לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה דין העירעור להיתקבל, כך שחלף עונש המאסר מאחורי סורג ובריח שהושת על המערער, יש להורות על המשך שהייתו במעון הנעול, בהתאם להוראת סעיף 25(א)(1) לחוק הנוער הקובע כלהלן:
קטין שהורשע, רשאי בית משפט לנוער, במקום להטיל עליו מאסר לצוות על החזקתו במעון נעול לתקופה שיקבע ובילבד שלא תעלה על תקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה שבה הורשע הקטין;
כידוע, קטינות אינה מהוה חסינות מהרשעה ממשית (ע"פ 4150/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (5.8.2009)).
אם יהין הנער להפר את התכנית הטיפולית שתותווה לו, לרבות סרוב מתמשך מצידו להישתתף בטיפולים השונים שהמעון מעניק, ובאופן שיסכל את ההליך השיקומי כולו, אזי תעמוד האפשרות להעבירו להמשך ריצוי עונשו מאחורי סורג ובריח כפי שהושת עליו בתחילה, וזאת מכוח הוראת סעיף 25א(א) לחוק הנוער, הקובע כלהלן:
צווה בית משפט לנוער על החזקתו של קטין במעון נעול במקום על מאסרו לפי הוראות סעיף 25(א)(1) או (2), רשאי הוא, לבקשת הממונה על המעונות, לאחר שהוגש לו תסקיר קצין מבחן לעניין זה, להמיר את הצוו האמור במאסר לתקופה שלא תעלה על יתרת התקופה שנותרה להשלמת הצוו המקורי, אם שוכנע כי היתקיים אחד מאלה:
(1) הקטין מסכן או עלול לסכן את עצמו או אחרים;
(2) הקטין גורם נזק חמור ומתמשך לרכוש;
(3) היתנהגות הקטין במעון באופן מתמשך, לרבות בריחה חוזרת ונשנית של הקטין מהמעון, לא מאפשרת לקיים את הצוו במעון.
...
לא נעלמה מעיניי כי בפני המערער עוד עומדת דרך למיצוי מלוא פוטנציאל ההליך השיקומי בעניינו, אך לנוכח המלצות הגורמים המקצועיים ובראי תכליתו השיקומית של חוק הנוער, אני סבור כי יש לאפשר למערער להמשיך את הליך השיקום במעון הנעול ולרצות בדרך זו את עונש המאסר שנגזר עליו.
משבאתי לכלל מסקנה כי על המערער לרצות את עונשו במעון הנעול חלף מאסר בפועל, מתייתר הצורך להידרש לטענת המערער לפיה היה על בית המשפט לנכות מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער את פרק הזמן שבו שהה במעון הנעול (וראו הדיון בע"פ 6736/16, פסקה 12).
סוף דבר
אשר על כן, אמליץ לחבריי לקבל את הערעור ולהמיר את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, למאסר במעון הנעול.