ערעור וערעור שכנגד על פסק דין בתביעות הדדיות בקשר לעבודות בנייה ושיפוצים

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 26380-07-17 ליטמנוביץ ואח' נ' שחמון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה סמאח סאבר מסארוה תובעים 1.זנין ליטמנוביץ 2.אלחנן חיימוביץ נתבעים 1.יניב שחמון 2.אורי שחמון פסק דין

משלא כך הדבר, טענו התובעים, זכאים הם לשיפוי בגין תיקון הליקויים הסמויים שבמערכת החשמל בדירה בנוסף לסכום של 500 ₪ בגין הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש.

אחד ההבדלים שבין החוזים היו במחיר הדירה, אשר שיקף, לטענת המוכרים, גם את ההשקעה שתדרש מהקונים לשם תיקון הליקויים בדירה, שכללו חריגות בניה ושיפוצים – כולל מערכת החשמל.

בהנתן הוראת סעיף זה, ובהנתן הוראת סעיף 4 (2) על ההצרה המסויגת הכלולה בו, העובדה כי הקונים היו בקשר עם הדייר המתגורר שם, ביקרו בדירה לפני כן, והיו צריכים להעסיק בעלי מיקצוע על מנת להעריך את מצבו האמיתי של הנכס מכל בחינה רלוואנטית – הרי שמדובר על התנאיה מפורשת על הוראת סעיף 11 לחור המכר (אי-התאמה), שכן הסוגיה הוסדרה מפורשות בהסכם המכר המחייב את הצדדים: "בסוג העיסקאות המדובר בהן הנכס נמכר כפי-שהוא, הכלל המורה 'ייזהר המוכר' הופך לכלל 'יזהר הקונה'" (ת"א (שלום, ת"א) 54136-02-15‏ ‏בלש נ' אמיתי (פורסם במאגרים המשפטיים; 01.08.2017)).

בהנתן שהוגשה תביעה ותביעה שכנגד, ובהנתן דחייתן ההדדית, הרי שכל צד יישא בהוצאותיו.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על פסק דין זה – תוך 15 ימים מיום קבלת פסק דין זה. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את תיק בית המשפט.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעדויות בעלי הדין וכן בעדותו של מר מלכה – השתכנעתי כי דינן של התביעה והתביעה שכנגד – להידחות.

בכל הנוגע לרכיב התקנת המזגנים – הרי שלא הובאו כל ראיות חיצוניות לטענה זו. גם בדיון לפני הקונים לא נשאלו על כך, ולא הוצגו כל קבלות לעניין זה. בכל מקרה, חוזה המכר משקף את מלוא ההסכמות החוזיות והכספיות שבין הצדדים, ובהעדר תיקון או תוספת בכתב המורה אחרת – אין לקבל טענה זו. סיכום ומסקנות נוכח כל האמור לעיל – דינן של התביעה והתביעה שכנגד – להידחות.

מבוא לפני תביעות הדדיות שהגישו שני עורכי דין, דוד ישי (להלן: ישי) ודני שלום (להלן: שלום), שהיו שותפים במשרד עורכי-דין ובמיזם לתוספת בנייה לפי תמ"א 38 ברחוב עין גדי בירושלים (להלן" הפרויקט).

לפי ההסכם עם הדיירים, רגב מונה לנציג הדיירים, וישי ושלום התחייבו לשפץ את הבניין, להוסיף לו מעלית, לתקן את השטחים משותפים, ולהרחיב כל אחת מהיחידות ב- 15 מ"ר ברוטו בצידי הבניין.

בפסק דין שניתן ביום 10.11.2014 התקבלה הבקשה, והבורר טל הועבר מתפקידו (נספח ח' לכתב התביעה שכנגד, מוצג ס"ב למוצגי שלום).

הליך הבוררות לא עסק במערכת היחסים שבין ישי ושלום, אף שבמסגרתו נקבעו קביעות המתייחסות להתנהלותם כלפי הדיירים ולמשמעות שיש לייחס לה. ביום 30.12.2018 נתן הבורר את פסק הבוררות הסופי שבו קבע ש-ישי ושלום זכאים להשבה מאת הדיירים בגין השקעתם בפרויקט, עד לשלב שבו הופסקה עבודתם בו, בסכום של 4,533,750 ₪ (להלן: סכום ההשבה, נספח ב' לכתב התביעה, נספח ב' לכתב התביעה שכנגד).

הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין (ע"א 18852-09-18, ע"א 16016-10-18), שנידונו, וניתן בהם פסק דין המשנה חלק מרכיבי התשלום (פסק דין מיום 10.3.2019, מוצג ת/23 למוצגי ישי).

עקרי טענותיו של ישי ישי טוען לכך שפסק הבוררות בהליכים מול הדיירים גודר ממצאים עובדתיים במספר נושאים, ומקים מחסום דיוני מפני תקיפתן של מספר קביעות: (1) סכום ההשקעה המשותפת של ישי ואמו ושל שלום בפרויקט הוא 4,533,750 ₪, שנפסק כשווי ההשבה מצד הדיירים; (2) שווי עלויות הבנייה הישירות הוא 3,000,000 ₪; (3) הסיבה להפסקת הבנייה היא רישום הערת האזהרה מצד שלום, שרישומה גרם להפרה יסודית של ההסכם מול הדיירים; (4) שלום היה יכול לקיים את התחייבויותיו לפי ההסכם מיום 10.10.2012 ולהמשיך בבנייה אך לא עשה כן מסיבות הקשורות אליו; (5) ההיתנגדות מצד ישי להליכי כנוס הנכסים שיזם שלום הייתה לגיטימית; (6) ההסכם עם הדיירים בוטל מסיבות לגיטימיות; (7) חשבון הפרויקט הוא חשבון נאמנות.

...

לפיכך אני מורה כי כל אחד מהצדדים זכאי לקבל מחצית מהסכום המופקד בנאמנות.

נוכח התוצאה אין צו להוצאות במערכת היחסים שבין ישי לבין שלום, שכן התביעה והתביעה שכנגד נדחות בעיקרן.

אף, שכאמור, הגעתי למסקנה כי אין קשר בין התנהלותו לבין ביטול ההסכם, סברתי כי יש לתת ביטוי לדרך הילוכו כמפורט לעיל, וזאת בדרך של הימנעות מפסיקת הוצאות לזכותו.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 28785-06-21 אלבק ואח' נ' פדן ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט יחזקאל קינר, אב"ד כבוד השופטת חנה קיציס כבוד השופטת מרב בן-ארי המערערים 1. חנה אלבק 2. רוני אלבק ע"י ב"כ עו"ד אביב אילון המשיבים 1. עמרי פדן 2. אמיר פדן ע"י ב"כ עו"ד יורי נחושתן פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 21.4.21 (כב' השופטת נ. מימון שעשוע) בת"א 24492-03-17 ובת"א 73511-12-18.

רקע: הצדדים לערעור הגישו תביעות הדדיות שאוחדו, בקשר לפרויקט שפוץ ביניין ברחוב הירקון בתל אביב.

במסגרת ההסכם הראשון התחייבו אלבק ופיילר שלא יהיו להם טענות בקשר לניצול זכויות הבנייה על הגג ע"י פדן, לתיקון תקנון הבית המשותף ביחס להצמדות מסוימות וכן לכך שפדן ינצלו את מלוא זכויות הבנייה בבניין בהתאם לתכנית שפוץ לפי תמ"א 38 שתוגש ע"י פדן.

תמצית פסק הדין של בית משפט קמא: בית המשפט קמא קיבל באופן חלקי את תביעת פדן, ודחה את התביעה שכנגד שהגישו אלבק.

באותו סעיף נרשם כך: "אלבק ובלדד מצהירים ומאשרים כי אין ולא תהיינה להם כל טענה ו/או דרישה בקשר עם עבודות השיפוצים המפורטות בהסכם זה, לרבות טענות בקשר עם פגיעה בשטחי יחידותיהם ו/או בשטחים הציבוריים הצמודים לדירותיהם". המסקנה היחידה מאופן ניסוח הסעיף היא, כי אלבק ובלדד קיבלו תמורה בסכום של 300,000 ₪ תמורת הגריעה משטחי יחידותיהם עקב עבודות השפוץ, כפי שקבע בית המשפט קמא.

...

לפי הסיכום עצמו, עמ' 130 למוצגי אלבק, הפגישה הייתה בנוכחות המערער והאדריכלית מטעם אלבק (גב' גלן), ובה סוכם במפורש כי "לא קיימת בבניין מערכת סולרית. יש למקם דוד חשמלי של 120 ליטר בדירה לפי תוכנית יועץ אינסטלציה" (פרט 22 לסיכום הפגישה).

באותו סעיף נרשם כך: "אלבק ובלדד מצהירים ומאשרים כי אין ולא תהיינה להם כל טענה ו/או דרישה בקשר עם עבודות השיפוצים המפורטות בהסכם זה, לרבות טענות בקשר עם פגיעה בשטחי יחידותיהם ו/או בשטחים הציבוריים הצמודים לדירותיהם". המסקנה היחידה מאופן ניסוח הסעיף היא, כי אלבק ובלדד קיבלו תמורה בסכום של 300,000 ₪ תמורת הגריעה משטחי יחידותיהם עקב עבודות השיפוץ, כפי שקבע בית המשפט קמא.

לפיכך אנו דוחים את הערעור המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 20,000 ₪.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 6178-04-18 ח'טיב ואח' נ' גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת רגד זועבי התובע/הנתבע שכנגד תאמר ח'טיב הנתבעת/התובעת שכנגד גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ פסק דין

לפניי תביעות כספיות הדדיות, שיסודן בהסכמים שנכרתו בין הצדדים לבצוע עבודות קבלניות.

  תביעתו של התובע, קבלן לעבודות שיפוצים וגמר (להלן: "התובע"), נגד הנתבעת, גלעד מאי חברה להשקעות ופיתוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה"), לתשלום יתרת חוב על סך של 158,324 ₪, בגין ביצוע עבודות קבלניות שונות.

מכיוון שטענות הצדדים בשתי התביעות קשורות בטבורן זו לזו ונוגעות לאותם הסכמים, אציג אותן ואדון בהן במאוחד להלן.

במאמר מוסגר יצוין כי ניסיונו של התובע להזמין את העד הנ"ל בדיעבד, לא צלח (ראה החלטתי בעיניין זה מיום 21.10.20, ואת החלטת בית המשפט המחוזי ברע"א 4371-11-20 הדוחה את בקשת רשות העירעור על ההחלטה הנ"ל).

באשר לתביעה שכנגד, הראיות שצורפו מטעם הנתבעת להוכחת סכום ההוצאות שנתבע על ידה, הן: העתק רישום של שעות העבודה שנטען כי ביצעו עובדי חברת רב פעלים (נספח יא), העתק של כרטיסי העבודה של אותם עובדים (נספח יב), העתק חשבונית מס לתשלום סך של 61,860 ₪ (בתוספת מע"מ) לחברת רב פעלים (נספח יג), העתק ההסכם בין הנתבעת לבין חברת ניירוז (נספח יד), העתק של החשבונית וההמחאה לחברת ניירוז (נספח טו).

ברם, בהיתחשב בגובה סכומים אלה ביחס לסכומי שתי התביעות במקור ולאחר שיקלול כל הנתונים בתיק, בין היתר, ההוצאות שנגרמו לשני הצדדים עקב הגשת בקשות שונות בתיק ותוצאותיהן, בנוסף, להוצאות שנגרמו לתובע עקב הגשת סיכומי התשובה שנאלץ להגישם בעיקר עקב הרחבת החזית בטענות הנתבעת, מצאתי כי הסכומים שנקבעו בפסק הדין דלעיל מתקזזים בהוצאות שנגרמו לכל אחד מהצדדים, ומשכך, לא מצאתי הצדקה לחייב מי מהצדדים לשלם סכום כלשהוא למישנהו.

...

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי שני הצדדים להוכיח את שתי התביעות שהוגשו מטעמם, מלבד הסכומים שאינם שנויים במחלוקת כמפורט לעיל.

סוף דבר: מכל המקובץ לעיל, עולה כי מלבד הסכומים שבעניינם הייתה הודאה מפורשת, דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להידחות במרביתן.

סיכומו של דבר, אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 23742-07-22 קול הכרמל בעמ ואח' נ' עריית חיפה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט יואב פרידמן מערערים 1. קול הכרמל בעמ 2. יצחק משי 3. רשת סינמה ישראל - חיפה בע"מ 4. קול הכרמל חברה לבניה ולעבודות צבוריות (1990) 5. אילנה זיידן ע"י ב"כ עוה"ד 6. שומריכל חברה לשמירה ושירותים (1983) בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד א. שילה משיבה עריית חיפה ע"י ב"כ עוה"ד טל שחר בלוך החלטה

בתמצית (ומבלי להכנס לפרטי רקע נוספים שצוינו בפסק דינו של קמא, לגבי העברות הנכס): פסק הדין קבע שהמבנה בנכס הוקם בשנות הארבעים על ידי האגודה ההדדית להספקת מים על הר הכרמל בע"מ. האגודה חתמה ב 1949 הסכם שכירות עם ועד הר הכרמל (להלן "הוועד").

במקרה של בר רשות - לכאורה, ובזהירות הראויה לשלב בו עסקינן, זה לא המקרה החריג בו יש לקבוע שהרשות לא הדירה, או להתנות הפינוי בפצוי בגין השבחת הנכס: נכס שהמבקשת עצמה מודה שנעזב על ידה ובכלל מ 2010, ודרי רחוב למיניהם חרבו אותו בהדרגה לאורך השנים: בסע' 18 להודעת העירעור הפניתה המערערת 1 קול הכרמל בע"מ, לכתב תביעה שכנגד שהגישה בתיק אחר בו נתבעה על ידי העיריה [ת.א 11765-06-18 (שלום חיפה)].

מכל מקום, המערערת 1 מייחסת זאת לחוסר היכולת לקבל הלוואה בנקאית שנדרשה לשפוץ הקולנוע, לאור תביעת הפינוי חסרת תום הלב של העיריה כלפיה (שהתקבלה בתיק מושא העירעור כאן).

משעה שלא נטענה עילת הנטישה, למצער בסיכומים, צדק קמא משעה שלא היתייחס לעילת פינוי זו. מאידך: נראה לכאורה שסכויי העירעור נמוכים, במה שקשור למסקנת קמא שיש עילת פינוי תקיפה מכוח אי תשלום דמי שכירות, היה ויתקבל שהמערערת 1 הינה דיירת מוגנת.

טענה זו דחה קמא , ונחזה על פניו, בזהירות הראויה, שבדין עשה כן. ראשית, כאמור בסע' 87 של פסק הדין, בהסכם שבין העיריה לוועד מ 2012, צוין שהועד קיבל מן המערער 2 (אחד מבעלי המניות במערערת 1) תשלום חודשי קבוע עבור הפעלת הנכס.

נוסח זה מרמז לכך שראשית הכוונה להפסקה זמנית של הקרנות בשל כוח עליון , ולא לחיסול העסק כולו בשל קריסה כלכלית, ושנית שמדובר על הפסקה זמנית ולא קבועה בהפעלת בית העסק כקולנוע, ולכן בא המנגנון של הפחתה יחסית (ולא איון מלא של החובה לשלם דמי שכירות).

...

מסקנה זו אף מתחזקת אם נפנה לאותו שטר החכירה עליו נסמכים המערערים עצמם, וקובע את התשלום למחכיר (הועד) באחוזים מהכנסות ממכירת כרטיסי קולנוע ופרסומות.

אלא אם מתקיים מצב חריג, בו ברור מעל לכל ספק שדין הערעור להתקבל או שאין לו שום סיכוי.