ערעור וערעור שכנגד על פסק דין בעניין הפרת סודות מסחריים

השופטת עינת רביד: ערעור על פסק דין מיום 12.4.2020 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט אילן רונן, ת"א 2422-05-27) בגדריו נקבע, כי על המערער להשיב למשיבים דמי זיכיון, ששלמו לו, אף דחה תביעה שכנגד שהגיש המערער.

באשר לתמיכה בקידום פעילות המשיבים בבצוע עיסקאות תיווך, נקבע בפסק הדין, "שגם טענה זו נטענה בלשון כוללנית, בלי ניסיון להצביע על הוראה בהסכם הזיכיון שהופרה. בפועל, ובנגוד לטענת התובעים (המשיבים – ע' ר'), פעל הנתבע (המערער – ע' ר') לקידום הרשת גם בהיבטים אלו של עזרה מקצועית, הדרכות ושתוף פעולה. גם בהיבט זה, לא הוכחה הטענה להפרת התחייבויות הנתבע." (סעיף 25.4 לפסק הדין).

אשר לתביעה שכנגד קבע פסק הדין שלנוכח הכרעתו, שהמערער הוא שהפר את ההסכמים, הרי שדין התביעה שכנגד להדחות.

אשר לטענה לנזקים שנגרמו למערער כתוצאה מהפרת ההסכם בנושא הסודות, אשר בגין הפרתו תבע כמחצית מסכום התביעה הכולל, 50,000 ₪ מכל אחד מהמשיבים 1, 3, 5 ו- 7 (ראו כתב התביעה שכנגד), הרי די בקריאת החקירה הנגדית של המערער בעמודים 100-98 (פרוטוקול מיום 16.4.2019) על מנת להבין כי אין בטענה זו ולא כלום, וכפי שקבע בית משפט השלום "עיון בטיעוני הנתבע ובראיות שהציג, איננו מצביע כלל על מידע "סודי" שבכלל ניתן למי מהתובעים.

הסכומים שהמשיבים שילמו למערער היו עבור ההבטחה להיות חלק מרשת תיווך פעילה, ממותגת שתקום ותצבור מוניטין תחת השם המסחרי, על כל היתרונות שהיא מעניקה.

...

משכך אין מקום שבית משפט של ערעור ידון בה לראשונה והיא נדחית.

סוף דבר הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות לכל אחד מהמשיבים 1, 2, 3, 4, 5, 7 הוצאות בסך של 7,500 ₪ לכל אחד.

כמו כן, המשיבה הגישה דוגמאות רבות להפרת זכויות יוצרים שביצעה המשיבה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער, לידון בבקשה רשות העירעור כבערעור ולקבל את העירעור בחלקו, מהנימוקים כדלקמן: ככלל, השגה על החלטות ביניים של ערכאה דיונית נעשית במסגרת ערעור על פסק הדין אלא אם כן מדובר ב"אותם מקרים נדירים" בהם עלה בידי מבקש רשות העירעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב העירעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (וראה לעניין זה רע"א 7913/14 תרכובת ברום נ' חצב, סעיפים 6 ו- 7 להחלטת כב' הש' צ' זילברטל (8.2.15).

  אחד הפרמטרים אותם יש לשקול בעת החלטה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים הוא מידת ההכבדה של הגילוי על הצד שכנגד.

בסעיף 2 להחלטה נקבע: "לגופו של ענין – אין מקום להעתר לבקשה וזאת לאור מנגנון הגילוי שנקבע. מנגנון לפיו אפילו החלטה שתקבל את בקשת רשות העירעור לא תיפגע בזכויות המבקשת. לענין זה אדגיש שבהתאם להחלטתי נקבע מנגנון לפיו הנתבעת רשאית להפקיד בבית המשפט את המסמכים אשר נטען לגביהם כי מהוים סודות מסחריים. כלומר, אין כאמור בהכרעה בבקשת רשות העירעור כדי להביא לדחיית גילוי המסמכים. ככל שערכאת העירעור תיקבע כי אין לגלות ולהעביר את המסמכים לידי התובעת – הרי ממילא אלו לא יועברו שכן יהיו מוחזקים בבית המשפט. כבר בשל כך יש לדחות את הבקשה". אם כך, לאחר מתן ההחלטה מיום 8.12.20 בימ"ש קבע מנגנון חדש לבחינת שאלת הסודיות המסחריים, אם כי טרם נקבעו מסמרות בשאלה אם המסמכים יבחנו ע"י בימ"ש או אם יהיה צורך במינוי צד ג' לבחינת המסמכים.

...

בסעיף 2 להחלטה נקבע: "לגופו של ענין – אין מקום להיעתר לבקשה וזאת לאור מנגנון הגילוי שנקבע. מנגנון לפיו אפילו החלטה שתקבל את בקשת רשות הערעור לא תפגע בזכויות המבקשת. לענין זה אדגיש שבהתאם להחלטתי נקבע מנגנון לפיו הנתבעת רשאית להפקיד בבית המשפט את המסמכים אשר נטען לגביהם כי מהווים סודות מסחריים. כלומר, אין כאמור בהכרעה בבקשת רשות הערעור כדי להביא לדחיית גילוי המסמכים. ככל שערכאת הערעור תקבע כי אין לגלות ולהעביר את המסמכים לידי התובעת – הרי ממילא אלו לא יועברו שכן יהיו מוחזקים בבית המשפט. כבר בשל כך יש לדחות את הבקשה". אם כך, לאחר מתן ההחלטה מיום 8.12.20 בימ"ש קבע מנגנון חדש לבחינת שאלת הסודות המסחריים, אם כי טרם נקבעו מסמרות בשאלה אם המסמכים יבחנו ע"י בימ"ש או אם יהיה צורך במינוי צד ג' לבחינת המסמכים.

אני סבורה כי מנגנון זה מיטיב עם המבקשת ויאפשר לבימ"ש קמא לבחון את טענותיה ביחס לטענת סודות מסחריים.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות ערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שיש להתיר גילוי ועיון כמפורט בסעיף 14 להחלטה זו ובשים לב למנגנון שקבע בימ"ש קמא בהחלטות שניתנו לאחר מתן ההחלטה מיום 8.12.20.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7627/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. אייזלר החברה לניהול בע"מ 2. אייזלר אורטופדיה בע"מ 3. פיתרונות לעסקים בתחום הפארמה 4. אייזלר חביבה 5. ישראל מאיר אייזלר 6. אייזלר פרץ ארוין 7. יעקב אייזלר נ ג ד המשיבה: תפן מדיקל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 051848-10-18 שניתן ביום 12.08.2020 על ידי כבוד השופטת ת' נאות פרי בשם המערערים: עו"ד ראובן דרעי, עו"ד יוסף גבאי בשם המשיבה: עו"ד אייל שטייניץ, עו"ד יניב צוקרוור, עו"ד כפיר אוחיון ][]פסק-דין

במסגרת התביעה עתרה המשיבה, בין היתר, למתן צו מניעה, האוסר על המערערים לעשות שימוש במידע או בסודות מסחריים או טכנולוגיים השייכים לה, והאוסר עליהם להפר הסכם זיכיון שניתן להם, שעניינו בייצור מדרסים.

אף על פי כן, בית המשפט לא פסק הוצאות לזכות המערערים, וכך נאמר בסיפא של פסק הדין: "צר לי שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות לגבי שתוף פעולה זה או אחר, למרות הניסיונות הכנים לעשות כן ולמרות שאף הסכימו לנהל הליך של גישור, אשר לצערי לא צלח. למרות שההליך הצריך משאבים ניכרים מצד שני הצדדים, הן בזמן והן בכל הנוגע לעלויות, ולמרות התוצאה – לא אעשה צו להוצאות, ואני תקווה שלמרות תוצאת פסק הדין יוכלו הצדדים למצוא את הדרך לשתף פעולה בעתיד". על אי פסיקת ההוצאות נסב העירעור שלפנינו.

תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) מעגנות את הפסיקה בנושא ההוצאות, וקובעות כי אלה נועדו לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך (תקנה 151(א)), וכי בקביעת שיעורן, על בית המשפט להיתחשב, בין היתר, "בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש" (תקנה 153(ג), וראו בעבר תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

...

כך, כדוגמה בלבד, אציין כי בית המשפט מצא כי הסכם הזיכיון אינו חל על כל המערערים, אך יש לזכור כי המערערים כולם הם בני משפחה אחת העומדים מאחורי שלוש חברות שונות, ובית המשפט לא מצא לחייבם "רק בשל היותם בני משפחה או רק בשל שהם 'שותים קפה ביחד' באחת החנויות" (פסקה 108 לפסק הדין).

עוד אפנה לפסקה 111 לפסק הדין שם נכתב כי "אי ידיעתו של ישראל אודות הגורם שהכניס את המשטח לחנות ברחוב עמוס, הינה תמוהה", ולא אמשיך בציטוט שממנו הגיע בית המשפט למסקנה כי "אכן נעשה שימוש במשטח של סנסור מדיקה בחנות של אייזלר ניהול ברחוב עמוס". יכול הייתי להצביע על נימוקים נוספים שבגינם ניתן להניח מדוע מצא בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לזכותם של המערערים, אך מאחר שהדברים לא פורשו בפסק הדין, אמנע מכך.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 49646-02-23 18 מרץ 2024 1.אולג ליינגבורד 2.טכניקה ס.מ. בע"מ המערערים והמשיבים שכנגד י. עמית מערכות בע"מ המשיבה והמערערת שכנגד לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר דן חן בשם המערערים – עו"ד פבל מורוז; עו"ד מיטל ואקנין גולד בשם המשיבה – עו"ד הדר כהן פסק דין

השופטת לאה גליקסמן לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט דורון יפת ונציגי הציבור מר יעקב ששפורטה וגב' רונית ירדן; סע"ש 10239-03-20), שבו נתקבלה בחלקה הקטן תביעתה של המערערת שכנגד (להלן – החברה), כך שהמערער 1 (להלן – העובד) חויב לשלם לה פיצוי בסך של 60,000 ₪ והתביעה כנגד המערערת 2 (להלן – המעסיקה החדשה) נדחתה.

אשר לפן המהותי של העירעור – בית הדין האיזורי קבע כאמור כי העובד עשה "שימוש כזה או אחר במידע הגלום בדו"ח זה [=דו"ח האקסל]" וכי "אפילו דוח האקסל אינו הגורם היחידי ואפילו המכריע בהוצאתן לפועל של רוב העיסקאות ... יש בו כדי לסייע באופן משמעותי לכריתת העיסקאות...". נקדים ונציין כי לא יכולה להיות מחלוקת כי כלול בדו"ח מידע קונפידנציאלי בעל ערך מסחרי משמעותי כפי שקבע בית הדין האיזורי בסעיף 49 לפסק דינו, ומדובר בקביעה עובדתית שלא מצאנו הצדקה להתערב בה. לאור האמור, איננו נדרשים לשאלה אם המידע בו נעשה שימוש היוה סוד מסחרי כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, שכן לטעמנו יש לראות את הפצוי הנפסק גם בגין הפרת חובת הנאמנות והסודיות, ובהקשר זה די בכך שהמידע הוא קונפידנציאלי.

אשר לטענות המבוססות על פגיעה בפרטיות, הרי משפסק הדין אינו מבוסס על מיסמך שלטענת העובד הושג תוך כדי פגיעה בפרטיות, איננו מוצאים מקום להדרש לטענה זו, מבלי להביע עמדה לכאן או לכאן בנוגע לקביעות בית הדין האיזורי בעיניין זה. לאור האמור – מבלי צורך להדרש לכל קביעותיו של בית הדין האיזורי, וגם אם לא הוכח גזל סוד מסחרי על ידי העובד, שוכנענו כי אין הצדקה להתערב בשיעור הפצוי שנפסק לאור הקביעות הנוספות על שימוש במידע קונפידנציאלי באופן המהוה בנסיבות העניין הפרה של חובת תום הלב.

...

אשר לטענה כי דו"ח האקסל והסתמכות עליו מהווה הרחבת חזית, הרי שאין בידינו לקבלה.

אשר לשיעור הפיצוי הרי זה מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולא מצאנו מקום להתערב בקביעתה.

גם בנושא פסיקת הוצאות המשפט ושיעורן לא מצאנו להתערב.

סוף דבר – שני הערעורים נדחים, ולנוכח תוצאה זו כל צד יישא בהוצאותיו.

המערערת הגישה תביעה נגד המשיב, למתן פסק דין הצהרתי בעיניין שלילת זכותו לתשלום פצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; לתשלום פיצוי בגין גזל סוד מסחרי לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999; ולתשלום פיצוי על הפרת חובת הנאמנות וחובת תום הלב של המשיב וכן הפרת חובותיו על פי הסכם ההעסקה.

התביעה לפצוי בגין הפרת הסכם העבודה והפרת חובת תום הלב וההגינות על ידי המשיב התקבלה באופן חלקי, והמשיב חוייב לשלם למערערת פיצוי בעילה זו בסך של 15,000 ש"ח. במסגרת התביעה שכנגד, המערערת חוייבה לשלם למשיב פדיון חופשה בסך 2,364 ש"ח וחלף הודעה מוקדמת בסך 13,000 ש"ח. בכל הנוגע לרכיב הגמול עבור עבודה בשעות נוספות שנתבע בתביעה שכנגד, הורה בית הדין האיזורי בפסק דינו החלקי מיום 21.5.2023, כי המערערת תערוך תחשיב על פי ההנחיות שניתנו בפסק הדין החלקי, התחשיב יועבר להערות המשיב, ולאחר מכן ינתן פסק דין משלים ברכיב זה. יתר רכיבי התביעה שכנגד נדחו.

אשר לטעמים הנוספים שהועלו על ידי המערערת בכתב העירעור העקרי, שעניינם שירות המילואים של בן זוגה של ב"כ המערערת החל מיום 7.10.2023, ומועד ידיעתה של ב"כ המערערת אודות פסק הדין המשלים מיום 27.11.2023 – טענות המערערת בהקשר זה מתייחסות לתקופה מאוחרת למועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין החלקי (21.6.2023), וממילא אינן יכולות להוות הצדקה להארכת המועד.

...

בתגובתה מיום 11.3.2024 טענה המערערת, כי הערעור מטעמה הוגש במועד בהתייחס לכל רכיביו, וכי יש לדחות את בקשת המשיב למחיקת חלק מרכיבי הערעור.

לא מצאנו יסוד לטענה זו. מה גם, שהערעור שכנגד סב על רכיב השעות נוספות בלבד, אשר נראה שאין מחלוקת שאף הערעור העיקרי לגביו הוגש במועד.

סוף דבר – הבקשה למחיקת חלק מרכיבי הערעור מתקבלת.

הבקשה החלופית להארכת מועד להגשת כתב הערעור בהתייחס לרכיבים שהוכרעו בפסק הדין החלקי ובהתייחס לטענת הקיזוז, נדחית.