עוד הוסיף כי ניצול מלוא זכויות הבניה, מחייב הסכמה ונכונות משותפים של כלל בעלי הזכויות והריסת חלקי מבנה ובנייה חדשה, וכי מיגבלת הבעלות המשותפת כימעט מאיינת את אפשרויות הניצול המקסימאליות האופטימליות.
בית המשפט אף קובע כי עיקר המחלוקת בין הצדדים עניינה כי בעת שהמשיבים מבקשים לשמור את המבנה במתכונתו המקורית, וילה עירונית ייחודית אחת, בהתאם להיתר המקורי שניתן עוד בשנת 1929, דהיינו ביניין אחד בית אחד, הרי המערערת מבקשת לבנות במקום מבנה רב דירות באופן שיאפשר בעתיד חלוקה של הדירות לבעלי הזכויות.
...
הנה כי כן, דין הערעור להידחות בכל הקשור לפירוק השיתוף.
דהיינו כי למעשה הסכום המינימלי הינו 3,634 ₪ אולם יכול ויגדל כנגזרת של 1.5% משווי העיזבון כשמדובר בפעולה של הגשת בקשה לצו קיום ירושה או צו קיום צוואה ומבלי שמאן דהוא יתנגד, פעולה טכנית בעיקרה וקשה להניח שלקוחות ייאותו לשלם שכר טרחה בגין פעולה כאמור בהתאם לשיעור המומלץ, בעת שמדובר יהיה בעיזבון הכולל נכסים וזכויות שערכם רב.
ודוק, גם במושא ענייננו בעת שנקבע אותו שיעור של 3% משווי חלקו של הלקוח במקרקעין, צוין הסכום המינימלי של 5,354 ₪, נתון "המרמז" על ההליך הנדרש בכגון דא.
משכך, סבורני כי גם אם היה מוכח שבמקרה ספציפי אכן שולם שכר טרחה בתביעת פירוק שיתוף בסכום של למעלה מ-600,000 ₪ בתביעה לבית משפט השלום, וככל שלא היה מדובר בנסיבות חריגות במיוחד, קשה להניח שבית המשפט היה פוסק אף את הסכום ששולם, וזאת בהתחשב בכל אותם שיקולים נוספים כפי שהובאו לעיל.
לאור כל האמור, הייתי מציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי וזאת בנושא שכ"ט עו"ד בלבד, אשר יעמוד על סך של 90,000 ₪, נכון למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא ובמקום הסכום כפי שקבע בית המשפט בנושא זה.
ככל שהמערערת שילמה בגין שכר הטרחה האמור, מעבר לאשר נפסק לעיל, ישיבו המשיבים את אשר קיבלו ביתר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מעת קבלתו ועד השבתו.
