המערער הגיש בקשה לצרוף נכויות, לפי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").
ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 2.9.21 מצאה, כי יש מקום להורות על צירוף הנכויות בנימוק, כי "עבודה פיזית הפכה קשה יותר בהנתן שתי הנכויות" "אובדן הכנסות קשור". בהתאם, נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 33%, החל מיום 7.2.21.
תקנה 12 לתקנות קובעת, כי ניתן להביא בחשבון נכות מעבודה קודמת, לצורך הגדלת נכות מעבודה של נכה עבודה, זאת בנסיבות בהן "כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צימצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה...".
בית הדין הארצי לעבודה הדגיש בעיניין פיניאן את הקו המנחה בועדות רפואיות הדנות בצרוף נכויות בציינו כדלקמן (בר"ע (ארצי) 31747-07-20 דוד פיניאן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.2.21):
"אנו מוסיפים ומדגישים כי המבחן המנחה את הועדה לבדיקת צירוף נכויות הוא המענה לשאלה כיצד משפיע האופי המצטבר של הנכויות על מצבו התיפקודי של המבוטח והאם הוא נושא השלכה על כושרו להישתכר, באופן שישנה ירידה בהכנסותיו. מענה זה אינו מתרכז בעבודה מסוימת או בסיבה הישירה לירידה בהכנסות אלא המסוגלות של המבוטח לעבודה."
למקרא החלטת הועדה מושא העירעור למדים, כי הועדה לא פעלה בהתאם להוראת תקנה 12 לתקנות ואף לא בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר מכוחו היתכנסה ובחרה שוב לעמוד על השפעת כל אחת משתי הפגיעות בנפרד בציינה, כי בגין הפגיעה הצוארית מצבו של המערער לא הוחמר ובהתאם לנתונים שבידי הועדה אין בנכות שנקבעה בגין פגימה זו כדי להצביע על הפרעה תפקודית מעבר לנכות שנקבעה ומכאן שאין לנכות זו השפעה המזכה בהפעלת תקנה 12.
...
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה מושא הערעור, בפרוטוקול הוועדה בישיבתה הקודמת מיום 24.11.21, בהוראות פסק הדין המחזיר ובמכלול החומר בתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכבה חדש.
סוף דבר
על יסוד האמור – הערעור מתקבל.
המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
