ערעור המוסד לביטוח לאומי על קביעת נכות יציבה

זהו ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.8.20 (להלן: "הועדה") אשר קבעה למשיב נכות יציבה משוקללת בשיעור 15%, החל מיום 20.2.99 (להלן: "ההחלטה").

...

מוסכם עלינו לקבל את המלצת בית הדין לפיה פסק הדין מיום 18.2.21 יבוטל ואנו מקבלים את הנוסח הבא: עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים שתתכנס באותו הרכב 26.8.20, תזמן את המשיב גם באמצעות בא כוחו ותפעל כדלקמן: הוועדה תתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין ממצאיה וממצאי בדיקות ההדמיה והחומר הרפואי אשר עמדו בפניה בישיבתה מיום 26.8.20 ובין הפגיעה שהוכרה שבר בפיקה בברך ימין מיום 30.1.1999 כאשר על הוועדה לקבוע באופן מנומק האם מצבו של המשיב תואם פריט ליקוי 48(2)(ז)(IV).

הלכה פסוקה היא, כי לא די בהוכחת נזק ללא 'מגבלה תפקודית' לצורך יישום פריט ליקוי 48(2)(ז) וכך קבע בית הדין הארצי לעבודה (בר"ע (ארצי) 6980-11-18 מחמוד עלי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.11.18): "9. המבקש טוען עוד כי די להוכיח נזק ללא מגבלה תפקודית על מנת לצורך סעיף 48(2)(ז). אין בידי לקבל טענה זו. כבר נפסק כי ברירת המחדל להכרה בליקוי לצורך קביעת שיעורי הנכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] היא קיומה של הגבלה תפקודית, וכי במקרה שבו לא נדרשת מגבלה תפקודית הדבר נאמר במפורש בחוק:

סוף דבר: אשר על כן הערעור מתקבל, כך שעניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, שתתכנס באותו הרכב, תזמן את המשיב גם באמצעות בא כוחו ותפעל כדלקמן: הוועדה תתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין ממצאיה וממצאי בדיקות ההדמיה והחומר הרפואי אשר עמדו בפניה בישיבתה מיום 26.8.20 ובין הפגיעה שהוכרה שבר בפיקה בברך ימין מיום 30.1.1999 כאשר על הוועדה לקבוע באופן מנומק האם מצבו של המשיב תואם פריט ליקוי 48(2)(ז)(IV).

זהו ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 8.7.20 (להלן: "הועדה") אשר קבעה למשיב נכות יציבה בשיעור 10% בגין עמוד שדרה צוארי, החל מיום 30.4.19 (להלן: "ההחלטה").

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות.

אשר לטענה בדבר התעלמות מממצאי בדיקת ה- CT נטען – כי הוועדה התייחסה במפורש בסעיף 6 לפרוטוקול לממצאי בדיקת ה- CT האמורה וטענות המערער בהקשר זה הן רפואיות ומשכך דינן להידחות.

בנסיבות אלה אין בידי לקבל את הסברי ב"כ המשיב, כי מדובר בתלונות הקודמות ב- 17 שנים למועד התאונה המוכרת כאשר לאחר מכן לא היו למשיב תלונות נוספות המצדיקות ניכוי מצב קודם; החלטת הוועדה אמורה להיות מנומקת ושלמה בפני עצמה ואין מקום להיזקק לפרשנות משלימה על ידי מי מהצדדים.

על יסוד האמור מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המשיב לוועדה, בהרכבה מיום 8.7.20, על מנת שתבחן בשנית קביעתה בעניין הנכות בעמוד השדרה הצווארי, תוך התייחסות עניינית ומנומקת לתיעוד הרפואי המצביע לטענת המל"ל על הגבלה בתנועות הצוואר טרם האירוע המוכר.

סוף דבר אשר על כן, הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 20 לעיל.

מבוא – לפני ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.8.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה למשיבה נכות יציבה בשיעור 10% בגין הפרעת היסתגלות, החל מיום 2.9.21 (להלן: "ההחלטה").

...

במקרה שבנדון, לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות המערער, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 5006-04-22 27 דצמבר 2023 לפני: כב' השופט עדו בן-צור המערער: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי המשיב: שמחה שקולניק ע"י ב"כ: עו"ד לבנה עובדיה פסק דין

בקביעת נכותו היציבה יש מקום לנכות שיעור השפעה בגין העישון.

לטענת המוסד, הועדה קבעה את דרגת הנכות בנגוד לדרישה שנקבעה בפריט ליקוי 5(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות), לפיו יש לקבוע את דרגת הנכות על פי שתי בדיקות לפחות של תיפקודי ריאות שבוצעו בשנתיים האחרונות ובמרווח של חודש ימים בין בדיקה לבדיקה לפחות.

אשר לנכוי מצב קודם טוען המשיב כי החלטת הועדה מבוססת על התשתית העובדתית המוסכמת שנקבעה בהליך ההכרה, שקבלה תוקף של החלטה שיפוטית, ולפיה המשיב עישן בין 5-7 סיגריות ביום, ולכן יש לדחות את טענות המוסד גם בעיניין זה. דיון והכרעה בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האיזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד.

...

יחד עם זאת, בנסיבות ענייננו, אני סבור כי יש לדחות את טענות המוסד לעניין קביעת דרגת הנכות משני טעמים עיקריים: כמפורט לעיל, בפני הוועדה הוצגו בדיקות ספירומטריה רבות בין השנים 2002-2019, כאשר שתי האחרונות שבהן מחודש פברואר 2019 (יוער, כי המשיב טען לקיומה של בדיקה נוספת מיום 5.7.2019, אך אין היא מצוינת בנספח לפרוטוקול).

שנית, על אף שכאמור המוסד רשאי להגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים גם בעניין דרגת הנכות, אני סבור כי בנסיבות הספציפיות של ענייננו המוסד מנוע מלטעון בשלב זה לפגם בהיעדר קיומן של שתי בדיקות במהלך השנתיים האחרונות.

על יסוד האמור, הערעור נדחה.

לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה ביום 19.04.23 (להלן: הועדה) רקע עובדתי רלוואנטי המשיבה ילידת 1966, ניחבלה ביום 15.08.23 בזמן נסיעה באוטובוס בדרך מהעבודה.

ועדה רפואית מדרג ראשון שהיתכנסה ביום 17.02.22 קבעה כי נותרה למשיבה נכות יציבה בשיעור 9.75% החל מיום 1.1.21 בגין חבלה בכתף ובזרוע לפי פריט ליקוי 42(1)(ד)(I) ובגין כאב ראש לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(I).

ביום 19.4.23 היתכנסה הועדה לדיון מסכם ללא נוכחות, לאחר קבלת התעוד הרפואי המבוקש והשלימה את קביעותיה: "הועדה עיינה בכרטיסים הרפואיים לפיהם נבדקה אצל נורולוג בגין מס' תלונות בניהם תלונות על בעיות זכרון. צויין ברשום אצל רופא נורולוג כי טופלה אצל פסיכיאטר ומקבלת ויאפקס, קלונקס, לוריואן, אלטרולט. מאחר לא נימצאו רישומים קודמים בתיקה הרפואי המעידים על כך שהתלוננה על בעיות זכרון טרם התאונה הנדונה הועדה קובעת נכות בשיעור 10% לפי 32א(1)ב" תמצית טענות הצדדים טענת המערער בכל הנוגע לסוגיה שנותרה במחלוקת, היא כי הנמקת הועדה לגבי קיומו של קשר סיבתי בין אובדן הזכרון לבין התאונה היא הנמקה מהוססת, הנסמכת על העידר תלונות טרם הפגיעה בעבודה ואינה עומדת בקריטריונים שגובשו בפסיקת בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי ) 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי - רותם מלחי (11.08.2013) (להלן: עניין מלחי).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי בסוגיה שנותרה במחלוקת בין הצדדים, דין הערעור להידחות.

בשני המקרים מדובר בשיקול דעת מקצועי-רפואי של הוועדה, שלבית הדין אין כלים להתערב בו. סוף דבר: עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 18.1.23, בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 8.2.4, על מנת שזו תדון מחדש בשאלת הנכות בגין אבדן זיכרון בשים לב להוראות פריט ליקוי 32א1(ב) המחייבות ליקוי קוגניטיבי באחד מהתחומים המפורטים בהגדרה המודגם בצורה קלה בהערכה נוירוקוגניטיבית או נוירופסיכולוגית ולאחר שנשלל רקע רגשי להפרעה.