ערעור לא יעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים

תקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט- 2018 הדנה בהגשת ערעור קובעת כדלקמן: "עיכוב ביצוע 145. (א) הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

...

ביום 17.4.23 ניתנה החלטתי בה הוארך עיכוב הביצוע עד ליום 23.4.23 שהוא היום האחרון להגשת ערעור על פי התקנות.

לאור זאת מצאתי בהחלטתי מיום 17.4.23 לעכב את ביצוע של פסק הדין עד למועד האחרון להגשת ערעור (ככל שיוגש) ומשחלף המועד להגשת ערעור, ובהנחה שהוגש, ניתנה החלטתי מיום 25.4.23 המורה למבקש להגיש את בקשתו לבית משפט שאליו הוגש הערעור.

משהתבקשה תגובת המשיב לבקשה לעיון מחדש ועל מנת שלא ייגרם למבקש נזק, מצאתי לעכב ביצועו של פסק הדין עד להחלטה אחרת – דהיינו עד למועד החלטתי כעת.

כאשר שב וביקש ביום 23.4.23 כי המועד לעיכוב הביצוע יוארך ניתנה ביום 25.4.23 החלטתי המפנה אותו לבית המשפט אליו הוגש הערעור (כך בהתאם לתקנה 145 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי), גם על החלטה זו לא מצא להשיג בהתאם לסדרי הדין אלא מצא להגיש לבית משפט זה בקשה לעיון מחדש, נשוא החלטתי זו. לנוכח כל האמור סבורה אני כי אין לטענות המבקש על מה לעמוד הן מהותית לגופו של עניין – דהיינו אשר לשאלה למי נתונה הסמכות למתן החלטה לעניין עיכוב ביצוע לאחר שהוגש ערעור, באשר בהתאם ללשון התקנות סמכות זו נתונה לבית המשפט שלערעור, והן דיונית, לעניין הדרך להשיג על החלטות בית משפט זה אשר ניתנו (טרם הגשת הערעור) בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע.

החלטתי ניתנת לפרסום בהעדר פרטים מזהים.

המערער לא השלים עם ההחלטה והגיש עליה ערעור, ובהמשך הגיש גם נימוקי ערעור מפורטים.

זו לשון הסעיף: הוגשה בקשה לביטול צו לפי סעיף 228, 238 או 240, או הוגש ערעור על החלטת בית משפט בבקשת ביטול כאמור או על החלטה לעניין צו שפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254ב, לא יעכב בית המשפט הדן בבקשה לביטול הצוו או בית משפט שלערעור את ביצוע הצוו אלא אם כן ראה כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין ונוכח כי העבודה האסורה או השמוש האסור שלגביהם חל הצוו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו.

...

הסעיף קובע אפוא כי ניתן לעכב ביצוע צו מעין זה שכאן עד להכרעה בערעור עליו בשני תנאים: ראשית, הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ושנית, העיכוב לא יסכן את שלום הציבור או את בטיחותו.

התנהלות נטענת זו מעוררת קושי לכאורה, ומהווה טעם נוסף שלא להיעתר לבקשה (ראו ע"פ 8736/14 הנזכר; והשוו לסעיף 254ח(ד) לחוק התכנון והבנייה, הקובע כי מקום שבו חרף קיומו של צו הריסה נמשכה עבודה אסורה אין לעכב את ביצוע הצו.

הבקשה נדחית אפוא.

כידוע, נקודת המוצא לדיוננו היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה המערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

...

כמו כן, דומה כי בשלב הנוכחי לא נוצרה כל הסתמכות ממשית מצד המוסדות הנתרמים, ואף לא שוכנעתי כי צפוי להיגרם נזק ממשי מעיכוב החלוקה עד למתן הכרעה בערעור.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על חלוקה או העברה של יתרת הכספים בקופת הפירוק של האגודה, זולת תשלומי חובה הכרוכים במימוש או בפירוק (ככל שטרם שולמו), עד למתן הכרעה בערעור – וזאת למעט חלוקה לחמשת המוסדות שהוצעו על-ידי המבקשת (ככל שיבקש המנהל המיוחד לחלק בינתיים סכום כלשהו לגופים אלו, ובהתאם לסכום שיבקש לחלק).

משיבה 2 הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שצוין כי סכויי העירעור לא מבוטלים; וכי "מאזן הנוחות (והאנטרס הצבורי) נוטים בבירור לטובת המערערת". שכן, שמיעת העירעור, מבלי להורות על עיכוב ביצוע, עשויה להביא "להשקעה לא צודקת ולא הגיונית של משאבים רבים בהחלפת והכנסת קבלן גינון לעבודה", וזאת משום שמהלך כאמור "כרוך בזעזוע וקושי מהותי בהיבט הניהולי-תפעולי", לטענתה.

דיון והכרעה כידוע, נקודת המוצא היא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א- 2000 (להלן: התקנות)); אך בית המשפט רשאי, במקרים חריגים, להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה או על מתן סעד זמני (לפי תקנה 43(ב) לתקנות).

...

לאחר שנתן דעתו לטענות הצדדים מזה ומזה, מצא בית משפט קמא כי דין העתירה להתקבל במובן זה שהחלטות ועדת המכרזים כאמור יבוטלו, ומשיבה 1 תוכרז כזוכה במכרז.

עם זאת, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי בנסיבות מקרה זה, יש לתת את הבכורה לאינטרס הציבורי הגלום בשימור המצב הקיים.

בהינתן האמור, הבקשה מתקבלת.

...