טיעוני ההגנה וראיותיה לעונש:
ב"כ הנאשמת בטיעוניו, ביקש לכבד את ההסדר בכל הנוגע לרכיבים המוסכמים.
בעיניין העבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי ציות לתמרור ובצוע פניית פרסה אסורה, גרימת נזק וחבלה של ממש, בשים לב לחומרת החבלות אשר נגרמו לנפגע העבירה, נהוגה ענישה הנעה בין עונש שאינו כולל רכיב של מאסר ועד מאסר בפועל בן חצי שנה, באשר לרכיב הפסילה - הענישה נעה בין 13 חודשי פסילה בפועל ועד 36 חודשי פסילה בפועל, לצד עונשים נלווים.
ערעור המדינה על קולת העונש היתקבל ונקבע כי אומנם מיתחם הענישה באשר לרכיב המאסר מתחיל ממאסר מותנה אולם רכיב הפסילה בפועל הועמד על 32 חודשים.
...
לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירות בתיק זה, כשרף חוסר הזהירות בינוני לכל הפחות ומידת הנזק היא גבוהה, נע בין מאסר בפועל בן חודשים בודדים אשר יכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ויכול ויגיע עד 9 חודשי מאסר בפועל ובין 20-36 חודשי פסילה בפועל, ולצידם רכיבי ענישה משמעותיים נוספים.
לכן, לא אוכל להיעתר לבקשת ההגנה להשית פסילה בת 8-11 חודשים החורגת מן הרף התחתון של המתחם אותו קבעתי.
וותק נהיגתה אינו מאפשר מיקום עונשה ברף התחתון אלא בסמוך לו.
לפיכך ועל יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, במרכז יום מושב חירות, רחוב המייסדים.
