ערעור וערעור שכנגד על פסק דין בתביעה חקלאית

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 61153-06-20 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' נ' עובדי האדמה בגן השומרון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל המערערים .1 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ חברות 520042540 .2 בועז גוטמן בע"מ 512097932 ע"י ב"כ עו"ד יהונתן סורקין ו/או אמיתי סביון המשיבים .1 עובדי האדמה בגן השומרון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ .2 דוד אבן פז ת"ז 010704369 .3 ציון יהודאי ת"ז 054491980 ע"י ב"כ עו"ד רונן משה ו/או בעז נאור 4. יעקב שטימנץ גזית ת"ז 053987616 עו"ד **** אברהמוביץ ו/או רועי אברהמוביץ פסק דין

העירעור לפניי ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין שניתן ביום 26.3.20, על ידי בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת הדסה אסיף) בת"א 37538-05-17, בתביעה שהוגשה על ידי משיבים 3-1 (להלן, יחדיו: "המשיבים" וכל אחד לחוד - "האגודה", "אבן פז" ו"יהודאי", בהתאמה) נגד המערערות (להלן: "המערערות") ומשיב 4 (להלן: "גזית").

...

ספק רב בעיניי אם הערכתו מכסה את כל האמור לעיל, אולם הוא לא נחקר לפרטי פרטיה של הערכתו ועדותו והערכתו לא נסתרו.

התוצאה התוצאה היא, שאני מקבלת את הערעור באופן חלקי וקובעת כי במקום חלוקת האחריות לנפילת עמוד החשמל בשיעור של 50% X 50%, תושת על האגודה אחריות בשיעור 75% ואילו על חברת גוטמן תושת אחריות בשיעור 25%.

בנוסף, אני מקבלת את טענת המערערים לפיה יש להפחית גם מהפיצוי המגיע ליהודאי ולאבן פז, את האשם התורם בשיעור 10% שהושת על האגודה, בגין תחזוקת כרם האגודה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 1253-06-15 אגודת הפלחה מבואות ירושלים ואח' נ' מקורות חברת המים הלאומית ואח' תיק חצוני: בפניי כבוד השופט, סג"נ אחיקם סטולר תובעים 1. אגודת הפלחה מבואות ירושלים 2. שמעון אנטמן 3. יוסי גולדברג ע"י עוה"ד בר אליעזר ודיאמנט ממשרד עוה"ד בלטר גוט אלוני נתבעות 1. מקורות חברת המים הלאומית ע"י עוה"ד כהן, עטר ואמזל ממשרד עוה"ד נשיץ ברנדס אמיר ושות' 2. מדינת ישראל ע"י עוה"ד בילבסקי ונחום מפרקליטות מחוז ת"א אזרחי צדדים שלישיים 1. איגוד ערים איילון (ביוב , ביעור יתושים וסלוק אשפה) ע"י עוה"ד טל מסר ורמי פילו 2. איגוד משתמשי מימי איילון אגודת מים שיתופית חקלאית בע"מ ע"י עוה"ד ארנון מילר וטל ניצן נגד הצד הרביעי כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י עוה"ד שיש שחק וספי כהן פסק דין

המדובר בעירעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, מיום 8.10.2003, בת"א 142/95, שניתן על-ידי כבוד השופט דוד חשין.

עקרי פסק דין שתיל פסק דין שתיל עוסק בתביעה כספית נזיקית של המערערים בשל נזקים שנגרמו לטענתם עקב מעשי המשיבות ומחדליהן שפגעו בפרחי הציפורן שגידלו המערערים בשנים 1987-1993.

...

התוצאה היא שראיתי להעדיף במקרה זה את חוות דעתו של ד"ר אבידן אשר הולמת את המצב בשטח והתמותה הספורדית של העצים וכן הולמת את חוות הדעת של מומחה בית המשפט שנתן חוות דעת על הנזק.

התוצאה היא שניתן לקבוע שהנזק למטע נגרם כתוצאה מנטיעתו בקרקע שאינה מתאימה כפי שנטען על ידי מומחה הנתבעים ולפיכך דין התביעה בגין מטע האפרסמונים להידחות.

התביעה שהגישו התובעים 2-3 נדחית אפוא וכן נמחקות ההודעות לצד שלישי.

הרעיון שניצב ביסוד העירעור שכנגד היה כי בעל הדין שהיה מוכן להשלים עם פסק הדין ולא הגיש ערעור עליו, יוכל לחזור בו מעמדתו זו מקום בו בעל הדין שכנגד ביקש להשיג על פסק הדין לפני ערכאת העירעור (שם, עמ' 261; רע"א 4123/16 כהן נ' ציטרון, פסקה 2 (18.8.2016); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 405 (מהדורה שלישית, 2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך ב 1008 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)).

כפי שניתן להווכח בנקל, לשונה של תקנת משנה (ב) רחבה ביותר, ומאפשרת לכל משיב בעירעור – כאשר "משיב בעירעור" בהתאם לתקנה 136(א) לתקנות הוא "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואינו מערער" – להגיש ערעור מטעמו בתוך 60 ימים מיום הגשתו של ערעור על פסק הדין.

בהחלטתה ציינה הרשמת כי הפיתרון לכך הוא נקיטת גישה מקילה בהעתרות לבקשות להארכת מועד להגשת ערעור על ידי משיב שניפתחה נגדו חזית לראשונה במסגרת ערעור משיב מכוח תקנה 137(ב) לתקנות (זאת בהתבסס על החלטתו של רשם בית המשפט ר' גולדשטיין בע"א 2298/21 לוי נ' אגודת מושב מצליח – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (3.2.2022)).

...

ולבסוף, באשר לטענת המערערת כי המסקנה לפיה משיב רשאי להגיש ערעור גם נגד בעל דין שלא הגיש ערעור עיקרי עשויה לתמרץ בעלי דין להגיש מראש ערעור עיקרי.

ברם, לשונה הרחבה של התקנה תוך ביטול המילה "שכנגד" והפיכת ערעורו של המשיב לערעור עצמאי; לצד היעדר האפשרות לנתק בין כלל הזיקה לבין כלל זהות הצדדים, מוליכים כל אלו למסקנה כי אין מנוס מתוצאה זו. ירצה מחוקק המשנה להבהיר את כוונתו באופן אחר, יתכבד ויעשה כן. סיכומו של דבר, כלל הזיקה וכלל זהות הצדדים אינם חלים על ערעור המוגש לפי תקנה 137(ב) לתקנות החדשות.

הערעור נדחה אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6348/22 ע"א 6464/22 - ב' לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופטת ר' רונן המערערת בע"א 6348/22 והמשיבה בע"א 6464/22: פלונית נ ג ד המשיבה בע"א 6348/22 והמערערת בע"א 6464/22 : קרנית - הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט נ' ג'השאן) מיום 16.06.2022 בתיק א 041765-07-19 תאריך הישיבה: י"ג באייר התשפ"ג (04.05.2023) בשם המערערת בע"א 6348/22 והמשיבה בע"א 6464/22: עו"ד גסאן טנוס בשם המשיבה בע"א 6348/22 והמערערת בע"א 6464/22: עו"ד אלון בלגה; עו"ד גלית אשכנזי ביק ][]פסק דין

]השופטת י' וילנר: לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975 (להלן: חוק הפיצויים), שהגישה המערערת בע"א 6348/22 (להלן: המערערת) נגד קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, היא המערערת בע"א 6464/22 (להלן: קרנית).

אין לי אלא להצטרף לדברים אלו (וראו עוד, מני רבים: ת"א (מחוזי י-ם) 59498-12-18 פלוני נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, פס' 81 לפסק דינו של השופט א' דראל (1.8.2021)).

...

התוצאה היא, אפוא, כי יש להפחית מסכום הפיצוי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי סכום כולל של 269,000 ש"ח, נכון למועד מתן פסק דינו כאמור.

אשר לערעור קרנית ביחס לניכוי תגמולי המל"ל, לא מצאנו להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

זאת, בין היתר, בשים לב לסכום הנמוך הנטען בהקשר זה, ולהלכות בדבר היקף התערבותו של בית משפט זה בסוגיות כגון דא. סוף דבר: ערעור המערערת נדחה, וערעור קרנית מתקבל חלקית, כמפורט לעיל.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 24930-09-23 משולמי נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון ואח' 5.4.2024 לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר מערער והמשיב שכנגד ידידיה אפרים משולמי המשיבים המערערים שכנגד 1. מדינת ישראל – משרד הבטחון, מת"ק איו"ש 2. מדינת ישראל – משמר הגבול בא-כוח המערער והמשיב שכנגד: עו"ד מנשה צ' יאדו באת-כוח המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד בתאל רחבי-מוריה (פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)) פסק דין

כך נקבע גם לגבי המאחז הלא חוקי שהקים המערער בהר עיבל, שם תיכנן להקים חווה חקלאית.

המערער טען כי לא ניתן היה לתבוע את הוצאות הריסת מנחת כלי הטיס, אשר לפי טענתו, נתבעו בשיהוי; כי החוק הישראלי תוקן באופן המאפשר תביעת שיפוי בשל מימוש צוי הריסה וכי אין הוראה מקבילה בדין החל באיזור, שמכוחו בוצע צו ההריסה; פסקי הדין שעליהם הסתמך בית המשפט קמא עוסקים בתביעות של רשויות מקומיות הנדונות בבתי משפט לעניינים מקומיים, מה שאין כן במקרה הנידון ומכל מקום, אין להחיל על הנסיבות הנדונות את הדין החל בישראל; חרף בניה רבה שלא כדין באיזור, לא בוצעו כלפיה צוי הריסה ולכן הריסת מנחת כלי הטיס הייתה בגדר אכיפה בררנית.

לבסוף ראוי להעיר, כי אף שפסק הדין בעיניין אבו דאהוק ניתן קודם להגשת סיכומי הצדדים בבית המשפט קמא (פסק הדין ניתן ביום 28.2.2023 ואילו הסיכומים הראשונים, שהיו מטעם המשיבים, הוגשו ביום 12.3.2023), טענותיו של המערער הנסמכות על פסק-דין זה נטענו לראשונה בעירעור.

...

- תשובת המערער לערעור המשיבים המערער טען כי יש לדחות את ערעור המשיבים וכי לא רק שהיה מקום להפחתה בשיעור 35% מסכום החיוב, אלא היה מקום לביטול מלוא החיוב.

ביום 8.3.2022 הגיש המערער בקשה שנייה להחזר האגרה ובמסגרתה ביקש להצביע על הנימוקים המצדיקים להיעתר לבקשתו.

בית המשפט ראה בתביעה שכנגד 1 משום תביעה עצמאית שאינה קשורה בתביעה שכנגד 2 ובהתאם לקביעתו האמורה, נקבע בסיכומו של פסק הדין החלקי, כי "'התביעה שכנגד 1' נמחקת" ואילו בקשת המשיבים לסילוק התביעה שכנגד 2 נדחית (שם, פסקה 17).