ערעור המדינה על זיכוי נאשמים בעבירות גניבה

ב"כ הנאשם עוה"ד איתי רוזין, טען שיש לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שהוא הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה בכתב אישום שתוקן לקולה, וכי מעשי הגניבה מסתכמים באלפי שקלים בודדים, מאז חלפו 3 שנים, הנאשם עשה טעות עליה הוא מצר עד מאוד, הודה במיוחס לו והוא נעדר עבר פלילי מכל סוג.

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גניבה בידי מורשה ניתן ללמוד מהפסיקה הרלוואנטית לענייננו בשינויים מחוייבים, כדלקמן: בע"פ (נצרת) 64456-02-18 עזאיזה נ' מדינת ישראל (2.5.2018), נדחה עירעורו על העונש של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קבלת דבר במירמה וגניבה בידי מורשה, בהיותו סוכן של דואר ישראל ומפעיל סניף דואר, שקבל במירמה 3,678 ₪, במסגרת תפקידו.

בעפ"ג (מרכז- לוד) 42908-08-15 מדינת ישראל נ' ברק ועפ"ג (מרכז לוד) 5535-09-15 ברק נגד מדינת ישראל (8.3.2016), נדונו ערעור המדינה על קולת העונש, וערעור הנאשמת על אי ביטול הרשעתה, בגין גניבה של שיקים מלקחותיה בהיותה מנהלת חשבונות, בסכום כולל של 22,476 ₪.

...

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גניבה בידי מורשה ניתן ללמוד מהפסיקה הרלוונטית לענייננו בשינויים מחוייבים, כדלקמן: בע"פ (נצרת) 64456-02-18 עזאיזה נ' מדינת ישראל (2.5.2018), נדחה ערעורו על העונש של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קבלת דבר במרמה וגניבה בידי מורשה, בהיותו סוכן של דואר ישראל ומפעיל סניף דואר, שקיבל במרמה 3,678 ₪, במסגרת תפקידו.

הנאשמת הגישה ערעור על החלטת בית משפט קמא שלא להרשיעה, אולם ערעורה נדחה.

בהתחשב בפסיקה הנוהגת ובנסיבות המקרה דנן, משגנב הנאשם לאורך תקופה של כארבע חודשים בשנת 2020 תווי שי מתוך דברי דואר שהגיעו לידיו כעובד במיון דואר, לאחר שחיפש ואיתר אותם, ובכך מעל באמון שניתן בו כמורשה לעסוק בדברי דואר, ובהתחשב בסכומי הגניבה שהצטברו לסך של אלפי שקלים בודדים, ונוכח העוקץ החריג שבעבירת גניבה בידי מורשה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין מאסר קצר מאוד שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 45 ימים אותו יישא הנאשם בעבודות שירות, החל מיום 1.5.2023 (או במועד אחר שיקבע הממונה על עבודות השירות).

כך, בת"פ 58749-08-18 מ"י נ' עיסא (25.3.19)), נגזר על נאשם שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם, שהייה בישראל שלא כחוק ועבירות נוספות, עונש של 17 חודשי מאסר; בע"פ 217/04 אל קורעאן נ' מ"י (29.6.05), נגזר על מערער שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וחבלה במזיד, עונש של 27 חודשי מאסר; בע"פ 2789/13 מ"י נ' חמדי (4.8.13), היתקבל ערעור המדינה על קולת עונשו של מי שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם והסעה שלא כדין, ונגזר עליו במסגרת פסק הדין בעירעור עונש של 20 חודשי מאסר, זאת בשל גילו הצעיר, עברו הנקי והתסקירים החיוביים שהוגשו בעיניינו; ובע"פ 3641/14 מ"י נ' חסונה (2.7.14), היתקבל ערעור המדינה על קולת עונשו של המשיב שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם, חבלה במזיד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה בפסילה, ונגזר עליו במסגרת פסק הדין בעירעור עונש של 25 חודשי מאסר.

בכך שונה עניינו של הנאשם שלפניי מעניינם של מי שנכנסים לישראל שלא כחוק במטרה לבצע עבירות, כגון גניבת רכב, וכאשר הם נתקלים במישטרה הם נמלטים תוך סיכון חיי אדם (השוו למשל – 34912-11-21 מ"י נ' מזאחם (30.1.23), אשר נדון לפניי אך לאחרונה).

לזכות הנאשם יש לזקוף את העובדה שהוא הודה במיוחס לו ובכך חסך מזמנה של המאשימה ומזמנו של בית המשפט, את העובדה שהוא נטל אחריות על מעשיו ואף הביע חרטה עליהם, ואת עברו הנקי.

...

ברוח האמור לעיל הפנתה ב"כ המאשימה בטיעוניה לע"פ 8584/13 שטארה נ' מ"י (30.6.14), במסגרתו נגזר על המערער שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם, כניסה לישראל שלא כחוק, ונהיגה ללא רישיון נהיגה, עונש של 4 שנות מאסר; לעניין ווערי הנ"ל, בו נגזרו בסופו של דבר על המערער שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם, גניבת רכב, וחבלה במזיד ברכב, 40 חודשי מאסר בפועל; לעניין גולדשטיין הנ"ל, בו נגזר על מערער שהורשע בעבירה של סיכון חיי אדם, בנסיבות שאינן מרדף משטרתי, עונש של 36 חודשי מאסר בפועל; ולע"פ 3840/21 חאמד נ' מ"י (8.3.22), במסגרתו נגזר על מערער שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, סיוע לגניבת רכב, נהיגה ללא רישיון וביטוח, ושהייה בישראל שלא כדין, עונש של 56 חודשי מאסר בפועל.

מתחם העונש ההולם בהתחשב בכל האמור לעיל אני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין כל העבירות שביצע הנאשם עומד על 30 עד 60 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: 32 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם לפי רישומי שב"ס. 8 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

עוד לקחתי בחשבון, כי אומנם הרכב לא נגנב, אך נקודה זו אינה באה לזכות הנאשמים שכן רק לאור היתערבות המישטרה, המעשה לא הושלם והרכב לא נגנב.

עירעורו ובקשת רשות העירעור לבית המשפט העליון נדחו, תוך שבית המשפט העליון מציין: "אמנם המבקש הורשע בעבירת סיוע, אולם חלקו בגניבת הרכב לא היה שולי...". רע"פ 2216/14 יוסיפיה נגד מדינת ישראל (01.04.14) - נדחתה בקשה למתן רשות ערעור של נאשם, על פסק דין בו היתקבל ערעור המדינה על קולת העונש.

...

לאור כל האמור, המליץ שירות המבחן על דחייה הדיון ב 4 חודשים לצורך בחינת שילוב הנאשם בהליך הטיפולי.

לאור כל האמור סבר ב"כ הנאשמים, שלגבי נאשם 1 יש לקבוע מתחם ענישה המתחיל במאסר מותנה ולגבי נאשם 2 גם כן עותר למתחם המתחיל במאסר מותנה, ועותר להטלת עונש מאסר קצר שירוצה בעבודת שירות.

סוף דבר לאור כל האמור, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: נאשם 1 - חליל חמידי 6 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

עוד נגזרו על המערער 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה מסוג פשע, וכן נקבע כי הלה ישלם קנס כספי בסך של 400,000 ש"ח. לאחר עיון בכתובים שהוגשו על ידי בעלי הדין ושמיעת טענותיהם בדיון אשר היתקיים ביום 30.11.2022, המלצנו למדינה להסכים לזיכוי המערער מהרשעתו בעבירת זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין – במסגרת פרט האישום השלישי.

צאו וראו את פסק הדין שניתן בע"פ 7075/03 אלון נ' מדינת ישראל (2.8.2006) – במסגרתו דחה בית משפט זה את ערעוריהם של אתי אלון ועופר מקסימוב אשר הורשעו במעשי מירמה וגניבה בהקף של 254,000,000 ש"ח. זאת, אחרי שעל אתי אלון נגזרו 17 שנות מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך של 5,000,000 ש"ח; ואילו על עופר מקסימוב נגזרו, לאחר קבלת ערעור המדינה, 17 שנות מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך של 3,000,000 ש"ח. כמו כן, ראו ע"פ 5668/13 מזרחי נ' מדינת ישראל (17.3.2016) – בעיניין זה הורשע הנאשם בעבירות הונאה וגניבה בהקף של כ-58,000,000 ש"ח. עם תום משפטו נגזרו עליו 12 שנות מאסר, קנס בסך של 300,000 ש"ח ופצוי בסך של 258,000 ש"ח לכל אחד מנפגעי העבירה.

אשר על כן, מן הדין הוא שנחמיר את עונשו של המערער בשני רכיביו – מאסר וקנס – באופן משמעותי, אך זאת מבלי לחרוג מהכלל לפיו ערכאת ערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם כאשר היא מקבלת את ערעור המדינה על קולת העונש (ראו: ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ''ד נח(6) 625, 644 (2004); ע"פ 4623/07 מדינת ישראל נ' אזרי, פסקה 17 (31.10.2007)).

...

יוצא אפוא, כי אין להסיק באופן אוטומטי על סמך השאלונים כי לא מתקיים קשר סיבתי בין המרמה לקבלת ה'דבר'.

מסקנה שכזו אינה מתיישבת עם התשתית הראייתית שלפנינו.

סיכומו של דבר: אני מצרף כאמור את דעתי לעמדת חברי, השופט א' שטיין.

השניים התפרצו לבית עסק ונתפסו בכף ברכבו של המסיע לאחר שגנבו שלל רב. בהתייחס לנאשם שהסיע את תושבי האיזור ולא היה מודע לבצוע העבירות על ידם, נקבע מיתחם הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר בפועל.

בעפ"ג (מרכז-לוד) 17983-01-23 מסארוה נ' מדינת ישראל (12.3.2023), נדחה ערעור הנאשם בגין עונש שנגזר עליו נוכח הרשעתו לפי הודאתו בהסעת ארבעה שוהים בלתי חוקיים, בהיותו נהג הסעות (ברכב גדול בו הסיע 19 נוסעים רובם עם היתרי כניסה), נקבע מיתחם שבין 3 ל-15 חודשי מאסר.

בעפ"ג (מרכז-לוד) 47276-02-20 מדינת ישראל נ' נאשף (25.1.2021), נדון ערעור המדינה על גמר דין שהוטל בבית משפט השלום בפתח תקווה, ללא הרשעה בעיניינו של משיב שהסיע שישה שוהים בלתי חוקיים, וביצע בנוסף עבירות הפרעה לשוטר ונהיגה פוחזת.

גזירת העונש בתוך המיתחם הנאשם בן 28, נשוי ואב לתינוקת בת מספר חודשים, עצור מיום 1.8.2023 הודה במיוחס לו, צריף את תעבורה, נטל אחריות על מעשיו וחסך מזמנו של בית המשפט – זאת אזקוף לזכותו.

...

אשר על כן, בראי הענישה הנוהגת ובהתחשב גם בעובדה שעסקינן בשתי הסעות בהזדמנויות שונות, אני קובעת מתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשים שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

בהתחשב בפסיקה הנוהגת, אני קובעת מתחם עונש הולם כולל אשר נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ופסילה למספר חודשים עד מאסר ל-8 חודשים ופסילה בת שנים.

מכל הטעמים הללו אני סבורה כי נכון לגזור את עונשו של הנאשם בחלקו האמצעי של מתחמי הענישה.