ערעור מינהלי על דחיית בקשת להארכת שיחרור ממשמורת

בבית המשפט העליון בר"ם 3646/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשת: מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי) בעמ"נ 45385-11-19 מיום 5.3.2020

בתמצית ייאמר, כי ערר שהגישה המשיבה על הצוים נדחה ובגדרי ערעור מנהלי שהוגש מטעמה הורה בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' יקואל) ביום 24.9.2019 כי המשיבה תשוחרר בתנאים ממשמורת (להלן: ההחלטה מיום 24.9.2019; ראו גם בר"ם 6333/19 רשות האוכלוסין וההגירה נ' פלונית (25.9.2019)).

מכאן הבקשה שלפניי (שהוגשה בהמשך להחלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 27.5.2020 לקבל את הבקשה להארכת המועד להגשתה, ראו בש"ם 3411/20), שבה טוענת רשות האוכלוסין וההגירה כי בפסק הדין דנן נפלו טעויות בעלות השלכות רוחב, המצדיקות מתן רשות ערעור, ובעניין זה מפנה הרשות לשתיים מן הקביעות: ראשית נטען כי מסקנתו של בית המשפט כי נפלו בהליך השימוע וקבלת ההחלטות בעיניינם של הקטינים פגמים – שגויה, בשים לב לנוכחות המשיבה, אימם, ובאי כוחם בשימוע; בהנתן זכות הטיעון הרחבה שניתנה להם (לרבות צירוף מסמכים); וכן על רקע שיקול הדעת הרחב המסור לרשות בהפעלת סמכויותיה.

...

לא שוכנעתי כי מקביעות אלו – היישומיות באופיין – נובעות השלכות הרוחב שנטענו על ידי המבקשת ועל כן אין בטענותיה כדי להצדיק דיון נוסף בערכאה זו. עוד אציין כי מאז הגשת התשובה לפניי, פורסם נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 10.3.0001 "הוצאת צווי הרחקה ומשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952" (27.7.2020) שכולל הוראות בהתייחס לשמיעת קטינים בהליכי שימוע להוריהם טרם הוצאת צו משמורת, ושאינו עומד לבחינה במקרה דנן (וממילא איני מביע בעניין עמדה לגופם של דברים).

הבקשה נדחית אפוא.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 8,000 ש"ח. בהמשך להחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 24.3.2020 בבקשת המשיבים לצמצום צו איסור הפרסום אני מורה כי ההחלטות בהליך דנן יפורסמו תוך איסור פרסום שמותיהם של המשיבים ופרטים מזהים שלהם.

בקשות המקלט של המערער וההגנה הקבוצתית לאזרחי חוף השנהב ביום 1.7.2007 הגיש המערער בקשה למקלט בישראל בנציבות האו"ם לפליטים, ועל כן שוחרר ממשמורת עד למתן החלטת נציבות האו"ם לפליטים בבקשתו; לטענת הרשות, עולה מרישומיה כי ביום 10.3.2008 נדחתה בקשת המקלט של המערער ע"י נציבות האו"ם לפליטים והוחלט כי עליו לצאת מישראל עד ליום 24.3.2008 (לא צורפה אסמכתא לעניין זה).

תמיכה לטענתו ניתן למצוא בכך שלתגובת הרשות לערעור לא צורפה כל אסמכתה להחלטה זו. ביום 11.12.2017 הגיעו המערערים למועד התור הקבוע, אולם התבקשו להשלים מיסמכי מרכז חיים נוספים; למערערים תואם תור לריאיון כנות קשר ליום 7.6.2018 אשר אליו התבקשו להגיע עם המסמכים החסרים (מיסמך הדרישה להשלמת המסמכים צורף כנספח יב' לתגובת הרשות); בהתאם לכך הוארך למערער רישיון מסוג ב/1 מעת לעת ועד ליום 28.7.2019.

הרשות מוסיפה וטוענת כי בית הדין לעררים הנו טרבונל מקצועי, בעל ידע, ניסיון ומומחיות בתחום עסוקו, אשר לו הסמכות במרבית הנושאים הנוגעים לכניסה לישראל והשהייה בה. על כן, הקף ההתערבות השיפוטית והביקורת המינהלית אותה מפעיל בית המשפט לעניינים מינהליים, שעה שהוא דן בעירעור מנהלי על החלטות בית הדין לעררים, הנו מסויג ומצומצם.

...

הסעד לאור כל האמור לעיל, יש לשדרג למערער את סוג הרישיון בו הוא מחזיק, לרישיון מסוג א/5.

סוף דבר אני סבורה כי המערערת מנהלת זוגיות כנה עם המערער, וכל רצונה הוא שהמערער, עמו היא חייה בזוגיות בעשור האחרון, יוכל להישאר בארץ ולחיות לצידה.

לאור האמור הערעור מתקבל, פסק דינו של בית הדין לעררים מבוטל.

לפני ערעור מינהלי שהגיש המערער על החלטות בית הדין לבקורת משמורת (להלן: "בית הדין") מיום 14.7.2019 ומיום 18.7.2019 (להלן: "ההחלטות" או "ההחלטה"), שבמסגרתן הורה בית הדין על הותרתו של המערער במשמורת ודחה בקשה לשחררו.

בין היתר ציין בית הדין כי בשום שלב הוא לא נעתר לבקשה להאריך את תקופת שיחרורו של המערער ממשמורת, כי בהחלטתו מיום 16.5.2019 קבע שיהא זה בלתי סביר להביא את המערער למשמורת באותה נקודת זמן אלא שכפי שהסביר בהחלטה מיום 14.7.2019, הנסיבות אכן השתנו.

ביום 11.11.2018 במסגרת ערר שהגיש המערער על דחיית בקשתו לפתוח מחדש את בקשתו לקבלת מקלט מדיני בישראל, נתן בית הדין לעררים צו האוסר על הליכי אכיפה נגד המערער וזאת ללא תנאים של התייצבות תקופתית.

...

איני מקבלת את הטענה.

איני מביעה עמדה באשר לטענת המערער לגבי השיקולים לדחיית בקשתו ע"י המשיב ימים ספורים לאחר מעצרו, ואולם מנספחי הערעור עולה כי בינתיים הגיש המערער ערר פנימי על ההחלטה האמורה אשר המשיב טרם מסר את החלטתו בו. לנוכח מסקנתי כי המערער לא הפר את תנאי השחרור, אני מקבלת את הערעור במובן זה שהמערער ישוחרר ממשמורת בתנאים כדלקמן: המערער יתייצב במשרדי משרד הפנים מידי שבוע החל מיום א' 4.8.2019.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כדי לאפשר למשיב לשקול להעמיד את פסק הדין לביקורת ערכאת הערעור, הנני מעכבת את ביצוע השחרור למשך 48 שעות.

ההתפתחויות לאחר שיחרור המערער ממשמורת – מתן רישיון ב/1 לטענת המערער הוא פנה לגורמים שונים – ובהם למשיבה, למשרד החוץ, לרשויות שונות בג'מייקה, לשגרירויות ג'מייקה במדינות שונות, לצלב האדום ולאו"ם – בבקשה לסייע לו אך ללא הועיל (העתקי פניות ותצהיר מאת אדם אצלו שהה המערער לאחר שיחרורו ממשמורת צורפו בע' 51-21 לנספחי הודעת העירעור).

בקשת המערער ל"שידרוג" נדחתה בהחלטה מיום 11.8.15 תוך שרישיון ב/1 שלו הוארך.

פסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים משלהי שנת 2018 בעמ"נ 20507-09-18 המערער הגיש ערעור מנהלי על פסק דינו של בית הדין מיום 18.3.18 ועל ההחלטה מיום 10.6.18 שלא לבטלו (עמ"נ (מחוזי י-ם) 20507-09-18).

...

על יסוד כלל האמור, ואף בהתעלם מהמידע בדבר מעורבות המערער בעבר בפעילות בעלת מאפיינים פליליים, הגיע בית הדין למסקנה כי דין הערר להידחות.

תמצית הטענות בערעור טענותיו העיקריות של המערער בערעור הן כי הסתירות שיוחסו לו מינוריות, בטלות בשישים, מובָנות נוכח התמשכות ההליכים בעניינו לאורך שנים ובעבר נמצא שאין בהן כדי להביא למסקנה שאינו משתף פעולה; כי המערער שיתף פעולה ככל יכולתו עם הניסיונות לברר את זהותו בפניות לרשויות וגורמים שונים וכי קביעותיו של בית המשפט בעמ"נ 20507-09-18, למצער חלקן, שגויות; כי עמדת משרד החוץ שלא הצליח לאמת את זהותו של המערער אין בה כדי לבסס קביעה כי המערער אינו משתף פעולה והמערער אף מסר טביעות אצבע כפי שהתבקש.

בנסיבות אלה לא הונחה תשתית לכך שבהחלטת המשיבה בדבר העדר שיתוף פעולה כנדרש מצד המערער או בפסק דינו של בית הדין שאישר אותה, נפל פגם במידה המצדיקה התערבות של בית משפט זה. סיכום ותוצאה נוכח כל האמור לעיל הערעור נדחה.

ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים (כב' הדיין יוסף ברדא) מיום 25.05.23 בערר (י-ם) 3640-22, אשר דחה ערר שהגישו המערערים על החלטת הועדה הבין-משרדית לדחות את בקשתו של מערער 1 (להלן: "המערער") לקבלת מעמד בישראל, מטעמים הומנטאריים.

נוכח טענה זו, ולפנים משורת הדין, הוא שוחרר ממשמורת בתנאים מגבילים, במסגרתם אף הפקיד ערבות והתחייב לצאת מישראל תוך חודש ימים עד יום 30.04.04.

הדיון בבקשה נערך ביום 28.12.21 ובסיומו הומלץ לדחות את הבקשה, אך היות והתשובה לא ניתנה למערער עד למועד שנקבע על ידי בית הדין, קיבל המערער ביום 18.01.22 את רישיון הישיבה הזמני שהוארך בהמשך עד ליום 28.07.22.

...

טענות המשיבה מנגד טענה המשיבה כי דין הערעור להידחות, היא עמדה על כך שפסק דינו של בית הדין מנומק ומקיף ואין כל עילה להתערב בו. בקשתו של המערער לא העלתה כל טעם הומניטארי שהצדיק מתן מעמד, ובצדק נקבע, כי לא ניתן להתעלם מההיסטוריה של המערער והתנהלותו לאורך השנים בעשיית דין עצמי ושהות בישראל שלא כדין.

בנסיבותיו הקיצוניות של מקרה זה, אף אם הייתה הבקשה נדחית על הסף לא היה מקום להתערב בה. מכל מקום, הבקשה נידונה לגופה, ובדין הוחלט לדחותה.

הערעור נדחה אפוא.