה לאורך השנים, דחה בית המשפט את הבקשה משלא שוכנע כי מתקיימים התנאים הדרושים לצורך חיוב המשיבות במסירת פרטים נוספים בהתאם לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים.

...

משאלה הם פני הדברים, אני סבורה כי אין מקום להידרש בשלב זה לטענות המערער כי בית משפט קמא היה מחויב לדון בטענותיו לעניין השטחים המשותפים.

באשר לטענות המערער לעניין סבירות תעריף החיוב של מרתפי חניה – בית משפט קמא בחן את הדברים לעומקם, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי העירייה לא בחנה כנדרש את שאלת סבירות התעריף.

סוף דבר: אם תישמע דעתי הערעור יידחה.

אמות המידה להתערבות בפסק דין של ביהמ"ש לעניינים מנהליים אשר ניתן במסגרת ערעור על החלטה של ועדת ערר בעינייני ארנונה, הן מצומצמות ביותר, בהיתחשב במומחיותן של ועדות הערר (בר"מ 5904/22 א.נ.ו משרדי עכו בע"מ נ' ועדת הערר לעינייני ארנונה בעריית עכו, סעיף 6 להחלטת כב' השופט נ' סולברג (3.11.22)).

סעיף 330 לפקודת העיריות מגדיר שלוש תקופות שונות ביחס לנכס שהוראות הסעיף חלות עליו: (א) תקופה ראשונה בת שלוש שנים, שבה ניתן לנכס פטור מלא מתשלום ארנונה; (ב) תקופה שניה, בת חמש שנים, שבה יחויב מחזיק הנכס בתשלום ארנונה "בסכום מיזערי... הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השמוש האחרון שנעשה בבניין"; (ג) תקופה שלישית שבה יינתן פטור מתשלום בגין הנכס, ללא הגבלת זמן.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) הערעור הוא על הליך בוועדת ערר לענייני ארנונה, שהינה טריבונל מעין-שיפוטי בעל מומחיות רבה בשאלות שבמחלוקת (בר"מ 7813/13 מנהל הארנונה - עיריית ירושלים נ' תיכון תל אביב, סעיף 10 להחלטת כב' השופטת ברק ארז (24.12.13)).

  בימ"ש מנהלי צריך לבדוק, האם ועדת הערר הסיקה את המסקנה המשפטית המתחייבת מתוך הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידה והאם נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.