ערעור המוסד לביטוח לאומי על קביעת נכות צמיתה לנפגע עבודה

לפני ערעור מטעם המוסד לביטוח לאומי על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.10.19 (להלן – הוועדה) אשר קבעה למשיב נכות רפואית בשיעור 5% בגין כל רגל ובסך הכל 9.75% בהתאם לסעיף 32(3)א במחצית לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956.

" בסיכום ומסקנות נקבעה נכות זמנית וכן נכות צמיתה לפי 32(3)א במחצית לכל רגל ובסך הכל 9.75% נכות וצוין "מדובר בפגיעות שורשיות עצביות חלקיות קלות ללא ___. מבחינה האורתופדית אין נכות." המערער הגיש ערר על החלטה זו בטענה כי לא נותרה נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה הנדונה.

...

לכן אין כל טעות בהחלטת הוועדה ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות שהועלו בערעור ואת המצב המשפטי מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

סוף דבר עניינו של המשיב יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) אשר תשקול קביעתה בשנית תוך פירוט הנכות הנוירולוגית שנותרה, ככל שנותרה, ותתאים לה את אחוזי הנכות התואמים לה בהתאם לתקנות, כאשר יובהר כי ההנמקה נדרשת להיות פוזיטיבית וככל שלוועדה ספק כלשהו עליה לפרטו כדי שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה ולהבין את החלטתה.

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת ב"ל 11266-10-19 לפני: כב' השופט מוסטפא קאסם המערער: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד המשיבה: מאיה כהן ע"י ב"כ: עו"ד ליז פדידה פסק דין

לפניי ערעור של המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 5.9.2019 (להלן: "הועדה").

המשיבה, ילידת 1997, נפגעה בתאונה ביום 1.5.2017 אשר הוכרה על ידי המערער כתאונת עבודה.

למשיבה נקבעה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין "כאב בברך" לפי סעיף 35(1)ב'.

עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הנן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הועדה, וכי בית הדין אינו מיתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהנה גוף מעין-שפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

...

החלטת הוועדה היא בבחינת מסקנה לא מנומקת.

החלטת הוועדה מושא הערעור - מדברי המשיבה בפני הוועדה: "מתלוננת על מוגבלות בברך שמאל. מגבילה בעבודה, עמידה מעל 5 דקות, סחיבה של מוצרים קלים. כל יום סובלת מכבים והגבלה. קושי בעלייה במדרגות מתקשה אפילו ב 2-3 מדרגות". מדברי ב"כ המשיבה בפני הוועדה: "חוזרת על נימוקי הערר, מצרפת הערכת נכות של ד"ר מאזן פלאח". בדיקת MRI מיום 31.10.2017: "סימנים של תת פריקה של הפיקה. דחיסה סובקורטיקלית קלה מלווה בבצקת אינט מדולרית באספקט האינפרו פוסטריורי של הקונדיל פמורי לטרלי. קרע חלקי כנראה של רטינקולום. פרגמנטים גרמים מנותקים בצד המדיאלי של הפיקה. נזק אוסטיקונדרלי". ממצאים בבדיקה: "הליכה ללא צליעה, בעזרת תומך וטייפינג של הפיקה. סימן מגירה חיובי +1. הפיקה פוזלת מדיאלית קיימת גמישות יתרשל הרצועות. מעט נפוח. רגישות בצד המדיאלי של הפיקה באזור הרטינקולום המדיאלי. יישור מלא. כיפוף 140 מעלות מלווה בכאב. אין סימנים מניסקאליים". אבחנה: "כאב בברך שמאל". מסקנות: "לנוכח בדיקה קלינית הועדה מקבלת את הערר ואת חוות דעתו של ד"ר פלאח וקובעת נכות לפי ס' 35(1) ב' לתקנות בשיעור 10%". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל בחלקו.

אשר לתקנה 15 ובשים להסכמת המשיבה בדיון, עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית את החלטתה להגדיל את נכותה של המשיבה בשליש, בשים לב לכך כי מעמדה התעסוקתי של המערערת לפני התאונה היה "מתנדבת". לסיכום, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה כי למשיבה נכות רפואית בשיעור 10% לפי סעיף 35(1) ב' לתקנות ויש לדחות את הערעור בעניין זה. אשר להחלטת הוועדה בנושא הפעלת תקנה 15, על הוועדה לפעול בהתאם למפורט בסעיף 9 לפסק דין זה. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

מבוא – לפני ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.8.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה למשיבה נכות יציבה בשיעור 10% בגין הפרעת היסתגלות, החל מיום 2.9.21 (להלן: "ההחלטה").

...

במקרה שבנדון, לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות המערער, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

מבוא – לפני ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.5.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למשיב נכות זמנית בשיעור 15% מיום 1.3.2021 ועד ליום 30.9.2022.

המשיב טען, כך: הוועדה התייחסה למצבו הנפשי החדש שנוצר עקב ההידבקות בנגיף הקורונה; הוועדה קבעה לו נכות יציבה בשיעור 5% בגין מחלת הקורונה שכן ההפרעה האובססיבית היא ליקוי שנוצר בעקבות המחלה ולאחריה; כך גם צוין בפרוטוקול הוועדה; הוועדה מילאה את חובתה, נתנה נימוק סביר וניתן להבין את הלך רוחה.

...

הכרעת בית הדין – לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לאור המקובץ לעיל, נחה דעתי כי החלטת הועדה בשאלת ניכוי מצב קודם היא תמציתית ביותר, איננה מנומקת ואיננה ברורה, וכי נפל בה פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין.

סוף דבר – דין הערעור להתקבל, והדיון בעניינו של המשיב יחזור לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 18.5.2023, על מנת שזו תשוב ותדון בשאלת ניכוי מצב קודם, בהתאם להלכת מרגוליס.

לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה ביום 19.04.23 (להלן: הועדה) רקע עובדתי רלוואנטי המשיבה ילידת 1966, ניחבלה ביום 15.08.23 בזמן נסיעה באוטובוס בדרך מהעבודה.

ועדה רפואית מדרג ראשון שהיתכנסה ביום 17.02.22 קבעה כי נותרה למשיבה נכות יציבה בשיעור 9.75% החל מיום 1.1.21 בגין חבלה בכתף ובזרוע לפי פריט ליקוי 42(1)(ד)(I) ובגין כאב ראש לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(I).

ביום 19.4.23 היתכנסה הועדה לדיון מסכם ללא נוכחות, לאחר קבלת התעוד הרפואי המבוקש והשלימה את קביעותיה: "הועדה עיינה בכרטיסים הרפואיים לפיהם נבדקה אצל נורולוג בגין מס' תלונות בניהם תלונות על בעיות זכרון. צויין ברשום אצל רופא נורולוג כי טופלה אצל פסיכיאטר ומקבלת ויאפקס, קלונקס, לוריואן, אלטרולט. מאחר לא נימצאו רישומים קודמים בתיקה הרפואי המעידים על כך שהתלוננה על בעיות זכרון טרם התאונה הנדונה הועדה קובעת נכות בשיעור 10% לפי 32א(1)ב" תמצית טענות הצדדים טענת המערער בכל הנוגע לסוגיה שנותרה במחלוקת, היא כי הנמקת הועדה לגבי קיומו של קשר סיבתי בין אובדן הזכרון לבין התאונה היא הנמקה מהוססת, הנסמכת על העידר תלונות טרם הפגיעה בעבודה ואינה עומדת בקריטריונים שגובשו בפסיקת בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי ) 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי - רותם מלחי (11.08.2013) (להלן: עניין מלחי).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי בסוגיה שנותרה במחלוקת בין הצדדים, דין הערעור להידחות.

בשני המקרים מדובר בשיקול דעת מקצועי-רפואי של הוועדה, שלבית הדין אין כלים להתערב בו. סוף דבר: עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 18.1.23, בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 8.2.4, על מנת שזו תדון מחדש בשאלת הנכות בגין אבדן זיכרון בשים לב להוראות פריט ליקוי 32א1(ב) המחייבות ליקוי קוגניטיבי באחד מהתחומים המפורטים בהגדרה המודגם בצורה קלה בהערכה נוירוקוגניטיבית או נוירופסיכולוגית ולאחר שנשלל רקע רגשי להפרעה.