מדובר בערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עריית אילת מיום 2.8.05, שבה דחתה את הערר של המערערת על החלטת מנהל הארנונה של עריית אילת (המשיב 2, להלן-"המשיב"), שדחה את השגת המערערת על החלטתו שלא להעניק לה פטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] למבנה בבעלות המערערת באיזור התעשייה הצפוני באילת.
בתשובת מנהל הארנונה להשגה מיום 16.5.04, נאמר כי על פי בדיקה שערכה העירייה: "הנכסים אכן מוזנחים, ואין בפתחיהם חלונות ודלתות, אך אין מדובר בבניין שניזוק או נהרס במידה כזה שאינו ראוי לשימוש, אלא בנכס שניתן לשפצו בעלות סבירה, על כן נדחית טענת המשיבה כי המדובר בבניין הרוס שאין לחייבו בארנונה".
בחוות דעת נוספת של שמואל עטיה שעסק בתיווך למכירה או להשכרה של המבנה, נאמר שלא היה למבנה כל ביקוש, על אף נכונות המערערת לשפץ את המבנה ולהביאו לדרישת השוכר.
אין לקבל את האמור בחוות הדעת של המערערת שהיו מוגזמות.
המערערת לא חלקה על חבותה בתשלום ארנונה על אותו נכס בשנים 2000, 2001, ו-2002 וב-2003, אף שלגבי 2003 שנטען בהשגה של המערערת שהיתה זכאית לפטור, לא הגישה ערר על החלטת המשיב שלא להעניק לה את הפטור.
...
בתשובת מנהל הארנונה להשגה מיום 16.5.04, נאמר כי על פי בדיקה שערכה הערייה: "הנכסים אכן מוזנחים, ואין בפתחיהם חלונות ודלתות, אך אין מדובר בבניין שניזוק או נהרס במידה כזה שאינו ראוי לשימוש, אלא בנכס שניתן לשפצו בעלות סבירה, על כן נדחית טענת המשיבה כי המדובר בבניין הרוס שאין לחייבו בארנונה".
בחוות דעת נוספת של שמואל עטיה שעסק בתיווך למכירה או להשכרה של המבנה, נאמר שלא היה למבנה כל ביקוש, על אף נכונות המערערת לשפץ את המבנה ולהביאו לדרישת השוכר.
בתשובת המשיב להשגת המערערת צוין שנעשו מדידות, ונאמר שעל פי בדיקה שערכה העיריה הנכסים אכן מוזנחים ואין בפתחיהם חלונות ודלתות, ואין מדובר בבנין שניזוק או נהרס במידה כזו שאינו ראוי לשימוש, אלא בנכס שניתן לשפצו בעלות סבירה, ועל כן נדחית ההשגה (נספח ה' לתגובת המשיב).
במצב האמור, נראה לי שיש לקבוע כי המבנה ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ומן ההיבט האוביקטיבי ההנדסי והכלכלי לא ניתן היה לעשות בו שימוש סביר בשנת 2004, כאמור בסעיף 330 לפקודת העיריות, בעוד שהמשיב וועדת הערר לא השתיתו את מסקנתם בדבר אי קיום תנאי הפטור מארנונה על תשתית ראייתית נאותה, שהיה בה כדי לסתור את ראיות המערערת שהיה בהן כדי לזכות אותה בפטור.
לאור האמור, אני מקבל את הערעור, ואני קובע כי המערערת זכאית לפטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ביחס לנכס נשוא הערעור בשנת 2004, ואני מחייב את המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן היום 15/01/2007
