ערעור מנהלי בבית הדין לעררים

כללי פסק דין בעירעור מנהלי על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל מיום 26.4.20 (כב' הדיין ח' גוגנהיים), בגדריו נדחה ערר שהוגש על החלטה קודמת של המשיב לבקשת המערערת לעיין מחדש בהחלטה ראשונה שלו, שניתנה בעיניין בקשת המערערת לקבל מקלט מדיני; על פי החלטתו המקורית של מנכ"ל הרשות, לא נמצא בסיס לקבל את בקשת המערערת למקלט מדיני בישראל.

...

אלא, שמדברי ב"כ המערערת חזרה, כאמור, והשתמעה מגמה להביא, כמעט, למסקנה לפיה נכון לשקול היפוך נטלים, וראה, למשל, מעמוד 3 שורה 1 לפרוטוקול הדיון.

תמהני, כיצד בכלל סברה בנסיבות אלה המערערת לתקוף את מסקנות המשיב לחובת אמינותה, בידענו, שאמינותו של מבקש המקלט, כמו גם פנייתו לקבל סעד בנקיון כפיים, מהווה תנאי הכרחי לקבלת טענותיו:- "אמינותו של מבקש המקלט היא יסוד מוסד בבקשתו. היעדר אמינות, יש בו כדי לשמוט את התשתית מן הבקשה (עע"מ 5107/08 פלוני נ' שר הפנים (5.5.2009). בענייננו, התהיות והסתירות שהתגלעו בגרסאותיו של המערער מצויות בלב העניין. אין המדובר בסתירות של מה בכך, ואין המדובר בסתירות בעניינים שוליים (ראו והשוו עת"מ (י-ם) 729/09-11 רחל ברהנה סלומון נ' משרד הפנים (26.12.2011)). הראיונות שנערכו למערער היו ראיונות מקיפים, הם נערכו בשפתו ובחלקם אף היה מיוצג על ידי עו"ד (ראיון המקלט וראיון השימוע). ניתנה למערער הזדמנות הוגנת להסביר את התהיות העולות מן הגרסאות השונות. כותב חוות הדעת בבקשת המקלט נדרש בפרוט לכלל הגרסאות והסיק מהן את אשר הסיק. מסקנתו מתיישבת עם הנתונים שהובאו לפניו, שלא לומר כי המדובר במסקנה מתחייבת משלל התהיות והגרסאות" [עמ"נ (י-ם) 4113-10-16 Atakilti Grmay Gebregziabhar נ' מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (28.11.2016).

סוף דבר, הערעור – נדחה; באופן קיצוני לפנים משורת הדין, ונוכח סכום ההוצאות שפסק לחובתה בית הדין, אמנע ממתן צו להוצאות.

פסק דין בעירעור מינהלי על החלטת בית הדין לעררים בערר 4056-19, (כב' הדיין מ' דורפמן), מיום 26.1.2020, שדחה את ערר המשיבים להסדרת מעמדו בישראל של המערער 1 [ - "המערער"] על החלטת המשיבה (ראש דסק צפון) מיום 7.5.2019 לפיה – "לא מצאתי כי נסיבות הבקשה מעלות סיכוי סביר לקבלת הבקשה ומשכך לא מצאתי מקום להעלאת עניינו לדיון בועדה הבין משרדית לבחינת טעמים הומנטריים והבקשה למתן מעמד בישראל מסורבת". המערערת 2 – אמו של המערער; המערער 3 – בעלה, אזרח ישראל, של המערערת 2, לאחר נישואין אזרחיים במולדובה (אין הוא אביו של המערער).

...

סוף דבר, על הפרק מערער שמרכז חייו, ובמובהק, ועד עצם היום הזה – במולדובה.

בנסיבות אלה, נדרשת המסקנה, שהסיכוי שבקשתו במסלול ההומניטרי תתקבל, נמוכה שבנמוכות, ומעבר לכך אין על הפרק מצד בית הדין החלטה בה ניתן לאבחן טעות כלשהי המצדיקה התערבות.

מכל האמור עולה, שדין הערעור לדחייה, וכך נפסק בזה.

כללי פסק דין בעירעור מינהלי על החלטת בית הדין לעררים בירושלים (כב' הדיין ח' גוגנהיים) מיום 24.6.2020, בגדריו נדחה ערר על החלטת המשיב מיום 5.6.2019.

...

ושנית נזכיר, שנפסק פעמים לאין-מספר, ששיקול הדעת שניתן למשיב – רחב, ואל לו, לבית המשפט, להתערב בהחלטות המשיב, אלא אם כן נדרשת המסקנה, שחרג המשיב ממתחמי הסבירות במידה המצדיקה התערבות – ראה בג"צ 431/89 ריצרד קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520; בג"ץ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4) 661, 677; בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו (6) 289, 293; בג"צ 4370/01 לפקה נ' שר הפנים, פ"ד נז(4) 920, 930; עע"ם 9993/03 חמדאן נ' ממשלת ישראל; עע"ם 9018/04 מונא נ' משרד הפנים.

אך, אינני בדעה שבשיקול הדעת במישור זה, נפלה טעות המצדיקה התערבות, ולאחר שנפריד את המוץ מן התבן, ואת העיקר מהטפל, תידרש המסקנה, שלמעשה, בפי המערערת שלוש טענות שממשקלן המצטבר מבקשת היא להיבנות: ההליך המדורג בו החלה, ושאכן כבר התקדם, מהתקופה הארוכה בה שוהה היא בישראל, ומכך שיש לה בת בגירה בישראל (ללא קשר לבן זוגה המנוח).

על יסוד כל האמור, דין הערעור לדחייה; תעזוב את ישראל תוך 30 יום מהיום.

הרשות מוסיפה וטוענת כי בית הדין לעררים הנו טרבונל מקצועי, בעל ידע, ניסיון ומומחיות בתחום עסוקו, אשר לו הסמכות במרבית הנושאים הנוגעים לכניסה לישראל והשהייה בה. על כן, הקף ההתערבות השיפוטית והביקורת המינהלית אותה מפעיל בית המשפט לעניינים מינהליים, שעה שהוא דן בעירעור מנהלי על החלטות בית הדין לעררים, הנו מסויג ומצומצם.

...

הסעד לאור כל האמור לעיל, יש לשדרג למערער את סוג הרישיון בו הוא מחזיק, לרישיון מסוג א/5.

סוף דבר אני סבורה כי המערערת מנהלת זוגיות כנה עם המערער, וכל רצונה הוא שהמערער, עמו היא חייה בזוגיות בעשור האחרון, יוכל להישאר בארץ ולחיות לצידה.

לאור האמור הערעור מתקבל, פסק דינו של בית הדין לעררים מבוטל.

טיעוני הרשות הרשות טוענת כי בית הדין לעררים הנו טרבונל ייחודי ומקצועי, בעל ידע, ניסיון ומומחיות בתחום עסוקו, אשר לו הסמכות במרבית הנושאים הנוגעים לכניסה לישראל והשהייה בה. על כן, הקף ההתערבות השיפוטית והביקורת המינהלית אותה מפעיל בית המשפט לעניינים מינהליים, שעה שהוא דן בעירעור מנהלי על החלטות בית הדין לעררים, הנו מסויג ומצומצם.

...

פסק הדין מפורט ומנומק היטב, שוקל את כלל השיקולים הראויים תוך מתן משקל הולם לכל אחד מהם והוא נשען על החוק, הנהלים והפסיקה הרלוונטית, ולכן אין מקום להתערב בהחלטתו, ודין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור הערעור נדחה, פסק דינו של בית הדין לעררים נותר על כנו.

לאור העובדה כי בית הדין לעררים הותיר למערערים את האפשרות לפנות בבקשה חדשה ולהוכיח טענותיהם, אך אלו בחרו שלא לעשות כן, אלא לפנות בערעור דנן, החלטתי לחייב את המערערים בהוצאות בגין ההליך.