מטרתו של האירגון היתה, לפי הנטען בחלק הכללי, "לזרוע אלימות וונדליזם, מתוך אידיאולוגיה אנרכיסטית וגזענית של שנאת המיגזר הערבי במגרשי הכדורגל בכלל, בארועי ספורט שונים ונגד אוהדי קבוצות כדורגל יריבות בפרט". עוד נטען כי חברי הקומץ פעלו בכפיפות למנהיגי האירגון ובתאום עימם לקידום ולמימוש מטרות האירגון תוך ביצוע עבירות פליליות, לרבות עבירות בנשק, היזק לרכוש, עבירות אלימות חמורות ועבירות שונות לפי חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008.
שני הצדדים ערערו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.
...
בענייננו, בחנו שופטי ההרכב ביסודיות את הראיות ובסופו של דבר, קבעו השופט שטיין והשופט קרא כי יש לייחס ערך ראייתי נמוך לאמרותיהם של המעורבים באירוע של תקיפת המתלונן, ככל שהדבר נוגע למעורבות המשיב בו. כל שניתן לקבוע על-פי ראיות אלה, ועל-פי איכון המכשיר הנייד של המשיב בזמן האירוע, הוא כי המשיב נכח באירוע או בחלק ממנו, וכן כי היו חברים מהארגון שנכחו באירוע אך לא השתתפו בתקיפה.
מתוך כך הגיעו שופטי הרוב לכלל מסקנה כי לא הוכח בראיות מעבר לכל ספק סביר שהמשיב נטל חלק באירוע התקיפה, לא כל שכן במעשה המצוי במעגל הפנימי של הביצוע, אף לא כמי שנוכחותו בזירת האירוע היה בה כדי לחזק את מבצעי העבירה באופן ההופך אותו למבצע בצוותא.
מן הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.
