ביום 24.4.14 ניתן פסק דין, בעירעור על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית תל אביב יפו מיום 25.10.10.
עוד בטרם הסתיימו ההליכים בפני כב' השופטת רונן בנוגע לשנים 2003- 2011, הגיש המבקש ערעור על החלטת ועדת הערר שעניינה בחמישה עררים, במסגרתם חזר ותקף המבקש את חיובי הארנונה הנוגעים לשנים 2012- 2015.
תחילה – אצל מנהל הארנונה, אחר כך, במידת הצורך – בועדת הערר, ולבסוף, אם נידרש – בבית המשפט לעניינים מנהליים.
בבר"מ 3811-14 קבע כב' השופט פוגלמן: " אין בטענות המבקשים בנוגע לשעור שומות הארנונה עובר לשנת 2003 – תקופה שלא נתבררה לפני ועדת הערר או לפני בית המשפט – כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי".
אציין, כי בית המשפט היתייחס בהחלטתו בדבר עיכוב הליכי גביה מיום 9.11.17, לקביעתו של כב' השופט שוחט בעמנ 4079-11-16 אשר קבע כי לדידו אין מקום לאפשר את פתיחת עניין שטח הדירה מחדש ככלל ואף במסגרת העירעור שבפניו הנוגע לשומות לשנים 2012- 2015, גם אם השומות כללו את החיוב לשנים שקדמו לשנים אלו.
...
משאלו הם פני הדברים, ואין מחלוקת באשר לחישוב הסכומים מטעם העירייה בקשר לפירוט שצורף לתצהירו של מר דורי, אני קובעת כי למבקש קנויה זכות הקיזוז של החוב בהתאם לסעיף 57 לעיל, דהיינו, מיום 26.4.99 ועד שנת 2003 בהתאם לחישוב המוסכם שבצע מר אופיר דורי מטעם הנתבעת.
סבורני כי שעה שפסק הדין הסתמך על פסק דינה של כב' השופטת רונן ושל בית המשפט העליון שהגיש המבקש, אשר למעשה לא דנו לגופו של עניין בטענת המבקש לזכות הקיזוז בשל גביית היתר של הרשות הנוגעת לשיעור השומות בשנים שקדמו לשנת 2003 כלל -ומשלא היו מושא הערעור שהובא בפניהם, לא ניתן לקבוע כי הפלוגתא הוכרעה לגופה, ו/או שקיים מעשה בית דין בקשר לזכות הקיזוז הנטענת במסגרת תובענה זו.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא ניתן לראות בהכרעות קודמות בערכאות השונות בקשר לחיוב הארנונה בנכס מעשה בית דין, וזאת ביחס לשנים קודמות לשנת 2003.
סוף דבר
ניתן פסק דין המצהיר, כי עומדת למבקש זכות לקזז חובותיו בספרי המשיבה בגין חובות ארנונה מיום 26.4.99 ועד לשנת 2003 בלבד, וזאת בהתאם לקביעת השטח לחיוב בארנונה לפי 93 מ"ר.
המשיבה תישא בהוצאות המבקש, בגין ניהול ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.
