ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופטת שלי קוטין)
בתיק ח"נ 41869-03-23.
"והשאלה האם התו בוטל כדין אם לאו, על המאשימה להסביר מהן הסיבות שהיא ביטלה את הצוו".
במהלך עדותו עמד המערער על הטעויות העובדתיות, לשיטתו, אשר נפלו ביסוד החלטת עריית תל אביב לבטל לו את תו החנייה האיזורי, אשר אינן עולות בקנה אחד עם העילות לביטול המנויות בחוק העזר העירוני.
הנאשם שהנו עו"ד במקצועו, מודע לעובדה שהוא צריך היה לפעול בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים ולדבריו לא עשה כן נוכח היתנהלותה של הערייה, חלוף הזמן והצטברותם של הדוחות והוא העדיף להגיש בקשה להשפט על מנת שהדוחות לא יצברו ריבית פיגורים ולא ניתן יהיה להתחיל בהליכי גבייה נגדו.
בית משפט קמא, לאחר ששקל את טיעוני הצדדים לכאן ולכאן, גזר על המערער קנס כולל בסך של 19,500 ₪, אשר ישולם ב- 50 תשלומים חודשיים שוים ורצופים.
למעשה, השארת הדלת פתוחה לתקיפה עקיפה בהליכים פליליים שבהם טענות ההגנה מכוונת כנגד נורמה כללית ( הדגשה שלי-צ.ק) היא "דרך המלך" הנוהגת בפסיקתו של בית משפט זה מראשיתה, ובכלל זה בפסקי דין שהפכו בנתיים נכסי צאן ברזל (ראו: ע"פ 213/56 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלכסנדרוביץ, פ"ד יא 695 (1957); ע"פ 217/68 יזראמקס בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד כב(2) 343 (1986); ע"פ 104/72 ראב נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(2) 412, 417 (1972); רע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.02.2009); רע"פ 62/11 מוחתסב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 לפסק דינו של השופט י' עמית (7.3.2013)).
...
לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות אשר הונחו בפניי סבורני כי זהו אינו אחד מאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן שטענת ההגנה של הנאשם מקומה בהליך של תקיפה עקיפה אלא בהליך של תקיפה ישירה בפני בית המשפט המנהלי המוסמך.
"קודם לכניסה לטרקלין של הדין המהותי, יש לפתוח ולבחון האם המסגרת הדיונית שבפנינו מתאימה לדיון בטענות כנגד תוקפן של התקנות. בעיקרו של דבר, אני סבורה ששאלת תוקפה של חקיקת משנה המשמשת בסיס להעמדה לדין פלילי היא דוגמה מובהקת למקרה המתאים לתקיפה עקיפה. כאשר אדם עומד בפני סיכון של הרשעה בפלילים – שיקולים בסיסיים של שלטון החוק מחייבים לוודא כי לא יורשע על סמך נורמה חקיקתית פגומה (ראו: רע"פ 1057/99 יוחייב נ' התובע הצבאי הראשי, נג(3) 365, 371-370 (1999)). בדין הישראלי ישנן עבירות רבות המעוגנות במסגרת חקיקת משנה – בין כתולדה של דברי חקיקה ישנים שהפלילו באופן גורף הפרות של תקנות שהוצאו מכוחם (ראו למשל: סעיף 16 לחוק הגנת הצומח, התשט"ז-1956, סעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] וסעיף 28 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985), בין מכוח דברי חקיקה המפלילים תקנות ספציפיות שהוצאו מכוחם, כמו בענייננו (ראו עוד: סעיף 60ב לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981), ובין כתוצאה מתקנות שהפללתן נקבעה ישירות בהן (ראו למשל: תקנה 65 לתקנות הנמלים (חומרים נוזליים מזיקים בצובר), התשע"ו-2016). קשה להעלות על הדעת מודעות מספקת של אנשים מן השורה, ולא כל שכן אנשים מוחלשים, הכפופים לעולן של נורמות אלה לצורך להעלות טענות כנגדן מבעוד מועד.
( הדגשה שלי-צ.ק) האם דווקא ממי שמקוששים את פרנסתם ברחוב נדרוש להגיש עתירה מקדימה לבג"ץ? אני סבורה ששיקול זה של נגישות לצדק לא קיבל את המשקל הראוי לו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובענייננו הוא בעל משקל מכריע (להרחבה ראו למשל: נטע זיו "משפט ועוני – מה על סדר היום? הצעה לאג'נדה משפטית לעוסקים בייצוג אוכלוסיות החיות בעוני" עלי משפט 17 (2005); איל פלג אתגר העוני של המשפט המינהלי 270-252 (2013))).
השופט קרא דחה בקשת רשות ערעור, בגין הרשעה בעבירה של נהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים ובפי המבקש טענה כי מדובר בטעות של משרד הרישוי:
" בענייננו, הבקשה ממוקדת בטענה לעיוות דין עקב האפשרות כי בעתיד יוכיח המבקש כי משך כל זמן ביצוע העבירות של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע, היה למעשה רישיונו בתוקף והכל הוא תוצאה של טעות או פגם שנפל במחשבי משרד הרישוי. אין בידי לקבל טענה זו ...העולה מן האמור הוא כי על המבקש למצות טענותיו בדין ודברים מול משרד הרישוי או באמצעות הגשת עתירה מינהלית. כל עוד עובדת פקיעת רישיון הנהיגה שלו שרירה וקיימת, אין זה ראוי כי יחליט לעשות דין לעצמו וימשיך לנהוג ברכב כאילו לא היו דברים מעולם."
מן הכלל אל הפרט
אין ממש בטענת המערער שהמהלך של תקיפה עקיפה נכפה עליו משהוגשו נגדו כתבי האישום ע"י המאשימה.
