ערעור המוסד לביטוח לאומי על גמלת חוק עבודת נשים בחדלות פירעון

כללי לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי על הכרעת המנהל המיוחד, רו"ח יואב כפיר (להלן: "המנהל המיוחד"), בתביעות חוב שהגישו עובדות החברות שבכותרת, שעבודתן הסתיימה בעת היותן בהריון או בחופשות לידה (להלן: "העובדות").

לטענת המוסד לביטוח לאומי, שגה המנהל המיוחד עת אישר לעובדות גמלה לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד–1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") שכן אין מקום לאשר פיצוי זה בהליכי חידלות פרעון.

בנוסף, סעיף 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים אוסר על מעסיק לפטר עובדת שילדה בתקופה של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה אלא בהיתר של שר העבודה והרווחה, אשר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה: (א) הפיטורים אינם בקשר ללידה, לחופשת הלידה או להעדרות כאמור; (ב) עסקו של המעסיק חדל לפעול או שהמעסיק הוכרז כפושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ואם הוא תאגיד – ניתן צו פירוק לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1986 (להלן: "פקודת החברות"); לעניין זה, "חדל לפעול" – כהגדרתו בסעיף 9ב. עמדת המוסד לביטוח לאומי לטענת המערער, כאשר עובדת הרה או בחופשת לידה פוטרה מעבודתה לאור צו פירוק שניתן לחברה, לרבות צו פירוק זמני או הקפאת הליכים, היא אינה זכאית לקבלת פיצוי לפי חוק עבודת נשים שכן הליכי פירוק יוצרים דין ספציפי ומיוחד שלפיו כל עובדי החברה מפוטרים מיום מתן הצוו ואילך.

...

בנסיבות המקרה מקובלת עלי עמדת הכנ"ר כי החשש לפיטורי עובדות הרות אך בשל הריונן אינו מתקיים בענייננו, וכי ככל שהיה מתבקש אישור הממונה לפיטורי העובדות – לא ניתן לשלול שהוא היה ניתן וזאת החל מיום 14.7.13 שבו הוגשה בקשת הפירוק וכקבוע בסעיף 265 לפקודת החברות.

אשר על כן, אין מנוס אלא לקבל את הערעור במובן זה שעל המנהל המיוחד לבדוק מחדש את תביעת החוב ולהכריע בה וזאת יעשה עד ליום 15.6.16 תוך ששמורה הזכות לעובדת 2 להשיג עליה במידת הצורך.

סוף דבר ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמות שהושגו בין הצדדים בעניינן של העובדות: אורית וקסלר מזרחי; אילנה הולצמן; אילנה בן שושן; יעל בגולה; זוהר אורן בכר; מטי זליקוביץ.

בית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 42153-05-14 מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי מחוז ירושלים ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:25 בפני כבוד השופט עודד שחם החברות מערער מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפרוק) ביזניס השבועון הישראלי בע"מ המוסד לביטוח לאומי על ידי עו"ד י' פולסקי, ש' דמרי - דבוש משיבים 1.רו"ח חן ברדיצ'ב, המנהל המיוחד על ידי ב"כ עו"ד ש' גולדבלט ועו"ד ל' יבלונקה 2. הגמלאים על ידי ב"כ עו"ד א' בומבך ועו"ד ש' רם 3. כונס הנכסים הרישמי מחוז ירושלים על ידי ב"כ עו"ד ח' ארמלי ועו"ד ת' ביטון - שמש פסק דין

[1: כמו גם עובדים אשר ביום 1.1.68 היה גילם מעל 55 שנה לגבר ו – 50 שנה לאישה, וכן שאירים ונכים (ראו סעיף 9 להסכם).

המנהל המיוחד טוען, כי התשלום של הגימלה נשוא ההליך שבפניי איננו תשלום עתידי, אלא נובע מכניסתה של מקור ראשון להליכי חידלות פרעון, ותשלומו מתבצע לשיעורין בגין התקופה שקדמה לצאתם של הגמלאים לגימלאות.

יוצא, כי התנאים המצטברים של "עקב" העבודה "ובמשך" העבודה, אינם מתקיימים במקרה זה. ברוח דומה פסק בית המשפט העליון כי תכליתם של הסדרי הפנסיה (ובהם פנסיה תקציבית) היא "להבטיח כי רמת חייו של העובד היוצא לגימלאות לא תרד – יתר – על – המידה – ביחס לרמת חייו לעת שעבד – ובודאי כי לא תידרדר לשפל המדרגה... תכליתו של הביטוח הפנסיוני, כחלק מעקרונות הבטחון הסוצאלי, היא להבטיח את הזכויות הפנסיוניות של אדם לעת זקנתו לצורך דאגה לרווחתו ושמירה על רמת החיים שהייתה לעובד ערב פרישתו" (ראו בג"צ 2944/10 קוריצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (13.10.15), בפיסקה 6; ההדגשות במקור).

...

ביום 21.4.15 נעתר בית המשפט, על רקע זה, לבקשה.

התוצאה של כל האמור היא, כי אין מנוס מקבלת הערעור.

הערעור מתקבל.

בפניי ערעור שהוגש על ידי מר אלון שורק (להלן: "המערער") כנגד החלטת עו"ד רון כהנא בתפקידו כבעל תפקיד שמונה לבדיקת תביעת החוב של עובדי חברת טקסטורה רהיטים בע"מ (בפרוק) (להלן בהתאמה: "בעל התפקיד" ו-"החברה"), במסגרתה נדחתה תביעת החוב שהגיש המערער, מן הטעם כי הוא בנו של בעל השליטה בחברה, וככזה הוא עונה על הגדרת "בעל שליטה בחברת מעטים", ומשכך אינו זכאי לגימלה על פי פרק ח' לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח לאומי").

בעיניין זה הפנה המוסד לביטוח לאומי למסמך שצורף כנספח א' להודעה, לפיו המערער עצמו החליט על תנאי סיום עבודתו של עובד בחברה; למסמכים שצורפו לתגובה לערעור מהם עולה כי פעילות של שעבודים ובעלי תפקידים בחברה, התנהלו על ידי מישפחת המערער; וכן למספר הליכים שהתנהלו בעיניינה של החברה מהם ניתן ללמוד כי מישפחת המערער, ובכללה המערער, ליוו הן את החברה והן חברת משכל, בכל פעילותן הכלכלית.

בנוסף, טען המערער כי אין בפסק הדין בעיניין שלם כדי לסייע למוסד לביטוח לאומי, שכן בנגוד למקרה הנידון, בו מדובר באב ובן שמתגוררים כל אחד במקום אחר, בעיניין שלם דובר בבעל ואישה שהם תא משפחתי אחד המתגוררים ביחד ומהוים יחידה כלכלית אחת.

לבסוף טען המערער, כי המוסד לביטוח לאומי לא הביא ולו בדל ראיה לכך שהחברה עונה על הגדרת "חברת מעטים". לאחר הגשת תגובת המערער להודעת המוסד לביטוח לאומי, ומשלא הוגשה תגובה מטעם הכנ"ר, תוך המועד שנקצב ו/או בכלל, ניתנת החלטה זו, בהיעדר תגובה סופית מטעם הכנ"ר. דיון פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי מקנה לעובדים שהמעסיק שלהם נקלע להליכי חידלות פרעון, זכאות לקבלת גמלה מן המוסד לביטוח לאומי.

...

בעל התפקיד הפנה להוראות הדין הרלוונטיות ולהחלטה שנתנה בפר"ק 24290-11-16 אפראח נ' דידי ואח' (04/02/17), וציין כי לנוכח החלטה זו כמו גם לנוכח פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין שלם, דין תביעת החוב של המערער להידחות בלא קשר למהות התפקיד שנשא בחברה, ואין מנוס מן המסקנה כי המערער הינו בבחינת בעל שליטה בחברת מעטים, וככזה פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי אינו חל עליו.

בנסיבות אלה, הואיל ובהחלטת בעל התפקיד לדחות את תביעת החוב, לא התקיים דיון לגופו של עניין בסוגיית הגדרתו הסטטוטורית של המערער כבעל שליטה בעקיפין, ולרבות לא נדונה על ידי בעל התפקיד, סוגיית זהות המחזיקים בהון המניות של החברה הזרה שמחזיקה מצדה בהון המניות של החברה בפירוק, ואף לא נקבעה זהותם של אלה המוסמכים למנות מנהלים בחברה, סבורני כי ראוי שבעל התפקיד ילבן סוגיות אלה על מנת שניתן יהיה לבחון אם אכן המערער היה בין השנים 2016-2004 בעל שליטה בעקיפין בחברה, או שמא היה רק עובד מן המניין, הזכאי לגמלה מכוח פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי.

סוף דבר סיכומו של דבר, ולאור כל האמור, הערעור מתקבל חלקית, במובן זה שההכרעה בתביעת החוב תוחזר לבעל התפקיד, לצורך ביצוע הבירור העובדתי הדרוש ומתן החלטה חדשה, בהתאם לאמור בסעיף 20 ובסעיף 21 לעיל.

אך לאחר שהכרעת בעל התפקיד הועברה למשיב 3, המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), מסר זה האחרון לבעל התפקיד כי המערערת הנה אישתו של מר תאופיק זידאן, בעל המניות בחברה, ומכאן הנה בעלת שליטה בחברה ואינה זכאית לתשלום על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

עמדת בעל התפקיד: העירעור במהותו, הגם שמכוון לכאורה כנגד החלטת בעל התפקיד, נועד לערער על הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי בעל שליטה בחברה אינו זכאי לגימלת פש"ר מאת המל"ל. ההכרעה בשאלה אם המערערת זכאית לגימלת פש"ר אם לאו, נגזרת מלשון חוק הביטוח הלאומי המפנה להוראת סעיף 32 לפקודת מס הכנסה לעניין הגדרת המונח "בעל שליטה" ולסעיף 76(ד) לפקודת מס הכנסה לעניין הגדרת "חברת מעטים" ולעניין הגדרת המונח "קרוב". ההכרעה אינה נגזרת מהתפקיד אותו מילאה המערערת בחברה.

חוק הביטוח הלאומי אינו מתייחס לשאלה אם המערערת שלטה בחברה בפועל אם לאו – אלא ההתייחסות היא לשאלה אם המערערת היא בת זוגו של בעל השליטה – שאז אינה זכאית לגימלת פש"ר. החוק אינו מבחין בסוג העבודה ובמידת השפעתו של ה"קרוב" – על כן אין כל משמעות לכך שהמערערת עבדה בתפקיד זוטר בחברה.

מטרת התיקון של סעיף 6ב' לחוק הביטוח הלאומי היתה לצמצם את הצורך בהתדיינויות בעניינים אלו בשל קשיים ראייתיים במצב בו חברה מצויה בהליכי חידלות פרעון.

מה ההצדקה המהותית לייחס את חלקן של הנשים במניות החברה לבני-זוגן במקרה השני, ולא לעשות כן במקרה הראשון.

...

כשמדובר בבני זוג, המנהלים משק בית משותף, לא רק לשונה של הגדרת "בעל שליטה" מובילה למסקנה שיש לייחס לבן הזוג האחד את הון המניות המוחזק על ידי בן הזוג האחר, אלא הדברים עולים בקנה אחד אף עם תכליותיו של חוק הביטוח לאומי והרציונל העומד ביסוד שלילת כספי הביטוח מבעל שליטה.

לפיכך, אין כל רבותא בכל טיעוני המערערת לעניין תפקידה בחברה או מידת השפעתה או שליטתה על ניהול עסקי החברה, שכן טיעון זה מכוון למידת השליטה "בעקיפין". עוד אציין, כי איני מקבלת את טענת המערערת לפיה בעל התפקיד לא היה מוסמך לשנות את החלטתו הראשונית בעניין תביעת החוב שלה, לאחר שנמסרה לו עמדת המל"ל. ככל שנתון רלבנטי ומהותי לא עמד לנגד עיני בעל התפקיד עת נתן את החלטתו הראשונית בתביעת החוב של המערערת, והמל"ל הוא שהסב את תשומת ליבו לאותו נתון מהותי – הרי שעל מנת שההכרעה בתביעת החוב תהא מבוססת על המסד העובדתי המלא ועל הוראות הדין, רשאי בעל התפקיד לבחון מחדש את עמדתו ביחס לתביעת החוב של המערערת.

אין במתכונת התנהלות שכזו משום פגיעה כלשהי בזכויותיה הדיוניות או המהותיות של המערערת, שהרי ממילא אילו בעל התפקיד היה מחליט כי אינו משנה בעצמו את החלטתו אך מחמת שאושרה שלא כיאות, רשאי היה לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה מכוח הוראת סעיף 95(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה – 1985 (החלה מכוח הוראת תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק) תשמ"ז – 1987) וממילא היתה נתונה לבית המשפט הסמכות לקבוע כי יש לדחות את תביעת החוב של המערערת, לאחר מתן הזדמנות למערערת להשמיע את עמדתה.

סוף דבר – אני קובעת כי המערערת היא בעלת שליטה בחברה שבפירוק, מכוח היותה מחזיקה יחד עם בעלה בלפחות 10 אחוז מהון המניות המונפק בחברה.

לטענת המוסד לביטוח לאומי, המנהל המיוחד אישר לעובדות גמלה לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד–1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), שהיא בגדר "פיצוי", כאשר בהתאם להלכה הפסוקה אין להעניק פיצוי זה בהליכי חידלות פירעון.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבבקשה ויישמתי את ההלכה הגעתי לידי מסקנה שדינה להיתקבל ואנמק: בנסיבות המקרה שלפניי, בשל עומסי עבודה חריגים החל המוסד לביטוח לאומי את מלאכת בדיקת תביעות החוב בחלוף כחודשיים מקבלת הכרעות המנהל המיוחד, ולכאורה המועד להגשת ערעור על ההכרעות בתביעות החוב חלף עוד בטרם החלה בדיקתן.

...

בנסיבות האמורות, סבורני שיש לאפשר לו פרק זמן סביר ללמוד את תביעות החוב, הכרעת בעל התפקיד, ולשקול את עמדתו.

יובהר שלא התעלמתי מטענות עו"ד רונן בדבר הליקויים הנטענים שנפלו בהתנהלות המוסד לביטוח לאומי, אולם סבורני שבנסיבות העניין ניתן לרפאם באמצעות פסיקת הוצאות משפט לטובת העובדות, והעניין יישקל בעת ההכרעה בערעור.

לאור כל האמור אני מורה: ערעור המוסד לביטוח לאומי יוגש עד ליום 20.7.15 באמצעות הגשת עותק כרוך למזכירות נוסף על הגשה באמצעות נט המשפט.