ערעור המדינה על צו החזקת נוער במעון נעול

בפתח הדברים, וזאת במישור הדיוני, המדינה טוענת שחוק הנוער אינו מקנה זכות ערעור על החלטה שעניינה הפקעת צו מעון נעול.

סעיף 25א(א)(3) לחוק הנוער קובע את סמכותו של בית המשפט לנוער להמיר צו להחזקה במעון נעול במאסר כאשר "היתנהגות הקטין במעון באופן מתמשך, לרבות בריחה חוזרת ונשנית מהמעון, לא מאפשרת לקיים את הצוו במעון". סרובו הנמשך של המערער להישתתף בטיפול לאורך חודשים ארוכים, שלא היה בגדר מעידה בודדת, תואם בהחלט עילה זו. אכן, באת-כוחו של המערער הצביעה על נקודות אור בהתנהגותו בתקופה שבה שהה במעון הנעול, בהתייחס להתקדמותו הלימודית.

...

אביטל מולד: התנהגות הקטין במעון באופן מתמשך לא מאפשרת לקיים את הצו וזה נראה לי מושג לא ברור ומועד לפורענות.

בהיבט הדיוני ובכל הנוגע לזכות הערעור על החלטה שעניינה הפקעת צו מעון נעול והמרתו במאסר לפי סעיף 25א. לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 – נראה לי כי החלטה בדבר שליחתו של קטין לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח, היא במהותה "גזר-דין" משלים הנדרש בעקבות התפתחויות מאוחרות שהתרחשו לאחר הינתן גזר-הדין המורה על שליחתו למעון נעול.

בהיבט המהותי – התוצאה אליה הגענו אינה קלה ואינה פשוטה אך למרבה הצער אין מנוס ממנה בנסיבות המקרה דנן.

בדברי ההסבר לסעיף 25א תוארה בקצרה הסמכות אותה מוצע להקנות לבית המשפט לנוער: "מוצע להסמיך בית משפט לנוער שצווה על החזקתו של קטין במעון נעול, במקום על מאסרו, לשנות את הצוו, על פי בקשת הממונה על המעונות וכל עוד לא בוצע במלואו, ולהורות על העברת הקטין להחזקה במאסר ליתרת התקופה. החלטה כזו תיתקבל לאחר שהוגש לבית המשפט תסקיר קצין מבחן עדכני לענין זה ואם שוכנע שאין אפשרות לקיים את מטרת הצוו במעון, למשל במקרה שבו הקטין אינו מישתלב במסגרת המעון או מסכן את שלומם של קטינים אחרים." הצעת חוק לא כללה את שלוש העילות להפעלת הסמכות שנקבעו בנוסח שאושר (ראו לעיל), אלא קבעה באופן כללי כי בית המשפט רשאי להמיר את ההחזקה במעון סגור במאסר "לאחר ששוכנע שאין אפשרות לקיים את מטרות הצוו במעון". בדיוני ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת שדנה בהצעת החוק הוחלט להגדיר בפירוט את העילות להמרת הצוו במאסר על מנת להבנות את שיקול דעתו של בית המשפט ולהגביל את האפשרות להפעיל סמכות זו למקרים בהם כלו כל הסכויים להותיר את הקטין במסלול טפולי במעון (וראו פירוט הדברים בפיסקה 3 לחוות דעתו של השופט י' עמית בע"פ 3164/16 פלוני נ' מדינת ישראל (26.5.2016) (להלן: ענין פלוני)).

נוכח הוראת סעיף 34 לחוק הנוער, לפיה "לא יוחזק אדם במעון או במעון נעול... לאחר שמלאו לו עשרים שנה", לא ניתן עוד לקיים את צו ההחזקה במעון הנעול שניתן נגד המערער, ומכאן חשיבות השאלה בדבר תחולת סעיף 25א בעיניינו.

...

אני סבור שאין כל ספק בכך שמתקיימת בענייננו לפחות עילת הסל הכללית שבסעיף 25א(א)(3) לחוק: "התנהגות הקטין במעון באופן מתמשך, לרבות בריחה חוזרת ונשנית של הקטין מהמעון, לא מאפשרת לקיים את הצו במעון". אין ספק שבנסיבות שנוצרו על-ידי המערער אין כל אפשרות כיום "לקיים את הצו במעון", ולו מהטעם שהמערער סיכל על-ידי הימלטותו את קיום הצו במעון, ומשנתפס והושב ארצה הוא כבר היה בגיל בו לא ניתן להחזירו למעון להשלמת ריצוי הצו (סעיף 34 לחוק).

במקרה דנן הגיע בית משפט קמא למסקנה כי ראוי להפעיל את סעיף 25א ולהמיר במאסר את מלוא יתרת התקופה שנותרה למערער להשלמת תקופת ההחזקה במעון נעול, וזאת נוכח "שיקולים כבדי משקל וחמורים במיוחד", ובהם: הימלטות המערער מהשגחת המעון והפרת האמון שניתן בו; מידת מסוכנותו הגבוהה שלא הוכח שקהתה; סירובו של המערער לשתף פעולה עם שירות המבחן; ההתחשבות לה זכה בהליך בגין בריחתו משמורת חוקית, כאשר תקופת מעצרו בצרפת הופחתה מעונש המאסר שהושת עליו; וכן שיקולי מדיניות כלליים שלא ליטול את מרכיב ההרתעה של סעיף 25א למול קטינים המסרבים לטיפול במעון אליו נשלחו.

התנהגותו ומעשיו של המערער עצמו הם שהביאוהו למצב בו עליו לרצות תקופת מאסר משמעותית בגיל 26 על מעשים שביצע לפני 12 שנה, ואין מקום להתחשבות בו במצב דברים זה. אין גם מקום לגזור גזירה שווה בין המקרה דנן לבין מקרים אחרים של הפעלת סעיף 25א, בהם לא היה מיצוי של כל יתרת תקופת ההחזקה במעון, וזאת בשל נסיבותיו הייחודיות והחריגות של מקרה זה. סוף דבר: אציע לחברותיי לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את תקופת המאסר שנקבעה למערער בהחלטת בית משפט קמא.

]השופט ג' קרא: ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (כב' השופטת ר' פוקס) מיום 23.7.2019 בת"פ 4378-07-18 בגדריו הורשעו המשיבים בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333, 335(א)(1), 335(א)(2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

המשיב 2 הורשע בנוסף גם בעבירה של החזקת סכין, וצרף שני תיקים נוספים שעניינם עבירות רכוש, איומים, נהיגה ברכב ללא רישיון וללא ביטוח, ושימוש ברכב ללא רשות ונטישתו.

חרף האמור, ובהיתחשב בנסיבות האישיות של המשיבים, קבע בית המשפט כי יש ליתן משקל נכבד לשיקולי שקום בעיניינם וגזר עליהם את העונשים הבאים: על המשיב 1 צו מבחן לתקופה של שנה; צו שירות לתועלת הציבור בשיעור של 400 שעות; מאסרים מותנים; ותשלום פיצויים בסך של 15,000 ש"ח. על המשיב 2 צו מבחן לתקופה של שנה וחצי בתנאי מגורים במעון אחווה בעכו; מאסרים מותנים; וצו שירות לתועלת הציבור של 350 שעות; ותשלום פיצויים למתלונן בסך 15,000 ש"ח. ערעור המדינה המדינה הגישה ערעור על קולת העונש שהוטל על המשיבים וטענה כי חומרתם המופלגת של העבירות ומידת האכזריות שבה נקטו המשיבים כלפי המתלונן מחייבת הטלת ענישה ממשית, שתיתן ביטוי לעקרון ההלימה ולשיקול ההרתעה, בהנתן חומרת הנזק שגרמו המשיבים במעשיהם למתלונן.

על המשיב 1 עונש מאסר לתקופה של תשעה חודשים שיומרו בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה; על המשיב 2 תקופת מאסר קצרה יותר, שתומר בעבודות שירות, על פי שיקול דעת בית המשפט, בהיתחשב בכך שהמשיב 2 נתון במעון נעול.

...

אלמלא עמדה זו, דין הערעור היה להתקבל ודינו של המשיב 1 היה מאסר מאחורי סורג ובריח.

לאחר בחינת עמדת המדינה מצאנו כי הסכמתה של המדינה לחרוג ממדיניות הענישה הנוהגת מעוגנת בתסקירי שירות המבחן החיוביים שהוגשו בעניינו של המשיב 1 ונותנת ביטוי הולם לעקרון השיקום לפי סעיף 40ד לחוק העונשין.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה דין העירעור להיתקבל, כך שחלף עונש המאסר מאחורי סורג ובריח שהושת על המערער, יש להורות על המשך שהייתו במעון הנעול, בהתאם להוראת סעיף 25(א)(1) לחוק הנוער הקובע כלהלן: קטין שהורשע, רשאי בית משפט לנוער, במקום להטיל עליו מאסר לצוות על החזקתו במעון נעול לתקופה שיקבע ובילבד שלא תעלה על תקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה שבה הורשע הקטין; כידוע, קטינות אינה מהוה חסינות מהרשעה ממשית (ע"פ 4150/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (5.8.2009)).

אם יהין הנער להפר את התכנית הטיפולית שתותווה לו, לרבות סרוב מתמשך מצידו להישתתף בטיפולים השונים שהמעון מעניק, ובאופן שיסכל את ההליך השיקומי כולו, אזי תעמוד האפשרות להעבירו להמשך ריצוי עונשו מאחורי סורג ובריח כפי שהושת עליו בתחילה, וזאת מכוח הוראת סעיף 25א(א) לחוק הנוער, הקובע כלהלן: צווה בית משפט לנוער על החזקתו של קטין במעון נעול במקום על מאסרו לפי הוראות סעיף 25(א)(1) או (2), רשאי הוא, לבקשת הממונה על המעונות, לאחר שהוגש לו תסקיר קצין מבחן לעניין זה, להמיר את הצוו האמור במאסר לתקופה שלא תעלה על יתרת התקופה שנותרה להשלמת הצוו המקורי, אם שוכנע כי היתקיים אחד מאלה: (1) הקטין מסכן או עלול לסכן את עצמו או אחרים; (2) הקטין גורם נזק חמור ומתמשך לרכוש; (3) היתנהגות הקטין במעון באופן מתמשך, לרבות בריחה חוזרת ונשנית של הקטין מהמעון, לא מאפשרת לקיים את הצוו במעון.

...

לא נעלמה מעיניי כי בפני המערער עוד עומדת דרך למיצוי מלוא פוטנציאל ההליך השיקומי בעניינו, אך לנוכח המלצות הגורמים המקצועיים ובראי תכליתו השיקומית של חוק הנוער, אני סבור כי יש לאפשר למערער להמשיך את הליך השיקום במעון הנעול ולרצות בדרך זו את עונש המאסר שנגזר עליו.

משבאתי לכלל מסקנה כי על המערער לרצות את עונשו במעון הנעול חלף מאסר בפועל, מתייתר הצורך להידרש לטענת המערער לפיה היה על בית המשפט לנכות מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער את פרק הזמן שבו שהה במעון הנעול (וראו הדיון בע"פ 6736/16, פסקה 12).

סוף דבר אשר על כן, אמליץ לחבריי לקבל את הערעור ולהמיר את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, למאסר במעון הנעול.

]השופטת ג' כנפי-שטייניץ: לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב-יפו (השופטת הבכירה ג' רביד והשופטים ע' מאור ו-ש' מלמד) מיום 12.6.2023 בתפח"ע 51183-12-21, בגדריו ניתן צו להחזקתו של המשיב במעון נעול לתקופה של שלוש שנים ותשעה חודשים, על פי סעיף 25 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), לצד ענישה נלווית.

...

דיון והכרעה לאחר עיון במכלול החומר שהונח לפנינו, ובטענות הצדדים כפי שהועלו בכתב ובעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור בכל המתייחס לעתירת המדינה להטיל על המשיב עונש מאסר מאחורי סורג ובריח – וכך אציע לחבריי שנעשה.

על רקע האמור, בהתאם להמלצת שירות המבחן בתסקירו העדכני ובהסכמת המשיב, ראיתי להתערב בצו שהוטל על המשיב ולקבוע תחתיו, כי המשיב יוחזק במעון נעול מכוח סעיף 25(א)(1) לחוק הנוער, עד הגיעו לגיל עשרים; כי יוטל עליו צו מבחן בתנאי מגורים במעון נעול למשך שנה נוספת, עד הגיעו לגיל 21; וכי לאחר סיום שהותו במעון, יוטל עליו צו מבחן בקהילה לשנה נוספת.

סוף דבר – בכפוף לאמור בסעיף 25 לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור.