ערעור ועתירה מנהלית נגד עיריית פתח תקווה בעניין ארנונה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 57504-10-17 גיטלמן מרציאנו שזיפי לוי בע"מ ואח' נ' עריית פתח תקווה תיק חצוני: מספר תיק חצוני מספר בקשה:1 בפני כבוד השופט ארז יקואל עותרות 1.גיטלמן מרציאנו שזיפי לוי בע"מ 2.האחים מאיה - תמ"א 38 בע"מ 3.ג.ה.ש השקעות ויזמות נדל"ן בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מגיטלמן מרציאנו שזיפי לוי בע"מ משיבה עריית פתח תקווה ע"י ב"כ עוה"ד פריש, שפרבר, ריינהרץ ושות' החלטה

רקע העותרות הגישו עתירה מנהלית כנגד החלטת וועדת הערר של המשיבה מיום 31.7.17 (בתיק ערר 105/16 ולהלן: "החלטת הועדה"), במסגרתה נקבע כי יש לחשב את סכום הארנונה בגין השטח מושא המחלוקת, שגודלו 245.657 מ"ר, כמרפסת ולא כגג.

ראשיתו של מסלול זה, בהשגה לפני מנהל הארנונה, המשכו, בערר לפני וועדת הערר, עבור בעירעור בזכות על החלטתה באמצעות ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים, וכלה בעירעור ברשות על החלטתו לבית המשפט העליון (ר' סעיפים 3 ו-6 לחוק הערר; סעיפים 5, 12 ו- פרט 7 לתוספת השנייה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים; בר"ם 9817/06 וינברג נ' מנהל הארנונה – עריית תל אביב (8.1.2007); רע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ נ' עריית הרצליה (14.5.2006); בג"ץ 351/88 טית בית בע"מ נ' עריית פתח-תקוה (6.10.88)).

מטעמים אלו, כבר נקבע כי אין לעקוף את הכלל הקבוע בהוראת סעיף 6(ב) לחוק הערר, שלפיו הדרך להשיג על החלטה של וועדת ערר בעינייני ארנונה היא באמצעות הגשת ערעור מינהלי (ר' עע"ם 6993/15 עריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ (16.8.2016); עע"מ 1701/02 הנ"ל).

...

לנוכח השוני בין סוגי ההליכים, כהפניית המשיבות, אין בידי לקבל את הטענה שלפיה יש לתקן את כותרת העתירה בלבד.

לאור המקובץ ובהתאם להוראת תקנה 7 (א')(2) לתקנות, שוכנעתי כי כתב העתירה, על פניו, אינו מגלה עילה להתערבות בית המשפט (השווה: עת"מ 40298-07-14 אלמדאלסי נ' עיריית חיפה (2.10.14); עת"מ 56244-01-13 מנהל הארנונה עיריית תל-אביב נ' ברונשטיין (31.12.14); עת"מ (ת"א) 41252-01-17 רפאלי נ' ועדת ערר לענייני ארנונה שליד עיריית תל אביב (22.2.17)).

בנסיבות אלו, אני מורה על מחיקת העתירה ועל ביטול הדיון הקבוע.

לצד הליכים אלה, בחודש ינואר בשנת 2011, הגישה המערערת תביעה כנגד הערייה בת"א (שלום-פתח תקוה) 41260-01-11 אשר נ' עריית רמלה.

לאחר מועד זה תחויב המערערת בארנונה בגין הנכס בהתאם לסעיף 330(2) לפקודת העיריות בסווג "בתי מלאכה". מכאן העירעור המנהלי שלפניי, במסגרתו עתרה המערערת לקבוע כי עסקינן ב"נכס שאינו ראוי לשימוש", כאמור בסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ולפיכך יש להורות על מתן פטור מתשלום ארנונה בגין הנכס החל מחודש אוקטובר בשנת 2000 ועד היום.

כך, בפסיקה נקבע כי אין לראות בקיומה של חוסר יכולת משפטית לעשות שימוש בנכס כמו גם באי שימוש בנכס מסיבות אחרות, משום עילה לפטור את המחזיק מחובת תשלום ארנונה [עת"ם (מנהליים תל-אביב) 34060-03-11 אגבר נ' עריית חולון (פורסם בנבו, 01.05.2012), ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק דין זה נדחה, לאחר שהמערער חזר בו מהערעור בהמלצת בית המשפט - עע"ם 4497/12 אגבר נ' עריית חולון (פורסם בנבו, 06.06.2013); עת"ם (מנהליים תל-אביב) 154/08 יד לי בע"מ נגד מנהל הארנונה בעריית תל-אביב - יפו, דינים מנהלי 2010 369 (105) (16.06.2010); ע"ש (מחוזיים תל אביב) 752/87 רונן נ' ועדת הערר לעינייני ארנונה בעריית נתניה דינים מחוזי 1988 (1) 378 (30.05.1988)].

[פסקה 35 לפסק הדין; על פסק הדין בעיניין עמ"נ חברת המיגרש המוצלח הוגשה בקשת רשות ערעור מנהלי - בר"ם 8522/17 ‏עריית תל אביב-יפו נ' המיגרש המוצלח בע"מ (פורסם בנבו, 21.12.2017).

...

" בנסיבות אלה, מקובלת עליי הפרשנות שהעניקה השופטת א' נחליאלי חייט למשפט "השימוש האחרון" הקבוע בסעיף 330(2) לפקודת העיריות בעמ"נ חברת המגרש המוצלח כדלקמן: "הפרשנות הנכונה והראויה היא כי הדיבור "השימוש האחרון" משמעותו השימוש האחרון שנעשה בנכס ובלבד שהוא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין במועד הטלת החיוב.

לפיכך, אני קובע כי הסיווג בו תחויב המערערת בגין הנכס הריק לאחר תום תקופת הפטור יהיה על פי היעוד התכנוני החוקי - מגורים.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו.

בבית המשפט העליון בר"מ 5904/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: א.נ.ו משרדי עכו בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. ועדת הערר לעינייני ארנונה בעריית עכו 2. עריית עכו 3. אלי א. עבוד בע"מ 4. אלי א. עבוד וליד סייד, חברה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 7.8.2022 בעמ"נ 4406-05-21 ובעת"מ 4595-05-21 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' וינשטיין

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 7.8.2022, בעת"מ 4406-05-21 ועמ"נ 4595-05-21 (השופטת א' וינשטיין), שבגדרו נדחו עתירה וערעור מינהלי שהגישה המבקשת, חברת א.נ.ו. משרדי עכו בע"מ (להלן: החברה), על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה בעכו, מיום 18.4.2021.

במקביל, הוגש גם ערעור נגד דחיית העתירה המינהלית (עע"ם 5910/22) (להלן: העירעור המקביל).

ככלל, אמות המידה להתערבות בפסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים, אשר ניתן במסגרת ערעור על החלטה של ועדת ערר בעינייני ארנונה, הן מצומצמות ביותר.

זאת, בהיתחשב במומחיותן של ועדות הערר (ראו למשל: בר"ם 2530/17 ירון ישעיהו בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית פתח תקוה, פסקה 8 (9.4.2017)).

גישה מצמצמת זו, נכונה ביתר שאת, מקום שבו עסקינן בבקשות שעניינן בסווג נכסים לצרכי ארנונה, שכן "עניינים אלה דורשים, ככלל, בירור נסיבתי ויישומי באופיו" (בר"ם 4012/18 מנהל הארנונה בפתח תקווה נ' המכללה למנהל, פסקה 7 (25.6.2018)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת העירייה.

אין מקום אפוא להעתר לבקשת הרשות לערער.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

במרץ 2020 הגישו מקמל ומר מקמל לבית המשפט השלום בפתח תקווה תביעה כספית ותביעה לצוי עשה כנגד עריית פתח תקווה בשל המשך גביית ארנונה.

ההליכים שננקטו על ידי פוליגון בתקופה זו: במקביל לשכירות, ולאחר יציאתה של נגב קרמיקה מן המושכר, ניהלה פוליגון הליכים משפטיים מול עריית פתח תקווה בנוגע לגובה הארנונה (עמ"נ 36152-02-17 פוליגון נדל"ן נ' פתח תקווה (מיום 16.7.2019) (מפי כב' השופט סטולר) (להלן: "פסה"ד בעתירה המנהלית").

" ובהמשך, במסגרת סקירת טענות המערערת (פוליגון), ציין בית המשפט בסעיף 1 בעמ' 2 לפסק הדין כדלקמן: "לטענתה (של פוליגון – ח.ב.), כאשר לא ניתן על פי הדין לעשות שימוש בנכסים לתעשייה כי אז אין לחייב את הנכסים הללו לפי סיווג לתעשיה אלא לפי הסווג המתאפשר על פי התב"ע, כלומר, בעניינינו, על פי סיווג לחקלאות." דהיינו, על אף שפוליגון ידעה כבר בשנת 2016 בעת הגשת ההשגה על חיוב הארנונה, כי אסור לה להשכיר את הנכס לתעשייה ועתירתה הסתמכה על איסור זה ומשכך היא מבקשת סיווג הקרקע כחקלאית, ועל אף שלא היה כל שינוי תיכנוני, ולכל הפחות לא הוצג לבית המשפט בכל התיק כל שינוי כאמור, ואף לא כל שינוי במדיניות עריית פתח תקווה או כוונה לשינוי כאמור, בעיניין סיווג המקרקעין והאיסור על שימוש חורג, פוליגון לא נימנעה והמשיכה באותה פעולה בגינה הוצאו צוי סילוק יד ומניעת שימוש חורג בעבר לנגב קרמיקה – השכרת הנכס שבעניינינו פעם נוספת לצרכי תעשייה ולא חקלאות.

...

טענות ההגנה והתביעה שכנגד מנגד, טוענת פוליגון כי דין התביעה הראשית להידחות שעה שהצדדים חתמו על הסכם שכירות שנעדר כל התייחסות לטענות התובעים לפיהם הובטח להם גובה החיוב בארנונה וסיווג השטח כחקלאי בחיובי הארנונה.

דברים חמורים אלה, המוצאים ביטוי בפרוטוקול (עמ' 70) ואף חמורים מכך בעמ' 72-73, נאמרו לאחר שבית המשפט מצא לנכון להזהיר את הצדדים קודם לכן כי קיימים היבטים לא חוקיים בהליך זה המועלים על ידי הצדדים.

אי הבאתם לעדות פועלת לחובת שני הצדדים בהקשר זה. לאור נסיבות אלה, מצאתי כי דין התביעה העיקרית והנגדית להידחות הדדית.

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 14704-04-22 בדיחי נ' עריית פתח תקווה תיק חצוני: לפני כבוד השופט שמואל בורנשטין עותר שלום בדיחי משיבה עריית פתח תקווה פסק דין

לפניי עתירה מנהלית במסגרתה ביקש העותר כי תנתן החלטה לפיה השגות שהגיש כנגד חיובי ארנונה ודרישות תשלום, דינן להיתקבל נוכח הוראת סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: חוק הארנונה).

לטענת העותר, את השגותיו שלח בדואר רשום בתאריך 28.12.2021, ההשגות התקבלו במשרדי המשיבה, עריית פתח תקווה, ביום 29.12.2021, ואילו תשובות מנהל הארנונה הוגשו ונשלחו בימים 3.3.2022 ו-6.3.2022.

ברוח דומה פסק בית המשפט בעת"מ 45663-01-13 מרום פאר נדל"ן בע"מ נ' עריית תל אביב (28.7.2013): "לאור העובדה כי בעיניין נשוא העתירה שבפני הוגש ערר לועדת הערר במקביל להגשת העתירה דנא, וטרם ניתנה החלטת וועדת הערר בשאלות הנוגעות לתשתית העובדתית בעניינינו, הרי שלמרות הסמכות נתונה לבית משפט לידון בנושאים כגון: חיובים רטרואקטיביים והתיישנות, לא ניתן לידון בנושאים הללו בטרם הונחה תשתית עובדתית, שיש בה כדי לשמש בסיס לדיון בשאלות הללו. כאמור, במקרה דנן אין בפני תשתית עובדתית המאפשרת דיון בנושאים הללו. כאמור, על כן מן הראוי להמתין למתן החלטה בערר ובהתאם לממצאים שיקבעו להחליט במידת הצורך האם להגיש ערעור" (ראו גם עע"מ 6384/13 ‏ ‏מרום פאר נדל"ן בע"מ נ' עריית תל אביב (23.3.2015)) וכן פסק דיני בעת"מ 12499-12-21 החברה למרכזי תרבות וספורט לעובד ולמשפחתו בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית נס ציונה (22.2.2022)).

...

לבסוף טוענת המשיבה כי יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי בשמירת הקופה הציבורית, כי ממילא לא מדובר אלא באיחור קל כך שלא מתקיים הרציונל ב"חינוך" הרשות להשיב במועד, כי אין לאפשר לחוטא לצאת נשכר שהרי העותר, בחוסר תום לב, לא דיווח במשך שנים על השימוש בנכס, וכן כי בכל מקרה אין ליתן לעותר את הסעד המבוקש על שום שטענותיו במסגרת ההשגות, ככל שהן נוגעות לשומות מהשנים 2014-2020 - טענות להחלת חיוב רטרואקטיבי - הינן טענות שאינן יכולות להיות נדונות במסגרת השגה כעולה מסעיף 3 לחוק הארנונה.

סבורני כי גישה זו מאזנת באופן נכון וראוי את מכלול השיקולים הנוגעים להוראת סעיף 4 לחוק הארנונה.

עם זאת גם איחור קצר, אפילו של יום אחד, איחור הוא (ראו בר"מ 2615-08 מנהלת הארנונה בעיריית חולון - שושנה שפר נ' ז'ק קובה (18.9.2008)), כאשר יש לזכור את הרציונל שעמד מאחורי ההלכה בעניין מכשירי תנועה, ולפיה אותה סנקציה חריפה הקבועה בסעיף 4(ב) לחוק הארנונה, בסופו של דבר, ובמבט רחב יותר, משרתת את האינטרס הציבורי.

סוף דבר- העתירה מתקבלת.