בית המשפט קמא קבע עוד כי לא הוכח שהכונס כשל בתפקידו, גם אם לא יזם דיון בפני ראש ההוצאה לפועל וכל פעולותיו נעשו על פי ובהתאם להחלטות שניתנו על ידי ראש ההוצל"פ.
למעלה מן הדרוש, היתייחס בית המשפט קמא גם לכך שהמערערת העלתה את בקשתה לדיור חלוף רק לאחר הפינוי, בהסתמכה על ת"א (שלום חיפה) 3112-03-11 אשורוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (13/03/11) וקבע כי המקרה דנן שונה מזה שנידון בעיניין אשורוב, שכן שם נעשתה פנייה לבית המשפט סמוך לאחר הפינוי ובטרם נמכרה הדירה ואילו כאן פנתה המערערת לבית המשפט שנתיים לאחר הפינוי ולאחר שהדירה כבר נמכרה.
כן, נדחו טענות המערערת כנגד היתנהלות הכונס או ראש ההוצל"פ, אשר לא פעלו לזמנה לדיון בנוגע לסידור החלוף, למרות שהיא לא העלתה כל טענה מצידה ולא ערערה על ההחלטות, שנתקבלו במסגרת הליכי הפינוי והמכירה של הדירה, אף שהייתה מיוצגת על ידי עורך דין.
הנימוק שמסמכים אלה היו בידי הצד שכנגד, והוא יכול היה להגישם, איננו מצדיק הענות לבקשה, והמערערת יכולה הייתה בעת ניהול ההליך לידרוש מאת הכונס לאפשר לה לעיין במסמכים או להציגם בפני בית המשפט, אם לא היו ברשותה ואם סברה כי יש בהם חשיבות לבירור טענותיה.
...
את כל אלה מבקשת היא לתקן כיום, על ידי הגשת הראיות הנוספות, שקיימות היו ברשותה או בהישג ידה, ללא קושי, ואין להיעתר לניסיונה זה.
יוצא, שהמסקנה לפיה לא הוכח כי המערערת התגוררה בדירה בעת הרלבנטית עומדת על כנה, ודי בה בכדי לדחות את טענותיה, כי הייתה זכאית לדיור חלוף או מוגן וכי התנהלות המשיבים גרמה לה לנזק.
במסגרת הערעור חוזרת המערערת וטוענת כי נגרם לה נזק, כתוצאה מכך שהמשיבים לא פעלו לגביית כספי ביטוח החיים של מר אוחנה ז"ל וכי פעלו שלא בתום לב בידיעה כי בני הזוג אוחנה היו מוגבלים, אולם כפי שקבע בית המשפט קמא, לטענות אלה לא הונחה תשתית עובדתית עליה ניתן היה לבסס מסקנה, כפי שביקשה המערערת, ולכן הן נדחו בדין.
נוכח האמור, אני סבורה, כי דין הערעור להידחות, תוך חיוב המערערת בהוצאות משפט, אשר יתנו ביטוי להתנהלותה.
