ערעור על פסק דין מיום 1.4.2023, שניתן בת"א (שלום עכו) 22393-10-19 (כב' השופטת בדריה חסן-חסניין, להלן: "פסק הדין"), במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעת המערער ונפסק לטובתו סך של 87,480 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 8,500 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ₪.
הפחתת הסכום ששולם -
בסוף פסק הדין מתייחס בית משפט קמא להסכמת הצדדים לפיה שולם על חשבון החזר ההלוואה סך של 93,000 ₪, ומורה על ניכוי מלוא הסכום, לאמור (פסקה 63 לפסק הדין):
"עוד ראיתי לנכון בנסיבות העניין, לזקוף את הסכום שהוחזר על ידי הנתבעים ואשר הוסכם על ידי הצדדים בהקף של 93,000 ₪ ייזקף לטובת חובו של נתבע 2 כלפי התובע. לאחר קזוז, נותר נתבע 2 חייב לתובע בגין חלקו סך של 87,480 ₪ (180,480 ₪ פחות 93,000 ₪)".
בית משפט קמא ציין כי הנימוק לאמור הנו, בין היתר, השהוי בהגשת התביעה, חלקו המישני של משיב 2 במערכת היחסים עם המערער והעובדה שהמערער לא הציג כראיה את הסכם עבודתו בחברה של המשיבים, כפי שהיה עליו לעשות, נוכח טענות המשיבים לפיהן המערער קיבל הטבות בחברה כחלק מהחזר החוב.
המערער הפנה לכך שהמשיבים בתחילה טענו כי הם כלל לא קיבלו הלוואה מהמערער ורק לאחר מכן הודו כי קיבלו את ההלוואה, אך טענו כי התביעה היתיישנה וכי המערער "אשם" בכך שהם לא החזירו את ההלוואה מאחר שלא הגיש תביעה נגד החברה או תביעת חוב במסגרת הליכי הפש"ר. בדומה, רק במהלך שלב ההוכחות, משיב 2 העלה לראשונה את הטענה כי החוב הוחזר כחלק מתשלום שכר המערער במהלך עבודתו בחברת המשיבים ועל דרך תשלום הטבות נוספות, טענה אשר לא נטענה עד אמצע החקירה הנגדית ולא מוזכרת בתצהיר העדות הראשית של משיב 2, מה גם שהיא לא נתמכת בראיות.
...
לסיכום נושא זה, עמדתנו היא כי הן על פי הוראות החוק והן לפי הנתונים שהוכחו בתיק קמא, יש לקבוע כי על משיב 2 לשאת במלוא החוב כלפי המערער.
סבורים אנו כי לגבי הפחתת ההחזרים, הדרך המתאימה תהא להותיר את הסכומים בשקלים (היות וההפחתה תתבצע בשקלים במועד הגשת התביעה), ויש אף להוסיף לסכומים הפרשי הצמדה וריבית.
כעיקרון, ניתן היה לסבור שיש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע כל תשלום ותשלום ועד המועד שבו מתבצע החישוב, אלא שמצאנו לבצע חישוב מקורב, ממחצית התקופה.
