ערעור המדינה על קולת העונש בעבירות מין במשפחה

ע"פ 8153/19 – ערעור המדינה על גזר הדין בערעורה על חומרת העונש טוענת המדינה כי העונש שנגזר על המערער אינו הולם את חומרת מעשיו ואת עוצמת פגיעתם בערכים חברתיים מוגנים, ואינו מבטא את הנזקים הקשים והייחודיים שנגרמו הן לקטינה והן למשפחתה הקרובה.

עוד מדגישה המדינה את הקרבה בין הקטינה למערער, שהיה כסב עבורה, וטוענת כי אף שאינו בן מישפחה כהגדרתו בחוק, הרי שמבחינה מהותית פגיעתו בקטינה אינה שונה מזו שנעשית בידי בן מישפחה לפי ההגדרה האמורה – ולכן השיקולים המחייבים ענישה מחמירה כשמדובר בעבירות מין במשפחה, מתקיימים אף במקרה שלפנינו.

אף במקרים נוספים שבהם הורשעו נאשמים בעבירות דומות לאלו שהורשע המערער נגזרו עונשים חמורים יותר, בנסיבות משתנות אשר חלקן אומנם חמורות מהנסיבות במקרה הנידון (והענישה מחמירה אף היא באופן ניכר מהמקרה הנידון) וחלקן מקילות מהן (ראו והשוו: ע"פ 2505/07 מדינת ישראל נ' פלוני (8.4.2008); תפ"ח (מחוזי מרכז) 52062-07-10 מדינת ישראל נ' סולוביוב (25.5.2011)‏; תפ"ח (מחוזי ב"ש) 33876-11-13 מדינת ישראל נ' ויטפילד (18.11.2014); ע"פ 5865/14 בן פורת נ' מדינת ישראל (19.8.2015)).

...

אומנם השוואה בין מקרים שונים לצורך האחדת הענישה מעוררת, מטבע הדברים, קושי, וזאת נוכח המאפיינים הייחודיים של כל מקרה ומקרה, וההבדלים הרלוונטיים ביניהם (בין היתר הבדלים בעניין מספר העבירות, נסיבותיהן, משך התקופה שלאורכה הן בוצעו, מידת הקרבה וטיב הקשר בין הקורבן לבין המורשע ועוד; ראו והשוו: ע"פ 5842/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 42 (21.3.2020)).

כך לדוגמה, סקירת הפסיקה במקרים דומים לענייננו מעלה כי במקרה שבו נאשם שהיה בן כ-54 בעת ביצוע העבירות הורשע במעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, בגרם מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, במעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים ובגרם מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו שנים 14 – נגזרו עליו שמונה שנים וחצי של מאסר בפועל (ואף זאת אך בשל נסיבותיו האישיות של המורשע, ובהן מצבו הבריאותי).

נוכח האמור, ולאור רף הענישה הנוהג במקרים דומים כמו גם רף הענישה הראוי עליו חזר ועמד בית משפט זה, מצאתי כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המערער.

בשיקלול האמור, קבע בית משפט קמא כי מיתחם הענישה בעיניינו של המערער נע בין 7 ל-12 שנות מאסר, ולאחר בחינת מכלול הנסיבות, השית על המערער 10 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר מותנים, למשך 3 שנים מיום שיחרורו, אם יבצע עבירת מין שהיא פשע או עבירה אחרת בה הורשע בעבר; וכן פיצוי למתלוננת בסך של 100,000 ש"ח. תמצית טענות הצדדים בערעורים ביחס להכרעת הדין, לאחר צימצום ירעת המחלוקת כמתואר לעיל, המערער מעלה שני טיעונים מרכזיים.

עמדה על כך השופטת יעל וילנר בע"פ 8153/19 פלוני נ' מדינת ישראל (25.10.2020) (להלן: עניין פלוני): אין צורך להכביר במילים בדבר השלכותיהן ההרסניות של עבירות מין על הקורבן ועל בני משפחתו.

אבהיר עניין זה אגב הדיון בעירעור המדינה על קולת העונש.

...

אינני מקבלת טענה זו. אכן, אני שותפה לעמדה העקרונית המסתייגת מ"פריטת" כל התרחשות לסדרה של מקטעי תקיפה שונים, באופן שעלול להרבות באופן מלאכותי את מספר מעשי העבירה שבהם אפשר להרשיע.

אני סבורה שנכון לאמץ כאן את נקודת המבט של נפגעת העבירה, ובעשותי כן אינני רואה עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר בשני מעשים פוגעניים.

אולם, בהתחשב בטענות הראויות שהעלתה המדינה בערעור שהוגש מטעמה כנגד קולת העונש כפי שנגזר מלכתחילה, הגעתי לכלל דעה כי במכלול הנסיבות יש להותיר את העונש שהוטל על המערער בעינו.

]השופטת י' וילנר: ערעור על הכרעת-הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת הבכירה ג' רביד, והשופטים ע' מאור ו-מ' בן ארי) בתפח"ע 16468-05-21 מיום 13.4.2022, שבגדרה הורשע המערער בע"פ 5815/22, הוא המשיב בע"פ 5854/22 (להלן: המערער), בבצוע עבירות מין במתלוננת; וערעורים על גזר-הדין מיום 20.7.2022, שבגדרו נגזרו על המערער 16 שנות מאסר בפועל, עונש מאסר על-תנאי, ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 60,000 ש"ח. ערעורה של המערערת בע"פ 5854/22 (להלן: המדינה) נסוב על קולת העונש, וערעור המערער נסוב הן על עצם ההרשעה הן על חומרת העונש.

חומרת עבירות המין בקטינים והשלכותיהן הקשות, מקבלות משנה תוקף כשהעבירות מבוצעות במסגרת המשפחתית, לא כל שכן בביתו-מבצרו של הקורבן, תוך שהפוגע מנצל את האמון שרוכש לו הקטין ומערער מן היסוד את תחושת הבטחון הבסיסית ביותר שלו (ראו מני רבים: ע"פ 5167/22 הנ"ל, בפס' 31; ע"פ 6098/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 15 (24.7.2018); ע"פ 9058/16 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 39 (7.3.2018); ע"פ 1859/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 18 (8.6.2022)).

...

לנוכח כל האמור לעיל, סכום הפיצוי לטובת המתלוננת שהושת על המערער, בסך של 60,000 ש"ח, נמוך יתר על המידה (והשוו לסכומי הפיצוי שנפסקו למתלוננות במקרים דומים, מני רבים: 258,000 ש"ח בע"פ 7951/12 הנ"ל; 250,000 ש"ח בע"פ 5816/19 פלוני נ' מדינת ישראל (26.4.2020)).

לפיכך, ובלי למצות את הדין אף בעניין זה, אציע לחברותיי כי נעמיד את סכום הפיצוי הכולל שישלם המערער למתלוננת על סך של 200,000 ש"ח. לפני סיום, ראיתי להפנות מילים מספר למתלוננת.

לנוכח כל האמור, אם תישמע דעתי, יתקבל ערעור המדינה, כאמור בפסקאות 22-21, וכפועל יוצא מכך, ערעור המערער יידחה, כך שהמערער ירצה עונש של 18 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וישלם למתלוננת פיצוי כולל בסך של 200,000 ש"ח. יתר רכיבי גזר-הדין יעמדו בעינם.

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה קשורות כפי הנראה ברצונו לספק את דחפיו המיניים, תוך ניצול המתלוננת, שהיתה קטינה באותה עת. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים, שבהם הורשעו נאשמים בריבוי עבירות מין בתוך המשפחה, נגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל לשנים ארוכות, כמפורט להלן: בע"פ 1419/19 פלוני נ' מדינת ישראל (31.12.2020), דחה בית המשפט העליון ערעור נאשם אשר הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בריבוי עבירות אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים.

בע"פ 7307/18 פלוני נ' מדינת ישראל (11.11.2019), קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם אשר הורשע לאחר ניהול הוכחות ב-5 עבירות של מעשה סדום בקטין בן מישפחה וריבוי מעשים מגונים בקטינה.

...

בסופו של דברים המעשים פסקו רק כאשר הנאשם אמר למתלוננת שהוא יחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ואז המתלוננת התנגדה ומנעה את המשך ביצוע המעשים.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-12 ועד ל-18 שנות מאסר בפועל.

בנסיבות המקרה הנוכחי, מצאנו כי יש להשית על הנאשם פיצוי ברף המרבי לטובת המתלוננת.

באיזון בין השיקולים השונים, אנו סבורים כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל בחלקו המרכזי של מתחם העונש, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי לנפגעת העבירה בגין הנזקים שגרם לה. סוף דבר אשר על-כן, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 15 שנות מאסר בפועל אשר מניינן מיום מעצרו 16.6.20.

על ייחודיותו של החוק העוסק "ביום שאחרי" שחרורם של עברייני מין מבית הכלא עמד בין המשפט העליון בבש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל (23.12.2012): "ואם יתמה הקורא מה מותר עבריין המין מעבריינים אחרים, נשיב כי עבירות המין מתייחדות באלה: פגיעתן רעה במיוחד בקרבנות העבירה (שלעיתים קרובות הם קטינים או בני מישפחה או חסרי ישע); החשש לרצידיביזם של עברייני מין גבוה במיוחד; שכיחותה של התופעה; והקושי להיתמודד עימה. לנוכח האמור, סבר המחוקק כי ראוי להמשיך לפקח על עברייני מין ולהטיל עליהם מיגבלות שונות גם לאחר שסיימו לרצות את עונשם". הערך החברתי שניפגע כתוצאה ממעשיו של הנאשם הוא הצורך להגן על כלל הציבור מפני עברייני מין מורשעים וכן הצורך למנוע קיומם של מצבי סיכון במהלכם עלולים עברייני המין להיכשל.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והשית על המבקש 3 חודשי מאסר בפועל.

...

על ייחודיותו של החוק העוסק "ביום שאחרי" שחרורם של עברייני מין מבית הכלא עמד בין המשפט העליון בבש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל (23.12.2012): "ואם יתמה הקורא מה מותר עבריין המין מעבריינים אחרים, נשיב כי עבירות המין מתייחדות באלה: פגיעתן רעה במיוחד בקרבנות העבירה (שלעיתים קרובות הם קטינים או בני משפחה או חסרי ישע); החשש לרצידיביזם של עברייני מין גבוה במיוחד; שכיחותה של התופעה; והקושי להתמודד עמה. לנוכח האמור, סבר המחוקק כי ראוי להמשיך לפקח על עברייני מין ולהטיל עליהם מגבלות שונות גם לאחר שסיימו לרצות את עונשם". הערך החברתי שנפגע כתוצאה ממעשיו של הנאשם הוא הצורך להגן על כלל הציבור מפני עברייני מין מורשעים וכן הצורך למנוע קיומם של מצבי סיכון במהלכם עלולים עברייני המין להיכשל.

אינני מקבלת את טענת ההגנה כי מדובר בהפרות טכניות- הנאשם לא רק החזיק בטלפון נייד שלא הותקנה בו חסימה והתקין את היישומונים המאפשרים לו גלישה ברשתות חברתיות, אלא גם פעל וניצל את אותן פלטפורמות לצורך יצירת קשר עם מספר קטינות, בגילאים 14-17, ללא כל פיקוח כשהוא מעמיד אותן בסיכון.

בהתחשב בעיקרון ההלימה, במידת הפגיעה בערכים המגונים, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה ומדיניות הענישה הרווחת אני קובעת כי מתחם הענישה בענייננו נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

סיכומם של דברים מצאתי לקבוע את עונשו של הנאשם בחלק התחתון של המתחם הענישה והתוצאה היא אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 4 חודשים.