מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור מנהל הארנונה על החלטת ועדת הערר בעניין חיוב מוגזם

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

שני ערעורים מינהליים שהדיון בהם אוחד, על החלטות ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית שליד עריית תל אביב-יפו, מהימים 13.9.17, ו – 17/10/17, במסגרת ערר 140013013 ו- 140014505.
המערערים סמכו טענתם זו, על מכתב המשרד להגנת הסביבה מיום 15.1.07, על תמונות של המיתחם הרלוואנטי, על כתבות מהעיתונות, על התכתבות מול משרד הבטחון וכן על תצהיר ממנהל ישיבה ובו צוין כי אברכים ששהו במקום עזבו את הנכס לאחר שסיבלו מכאבי ראש בתקופת שהותם בו. המערערים מדגישים, כי המתקן הנ"ל ממוקם בצמוד לליבת איזור הזיהום ואף הותקנו בו ארובות שמטרתן לשחרר את הגזים הנובעים ממעמקי האדמה ומכאן, לשיטתם, העוצמה הניכרת של השפעתו על אפשרות השמוש בנכס.
להלן אבאר את הנימוקים שביסוד מסקנתי זו. וועדת הערר היא הרשות המוסמכת לבחון את טענותיו של מחזיק בנכס כנגד החלטות מנהל הארנונה שברשויות המקומיות.
(1) עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן – תקופת הפטור הראשונה).
בהתאם להוראה זו, על מנת שנישום יזכה בפטור, עליו להראות כי מתקיימים בעיניינו שלושה תנאים מצטברים: א. כי הנכס מושא השומה נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו; ב. כי אין יושבים בנכס בפועל ו- ג. כי נימסרה על כך הודעה בכתב לרשות המקומית (ר' עע"מ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עריית תל אביב-יפו (4.9.12); בר"מ 5711/06 חברת המיגרש המוצלח בע"מ נ' עריית תל אביב יפו - מנהל הארנונה (30.12.09) (להלן: "המיגרש המוצלח")).
...
ביחס לטענת ההפליה, מקובלת עליי עמדת המשיב לפיה טענה זו אינה מצויה בסמכותה העניינית של ועדת הערר, היא לא נדונה על ידה וממילא לא ניתן להעמידה בביקורת ערעורית בהליך הנוכחי (ר' בר"מ 8943/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב (19.1.11), כהפניית המשיב).
אף מקובלת עליי עמדת המשיב, לפיה המערערים לא הניחו כל ראייה שתאפשר עריכת השוואה בין הנכס לבין נכס אחר שלעומתו הם מופלים, כטענתם.
ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ – דחיתי את הערעורים.

בהליך בר"מ (בר"מ) שהוגש בשנת 2009 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בר"ם 8242/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר המבקשת: מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ ג ד המשיבה: מנהלת הארנונה של עריית חדרה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה ב-עמ"נ 207/08 מיום 12.8.2008 שניתן על ידי כבוד השופט רון שפירא בשם המבקשת: עו"ד שמואל בורסי; עו"ד רונית כהן כספי בשם המשיבה: עו"ד אליהו מלך ][]פסק-דין
]השופטת מ' נאור: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה (השופט ר' שפירא) מיום 7.8.2008, לפיו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית חדרה מיום 28.11.2006 בעיניין קביעת ארנונה כללית.
הוועדה קיבלה את הסכמת הצדדים בעיניין השימושים במבנים, אך קבעה כי כל הנכסים משמשים למטרה העיקרית של המפעל, שהיא ייצור ואחסון נייר, ולכן אין מקום לפצל את החיוב לגבי הנכסים אלא יש לחייבם כמכלול.
כן היא טוענת כי החשש שהובע בפסיקה מפני סיווג פרטני מוגזם וריבוי התדיינויות בין נישומים לרשויות אינו מתעורר במקרה של מיפעל עתיר שטח כשלה.
...
]השופטת מ' נאור: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים בחיפה (השופט ר' שפירא) מיום 7.8.2008, לפיו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית חדרה מיום 28.11.2006 בעניין קביעת ארנונה כללית.
לפיכך אין מנוס מהשבת הדיון לועדת הערר, שם יטענו הצדדים לעניין סיווג המשרדים בלבד לאור קיומו של תת הסיווג האמור.
סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שהדיון בשאלת סיווגם של מבני המשרדים בלבד יוחזר לועדת הערר.
טענותיה האחרות של המבקשת נדחות והסיווג של כל השטח להוציא מבני המשרדים יוותר על כנו.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

מדובר בערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עריית אילת מיום 2.8.05, שבה דחתה את הערר של המערערת על החלטת מנהל הארנונה של עריית אילת (המשיב 2, להלן-"המשיב"), שדחה את השגת המערערת על החלטתו שלא להעניק לה פטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] למבנה בבעלות המערערת באיזור התעשייה הצפוני באילת.
בתשובת מנהל הארנונה להשגה מיום 16.5.04, נאמר כי על פי בדיקה שערכה העירייה: "הנכסים אכן מוזנחים, ואין בפתחיהם חלונות ודלתות, אך אין מדובר בבניין שניזוק או נהרס במידה כזה שאינו ראוי לשימוש, אלא בנכס שניתן לשפצו בעלות סבירה, על כן נדחית טענת המשיבה כי המדובר בבניין הרוס שאין לחייבו בארנונה". בחוות דעת נוספת של שמואל עטיה שעסק בתיווך למכירה או להשכרה של המבנה, נאמר שלא היה למבנה כל ביקוש, על אף נכונות המערערת לשפץ את המבנה ולהביאו לדרישת השוכר.
אין לקבל את האמור בחוות הדעת של המערערת שהיו מוגזמות.
המערערת לא חלקה על חבותה בתשלום ארנונה על אותו נכס בשנים 2000, 2001, ו-2002 וב-2003, אף שלגבי 2003 שנטען בהשגה של המערערת שהיתה זכאית לפטור, לא הגישה ערר על החלטת המשיב שלא להעניק לה את הפטור.
...
בתשובת מנהל הארנונה להשגה מיום 16.5.04, נאמר כי על פי בדיקה שערכה הערייה: "הנכסים אכן מוזנחים, ואין בפתחיהם חלונות ודלתות, אך אין מדובר בבניין שניזוק או נהרס במידה כזה שאינו ראוי לשימוש, אלא בנכס שניתן לשפצו בעלות סבירה, על כן נדחית טענת המשיבה כי המדובר בבניין הרוס שאין לחייבו בארנונה". בחוות דעת נוספת של שמואל עטיה שעסק בתיווך למכירה או להשכרה של המבנה, נאמר שלא היה למבנה כל ביקוש, על אף נכונות המערערת לשפץ את המבנה ולהביאו לדרישת השוכר.
בתשובת המשיב להשגת המערערת צוין שנעשו מדידות, ונאמר שעל פי בדיקה שערכה העיריה הנכסים אכן מוזנחים ואין בפתחיהם חלונות ודלתות, ואין מדובר בבנין שניזוק או נהרס במידה כזו שאינו ראוי לשימוש, אלא בנכס שניתן לשפצו בעלות סבירה, ועל כן נדחית ההשגה (נספח ה' לתגובת המשיב).
במצב האמור, נראה לי שיש לקבוע כי המבנה ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ומן ההיבט האוביקטיבי ההנדסי והכלכלי לא ניתן היה לעשות בו שימוש סביר בשנת 2004, כאמור בסעיף 330 לפקודת העיריות, בעוד שהמשיב וועדת הערר לא השתיתו את מסקנתם בדבר אי קיום תנאי הפטור מארנונה על תשתית ראייתית נאותה, שהיה בה כדי לסתור את ראיות המערערת שהיה בהן כדי לזכות אותה בפטור.
לאור האמור, אני מקבל את הערעור, ואני קובע כי המערערת זכאית לפטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ביחס לנכס נשוא הערעור בשנת 2004, ואני מחייב את המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניתן היום 15/01/2007

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2008 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

נציין כי הנפקות הכספית של שתי הטענות הראשונות אינה מצטברת אלא חופפת, ולכן, סכום ההשבה שנתבע מוגזם על פניו.
כן הפנתה התובעת להודעת העירעור של הנתבעת על החלטת מנהל הארנונה בעיניין מילוטל, בה נאמר כי הנתבעת רואה את קביעות כב' השופט ביין לעניין צוי הארנונה, כרלוונטיות לכל שאר הנישומים שנכסיהם מצויים באיזור א', החל ממועד פסק הדין.
התובעת העלתה לראשונה טענת הפליה במסגרת השגה שהגישה ביום 6.5.2003 לוועדת הערר, בגין חיובה בארנונה לאותה שנה, וגם הערר שהגישה התובעת נדחה על ידי ועדת הערר בהחלטתה מיום 16.9.2003 בשל חוסר סמכות לידון בטענה זו. ביום 14.1.2004 ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעיניין מילוטל.
...
ליבת הטענות של התובעת נסבה סביב עילות אי החוקיות שבמעשי הנתבעת והפליה אסורה, ומאחר שהסעד הנידרש הוא השבה ופסק דין הצהרתי, הסמכות נתונה לבית משפט זה ואני דוחה טענתה הגורפת של הנתבעת כי דין התביעה כולה להדחות מחוסר סמכות עניינית.
די במסקנה זו כדי לייתר את הדיון אם שינוי הניסוח של אותו סיווג בצו הארנונה בשנת 1989/90 (השמטת המילה "כפל") מהווה העלאה נוספת בניגוד לדיני ההקפאה.
סופו של דבר, שאני דוחה את התביעה על כל עילותיה.
עם זאת, מאחר שהיה ממש בתביעה, נוכח המסקנה כי אכן נפלה אי חוקיות בצוי הארנונה, איני רואה לעשות צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית, שליד עיריית תל אביב-יפו, מיום 21.2.11, בעניין הנכס ברחוב מיטב 6 בתל אביב (להלן: "הנכס").
לפי החלטת הועדה, הנכס חויב בארנונה החל מיום 1 בינואר 2007 בסיווג "מגרש חניה ללא תשלום". רקע עובדתי ביום 28.10.07 נשלח אל המערערת, המשמשת כחברת ניהול בנכס, מכתב מאת המשיב 1 המודיע לה, כי על פי בדיקה שנערכה, נמצא כי קיים שטח קרקע, המצוי בחזקתה, אשר לא חויב עד כה בארנונה (להלן: "השטח").
המערערת שבה ומציינת, כי ייתכן שאכן נעשית חנייה לפרקי זמן קצרים על ידי מספר מכוניות בחלקו הרחב של השטח, אולם מדובר בחלק קטן מהשטח כולו, ולכן חיוב המערערת בארנונה על כל שטח המעבר הוא רב ומוגזם.
...
לבסוף טוענת המערערת, כי עתרה בפני ועדת הערר, לחילופין, להורות כי יתוקן השטח לחיוב ל-75 מ"ר, זאת נוכח מימצאי המשיב בדו"ח הביקורת, וועדת הערר כלל לא התייחסה בהחלטתה לטענה משפטית חלופית זו. לסיכום, המערערת עותרת לביטול חיובה, החל מיום 1.1.07.
סוף דבר החלטת ועדת הערר לא חרגה ממתחם הסבירות, באופן המצדיק התערבות בממצאיה, ואין בטענות המערערת כדי להצדיק שינוי ההחלטה.
לפיכך, הערעור נדחה.
המערערת תשלם למשיבה הוצאות ושכר טירחה בסך של 25,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו