בפסק-דין של מותב זה מיום 21.3.17 היתקבל באופן חלקי ערעור המדינה על החלטת בית הדין לבקורת משמורת בגבעון (כב' הדיין רג'א מרזוק) מיום 14.3.17, אשר הורה על שיחרור המשיב ממשמורת בכפוף למספר תנאים.
לבסוף מסר המשיב כי כרגע אינו מעוניין לחזור למדינתו, וכי הוא מעוניין לחזור אליה בשנת 2019 לאחר שירוויח די כסף, כשבכוונתו לשכור שירותיו של עו"ד על מנת שישיג עבורו אישור עבודה.
...
דיון והכרעה
איני מקבלת את עתירתה המרכזית של ב"כ המערערת להשיב את עניינו של המערער לשימוע מחודש לפני ממונה.
זאת, על בסיס מספר נימוקים: א. סבורני, כי עליי לנהוג על-פי מצוות בית-המשפט העליון, אשר הורה על החזרת הדיון לבית-משפט זה ולא לרשות המנהלית לקבלת החלטה חדשה; ב. מקובלת עליי גישת ב"כ המשיב לפיה, חלפה תקופה ארוכה במהלכה מצוי המשיב במשמורת, ולא יהיה זה צודק לגרום לעיכוב נוסף בהליכים; ג. לו היתה מוצגת לעיוני תחילתה של תשתית ראייתית מנהלית חדשה שיש בה פוטנציאל לשינוי נסיבות, ייתכן והייתי נעתרת לבקשת ב"כ המערער.
בנסיבות אלו, כשהמערערת בחרה שלא להגיש הערכת מסוכנות ולא קיים בידיה כל חומר חדש אודות המשיב, אני מורה על דחיית הערעור.
בהעדר כל אופק להרחקה, כשהחלטת הממונה התבססה על מידע חלקי בלבד, ועל בסיס יישום הכללים שנקבעו בבר"מ טומזגי, אני קובעת כי החלטת הממונה לא היתה סבירה, ועל בסיס התשתית הראייתית הקיימת, בית-הדין צדק בכל קביעותיו.