ערעור המדינה על זיכוי שוטר מעבירת תקיפה

השופט י' נועם: לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד"ר א' גורדון), בת"פ 40404-09-15, מיום 14.1.16, לפיו נידון המשיב לששה חודשי מאסר בפועל, לשני מאסרים על-תנאי ולקנס בסך 1,500 ₪; זאת בשל הרשעתו, על-יסוד הודאתו, בעבירות תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות – לפי סעיפים 274(2) ו-152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

יצוין, כי כתב-האישום בבית-משפט קמא הוגש נגד שני נאשמים נוספים, אשר זוכו מאשמה על-פי הכרעת-דין שניתנה בעיניינם ביום 29.12.15 המשיב הִנו צעיר בן 19, תושב ירושלים.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, דעתנו שונה מדעתו של בית-משפט קמא, וסבורים אנו, כי דין הערעור להתקבל.

בהתחשב בעיקרון ההלימה שבענישה, בפגיעה בערכים המוגנים שביסוד העבירות, ברמת הענישה הנהוגה בעבירות הנדונות ובנסיבות הקונקרטיות של ביצוע העבירות החמורות במתחם הר-הבית ובתוככי מסגד אל-אקצא – סבורים אנו, כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירות שבהן הורשע המשיב, גבוה במידה משמעותית מזה שנקבע על-ידי הערכאה קמא, ונע בין שמונה חודשים לבין עשרים חודשים.

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן בבצוע עבירות היתנהגות פרועה במקום צבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); איומים (3 עבירות), לפי סעיף 192 לחוק העונשין; שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], תשכ"ט-1969; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו (2 עבירות), לפי סעיף 273 לחוק העונשין.

לזכותו של הנאשם – הוא המשיך במגמת ההתייצבות בכל הנוגע לתפקודו הכללי והתעסוקתי, מנהל שגרת חיים תקינה, נימנע ממעורבות בפעילות עבריינית נוספת, ומקפיד על יציבות במקום עבודתו.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש (מאסר על תנאי, של"צ, פיצויים והתחייבות כספית), תוך שעמד על החומרה הרבה הטמונה בתקיפת עובדי צוות רפואי, גם בהנתן סערת הרגשות בה הייתה נתונה המשיבה.

...

באישום הראשון, על רקע סירובה של מנהלת אגף החינוך בעירייה לבקשתו בנושא בתו, איים על ראש עיריית רמלה כי ייקח "20 נשמות, אני אזיין אותם ואני אשב עליהם בבית סוהר". באישום השני, כארבעה ימים עובר לאירוע דלעיל, איים המערער על מנהלת מחלקת בתי-ספר בעיריית רמלה, אשר הודיעה לו כי הבקשה בעניין בתו נדחית, באומרו כי ישרוף את כולם וישב בכלא.

נדחה ערעורו של המערער, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות העלבת עובד ציבור, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בכך שהתקרב לשוטר בצורה מאיימת, קילל אותו ואיים עליו ברצח, ולאחר שהובא לתחנת המשטרה איים על קצין משטרה ועלב בו. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין חודשיים מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל, וגזר את עונשו למאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

ראו, מבין רבים, רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל (2.8.2010): "יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית." לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, לרבות פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

ביום 27.06.2021 הוגש ערעור המדינה על הכרעת הדין המזכה ועתרה להרשיע את הנאשם בבצוע עבירה של תקיפה – לפי סעיף 379 לחוק העונשין ולא בעבירה של חבלה חמורה – לפי סעיף 333 לחוק העונשין אשר יוחסה לו בכתב האישום ממנו זוכה (עפ"ג 58680-06-21) בפסק דין מיום 17.10.2021 נדחה העירעור מבלי להיזדקק לתשובת ההגנה.

לדוגמה, היחידה החוקרת לא פעלה להיטיב ולשפר את איכות הסירטון "ראיה של זהב" באמצעות המעבדה הדיגיטאלית, השוטרים אליהם פנה המתלונן סמוך למקרה לא עשו ניסיון לאתר עדי ראייה וצילומים נוספים שייתכן וצולמו על ידי נוכחים במקום, עד כי נראה שהשוטרים ביקשו להסיר אחריות לטפול במקרה, העיכוב שחל בפתיחת החקירה ללא הסבר מניח את הדעת וכיוצב'.

...

עוד נקבע כי רק על סמך הצפייה בסרטון אי אפשר להגיע למסקנה חד משמעית האם הנאשם חבט בידו בראשו ובפניו של המתלונן או שמא כטענת הנאשם פלוני חבל במתלונן במקל והוא ביקש למנוע את המעשה האלים.

אין צורך להידרש למתחמי ענישה או למדיניות הענישה הנהוגה כדי לקבוע כי לו היה מורשע הנאשם בדין, הרי היה צפוי לעונש מאסר ממושך.

לאחר שקלול כלל נסיבות העניין - לרבות אופי זיכויו של המבקש, נסיבותיו האישיות, הכשלים והמחדלים שנפלו בדרך ניהול החקירה והמשפט שהם חריגים לכל הדעות, ועל אף שההחלטה להגיש כתב אישום נגד המבקש התקבלה כדין ולא הייתה מלווה ברשלנות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על פיצויו ושיפויו של המבקש.

בהינתן המקובץ, אני קובעת כי המשיבה תשלם למבקש 29,421 ש"ח בהתאם לפרטי חשבון בנק שיועברו על ידי באת כוחו וזאת בתוך 45 ימים.

עיון באסמכתאות אליהן הפנו הצדדים וכן באסמכתאות נוספות מלמד כי מיתחם הענישה הקיים בעבירה של תקיפת שוטר הנו רחב במיוחד והוא מושפע בנסיבות ביצוע העבירה, רמת האלימות שהופעלה כלפי השוטרים, לרבות עוצמת הפגיעה בה ואם נגרם נזק, יחד עם נסיבות הרקע לבצוע מעשה האלימות.

ע"פ 6040/12 מדינת ישראל נ' נעאמן – היתקבל ערעור המדינה על קולת העונש בעיניינו של מי שהורשע באיומים כלפי שוטרים, תקיפת שוטר , ניסיון לתקיפת שוטר והיזק לרכוש.

לקחתי בחשבון לזכות הנאשם את הנסיבות האישיות של הנאשם מילדותו ועד היום ואת השאיפה שהוא מבטא לאורח חיים נורמאטיבי ולתפקוד תקין בתא המשפחתי החדש שהקים.

...

ע"פ 4324/16 נגאר נ' מדינת ישראל – נדחה הערעור על גזר דין בו הוטלו על הנאשם 28 חודשי מאסר, לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון בניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מתמירות, התפרעות ויידוי אבן לעבר כלי תחבורה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

עירעורו של המערער על חומרת העונש נדחה, תוך שבית המשפט העליון קבע כי: "העבירות שבהן עסקינן, ובפרט השלכת בקת"ב לעבר אנשים או כלי רכב, יש בהן משום חומרה יתירה, והן בבחינת מכת מדינה. המניע האידאולוגי שמאחורי עבירות אלו ואווירת הטרור שמבצעיהם כופים על סביבתם מחייבים הטלת עונשים מחמירים על מבצעי העבירות – גם כאלה שעברם נקי מפלילים.....זוהי מדיניות הענישה שנקבעה בפסיקתנו מן הזמן האחרון". (פסקה 4 לפסק הדין).

בת"פ (מחוזי י-ם) 25366-10-21 מדינת ישראל נ' שלודי (6.2.23), נגזר עונש של 50 חודשי מאסר על נאשם אשר הורשע בגין 4 אישומים בבצוע 2 עבירות של מעשה טירור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא, בעבירה של מעשה טירור של הצתה, בעבירה של מעשה טירור של ניסיון הצתה, ב-3 עבירות של היתפרעות, ב- 3 עבירות של ניסיון תקיפת שוטרים ובעבירה של פעולה בנשק למטרות טירור.

העונש המתאים לזכות הנאשם יש לזקוף את הודאתו במיוחס לו, אשר חסכה מזמנה של המאשימה ומזמנו של בית המשפט.

...

מתחם העונש ההולם בהינתן כל השיקולים שהובאו לעיל, ובמיוחד, אך לא רק, בהינתן ריבוי האישומים וריבוי העבירות שביצע הנאשם, אני קובע כי מתחם העונש ההולם עומד בנסיבות העניין דנא על 4 וחצי עד 8 שנות מאסר בפועל.

ברם, אני סבור כי יש לתת משקל לגילו של הנאשם בשל הפגיעה הצפויה בו עקב עונש המאסר הממושך שאותו הוא ירצה, מטבע הדברים, באגף בטחוני, על כל המשמעויות הכרוכות בכך (ראו – ע"פ 8639/13 טרטיר נ' מדינת ישראל (17.3.14)).

לנוכח כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: 5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם לפי רישומי שב"ס. 12 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יעבור עבירה שהיא בבחינת "מעשה טרור" כהגדרתו של מונח זה בחוק המאבק בטרור, או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע, או עבירה של הצתה או ניסיון הצתה, או עבירת נשק.