ערעור המדינה על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע בדבר צווי הריסה ללא הרשעה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע עפמ"ק 69880-10-18 אבוגודה נ' מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפני כבוד השופט אלון אינפלד מערער עודה אבוגודה ע"י ב"כ עו"ד מוסטפא נסאר משיבה מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין ע"י ב"כ עו"ד רות ליפסקי ועו"ד שגב פלץ פסק דין

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' עטר) מיום 14.10.18 בה דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע צו הריסה שניתן ביום 19.04.05, מתן ארכה נוספת לשם ביצוע הצוו ולהוצאת היתר בניה.

במסגרת הסדר טיעון הורשע המערער, הושת עליו קנס כספי וכן הוצא צו להריסת המבנה נשוא כתב האישום, בית המגורים של המשפחה.

לעניין המישור המשפטי – יש להתייחס לארבע שאלות עיקריות - האם יש בתקופת ההתיישנות כדי להביא לבטלות פורמאלית של צו ההריסה השפוטי? האם יש מקום לטענת הגנה מן הצדק ביחס לאכיפה הבאה לאחר חלוף זמן רב כל כך? האם יש בסיס לטענת ב"כ המערער באשר לאכיפה בררנית נוכח הנסיבות הקונקרטיות? והאם הליך זה הוא המסגרת המתאימה לבירור השאלה אם ההחלטה לאכוף עתה את הדין היא ראויה? שאלת ההתיישנות לאחר עיון בפסיקה, רואה אני את דברי ב"כ המשיבה לעניין זה. אכן, על פי הפסיקה, צו הריסה אינו בבחינת עונש, ואין כללי ההתיישנות אשר בחוק סדר הדין הפלילי חלים עליו.

התוצאה התוצאה היא, איפוא, שהתיק מוחזר לבית משפט השלום לבחון מחדש את היסוד העובדתי על בסיס האמור לעיל, ועל מנת לקבוע מחדש את משך עיכוב הבצוע הראוי, מתוך הנחה שצו ההריסה לא יתבטל בכל מקרה.

...

לכן, אין מנוס מבירור שאלת ההגנה מן הצדק במסגרת ההליך דנן.

מכיוון שלא כך נבחנו הדברים בבית משפט השלום, אין מנוס מהשבת התיק לבחינה מחודשת.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, שהתיק מוחזר לבית משפט השלום לבחון מחדש את היסוד העובדתי על בסיס האמור לעיל, ועל מנת לקבוע מחדש את משך עיכוב הביצוע הראוי, מתוך הנחה שצו ההריסה לא יתבטל בכל מקרה.

בבית המשפט העליון רע"פ 1745/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: רונן טבקול נ ג ד המשיבה: הוועדה המקומית לתיכנון ובניה אשקלון בקשת רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק עפ"א 18505-05-16 מיום 1.3.2017 ישראל פבלו אקסלרד ובתיק עפ"א 17460-12-17 מיום 2.1.2021 שניתן על ידי כב' השופט אלון אינפלד בשם המבקש: בשם המשיבה: עו"ד שחר הררי; עו"ד מירב תהילה עו"ד ענת פרולינגר ][]החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' אינפלד) מיום 2.1.2021 בעפ"א 17460-12-17, בגדריו היתקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט ע' כפכפי) בתו"ב 35136-01-13, וכן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פ' אקסלרד) מיום 1.3.2017 בעפ"א 18505-05-16 בגדריו היתקבל ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ע' כפכפי) מיום 29.3.2016 בתו"ב 35136-01-13.

המבנה ניבנה על פי היתר בנייה משנת 1976 וברבות השנים נהרס בשל שריפה ופגעי טבע ונקבר בחלקו בתוך מצוק החוף, כך שנותרו ממנו רק עמודים וחלקי ריצפות.

להשלמת התמונה אוסיף כי במהלך הדיון בעירעור הראשון, נדחתה בקשת המבקש להגשת ראיות נוספות המסגרת העירעור מן הטעם שהדבר תלוי בתוצאות העירעור, תוך שנקבע כי "בבוא העת" יהיה מקום לשקול האם להחזיר את התיק לבית משפט השלום לשמיעת ראיות נוספות (החלטה יום 30.6.2016).

בית המשפט דחה את בקשת המשיבה לעשות שימוש בסמכותו להטלת קנס בגובה "כפל שווי" לפי סעיף 219 לחוק התיכנון והבנייה כנוסחו לפני תיקון 116, משום שתכליתו העיקרית נוגעת לאכיפה וזו הושגה משהוצא צו הפסקה שפוטי שכובד על ידי המבקש ולאור חוסר היכולת לעשות שימוש בחוות הדעת שמאית שהגישה המשיבה בשל פגמים בעריכתה בשל העידר הפרדה בין עלות הבניה לבין עלות הקרקע.

יש ממש בטענה, כי החזרת הבקשה להוספת ראיות לעניין הכרעת הדין לבית המשפט השלום, מיד לאחר ההחלטה על הרשעתו של המבקש, יצרה היתדיינות מיותרת ולמעשה כפתה על בית משפט השלום לידון מחדש בעיניין שנוגע להכרעת הדין ולא לגזירת הדין.

...

בית המשפט עמד על כך כי הטענה לרדיפה אישית נדחתה בבית משפט השלום ואף לא התקבלה הטענה לאכיפה בררנית וכן כי קבלת טענת ההגנה מן הצדק התבססה על המסקנה כי החלטות המשיבה היו שרירותיות.

בית המשפט מצא כי לא הוכח שהמשיבה הסתירה חומר חקירה מהמבקש, כי הוא ערך "ניסיון דיג" ולמעשה מבקש להעלות טענות חדשות, באופן שעשוי לפגוע משמעותית בעיקרון סופיות הדיון.

גם השגותיו של המבקש ביחס לחומרת העונש שנגזר עליו, אינן מצדיקות להיעתר לבקשת רשות הערעור.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון ע"פ 128/21 לפני: כבוד השופט י' אלרון המערער: דני דהן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-עפ"א 44505-10-20 מיום 25.11.2020 שניתנה על ידי השופט א' אינפלד תאריך הישיבה: ה' באדר התשפ"א (‏17.2.2021) בשם המערער: עו"ד אבי עמירם בשם המשיבה: עו"ד לי בר-עמי ][]פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' אינפלד) בעפ"א 44505-10-20 מיום 25.11.2020, שלא להאריך את המועד להגשת ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בקריית גת (השופט מ' הולצמן) בתו"ב 8164-08-17 מיום 1.5.2018.

בתום הדיון, המערער הורשע על פי הודאתו, וזאת לאחר שהצהיר לפרוטוקול בזו הלשון: "הסניגור הסביר לי את כל העובדות המפורטות בכתב האישום, ואני מבין אותו ומודה בכל העובדות המפורטות בו". ביום 18.3.2019 הודיעו הצדדים לבית משפט השלום כי הגיעו להסדר באשר לעונש שייגזר על המערער.

בהסכמת המשיבה, בית משפט השלום נעתר אף לבקשה זו. ביום 27.1.2020 הגיש המערער בקשה שלישית לעיכוב ביצוע גזר הדין למשך שנה, תוך שנטען בעקרו של דבר כי קיים "אופק תיכנוני" להוצאת היתר למבנים, באופן המצדיק את עיכוב ביצוע צו ההריסה.

...

בהסכמת המשיבה, בית משפט השלום נעתר אף לבקשה זו. ביום 27.1.2020 הגיש המערער בקשה שלישית לעיכוב ביצוע גזר הדין למשך שנה, תוך שנטען בעיקרו של דבר כי קיים "אופק תכנוני" להוצאת היתר למבנים, באופן המצדיק את עיכוב ביצוע צו ההריסה.

לשיטתה, בתי המשפט נוהגים כדבר שבשגרה לדחות בקשות להארכת מועד להגשת ערעור מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, וזאת מאחר שלא קיימת הוראת חוק המחייבת קיום דיון בבקשה מעין זו. עוד נטען, כי סיכויי הערעור "קלושים ביותר", שכן די בעובדות שבהן הודה המערער, כדי לבסס את אחריותו לביצוע העבירות שיוחסו לו, ולא קיימת הצדקה לאפשר למערער לחזור בו מהודייתו בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו; ומכל מקום, הסדרת הבניה אינה נמצאת "בהישג יד". לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובנספחיה, בתגובת המשיבה, בתשובת המערער לה, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי – במהלכו שבו על עיקרי טיעוניהם – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

עם זאת, במקרה דנן, משלא הובאו טעמים של ממש לאיחור בהגשת הערעור, ומשמצאתי בתום הדיון שהתקיים לפניי כי לערעור עצמו אף אין כל תוחלת, הגעתי לכלל מסקנה כי בקשת המערער להארכת מועד אינו אלא ניסיון סרק מצדו לנסות ולעכב פעם נוספת את ביצוע צו ההריסה באופן פסול – ולכך, אין ליתן יד (רע"פ 3778/19 בן נוב נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (16.6.2019); רע"פ 7590/20 ח'אלס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (18.11.2020).

אשר על כן, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון ע"פ 8657/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: אסמאעיל אבו גודה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע מיום 24.12.2019 בצ"ה 50834-03-19 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט ח' פס בשם המערער: עו"ד קייס נאסר ][]פסק-דין

בחודש מרץ 2019 הגישה המדינה 34 בקשות למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: בקשות ההריסה) הנוגעות למבנים הקיימים בצביר 630 (להלן: הצביר) באיזור כסייפה.

בשולי הדברים הוסיף בית המשפט כי לצורך הוכחת טענותיהם בדבר היתנהלות פסולה של המדינה יידרשו תושבי הצביר להוכיח ביחס לכל בקשה כי בעיניינו של התושב הספציפי פעלה המדינה משיקולים זרים ולאחר מכן יעבור הנטל לכתפי המדינה להוכיח כי לא פעלה באופן זה. יצוין כי באותו היום נעתר בית המשפט, בהחלטה נפרדת, לבקשות שהגיש בא-כוח המערער להעדת שני העדים מטעם תושבי הצביר וקבע כי יתואמו מועדים לשמיעת שני עדים אלו.

מכאן העירעור דנן שבו שב המערער על טענותיו בפני בית המשפט קמא ומוסיף כי העובדה שהמותב בחר להזכיר את הבקשות למתן צו הריסה נושא העירעור דנן במסגרת החלטתו בהליך נפרד, אף שאותו הליך עסק בהפעלת צו הריסה ישן, מעלה חשש כבד לכך שדעתו של המותב "נעולה". בהקשר זה טוען המערער כי קביעות המותב בהחלטתו מיום 28.11.2019 רלוואנטיות לבקשות ההריסה כולן, שכן תושבי הצביר טוענים בין היתר כי המדינה החליטה לעצור את התיכנון ולהרוס את השכונה כולה בעקבות רצח החייל רון קוקיא ז"ל. לטענת המערער, גילוי דעתו של המותב ישפיע גם על יכולתו לשמוע באופן אובייקטיבי את העדים שבכוונת המערער להעיד.

...

בשולי הדברים הוסיף בית המשפט כי לצורך הוכחת טענותיהם בדבר התנהלות פסולה של המדינה יידרשו תושבי הצביר להוכיח ביחס לכל בקשה כי בעניינו של התושב הספציפי פעלה המדינה משיקולים זרים ולאחר מכן יעבור הנטל לכתפי המדינה להוכיח כי לא פעלה באופן זה. יצוין כי באותו היום נעתר בית המשפט, בהחלטה נפרדת, לבקשות שהגיש בא-כוח המערער להעדת שני העדים מטעם תושבי הצביר וקבע כי יתואמו מועדים לשמיעת שני עדים אלו.

לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע עתפ"ב 10297-05-24 אבו גויעד ואח' נ' מדינת ישראל לפני כבוד השופט אלון אינפלד מערערים 1. איסמאעיל אבו גויעד 2. עיד אלעאנמי שניהם ע"י ב"כ עו"ד גלעד אבני משיבה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד שגב פלץ החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת א' קרץ), מיום 30.4.24, בה נדחתה בקשת המבקשים לבטל צוי הריסה ללא הרשעה, שניתנו במעמד צד אחד ביום 30.6.22.

אולם, בית המשפט המחוזי לא נידרש לבר"ע בסופו של דבר, לאחר שנקבע דיון קרוב לגופה של הבקשה לביטול צוי ההריסה, ובהסכמת הצדדים הבר"ע נמחקה.

...

במקרה כזה, כפי שציין בית משפט קמא, אכן הייתה חלה עליהם הלכת אמטיראת, והבקשה לא הייתה נדחית על הסף בהעדר זכות עמידה.

יתרה מכך, מקובלת עלי עמדת בית משפט קמא כי עצם הרצון להביא לכך שאוכלוסייה רחבה תסדיר את מעמדה, לטובתה ולטובת כלל אזרחי המדינה, תוך שניתן לה דרך לעשות כן, מהווה נימוק מספיק לבקשת הרשות המוסמכת להרוס מבנים.

התוצאה: נוכח כל האמור – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.