ערעור המדינה על גזר דין בגין איומים ברצח

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7722/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר המערער: היילמייקל טספאי זרסנאי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 35846-05-17 מיום 8.7.2019 ומיום 6.10.2019 שניתנו על ידי סגן הנשיאה נתן זלוצ'ובר והשופטים יעל רז-לוי ושלמה פרידלנדר תאריך הישיבה: י"ז באדר התשפ"א (1.3.2021) בשם המערער: עו"ד שרית גולן שטיינברג בשם המשיבה: עו"ד הילה גורני בשם נפגעי העבירה: עו"ד יגאל מינדל מתורגמנית: גב' רבקה סאלי ][]פסק דין

]השופט י' אלרון: ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר, השופטת י' רז-לוי והשופט ש' פרידלנדר) בתפ"ח 35846-05-17 מיום 8.7.2019 ומיום 6.10.2019 בהתאמה, בגדרם הורשע המערער בעבירת רצח, בעבירת איומים ובעבירת שבוש מהלכי משפט; ונגזרו עליו עונש מאסר עולם, עונש של 6 חודשי מאסר (בגין עבירת האיומים) אשר ירוצה בחופף, ופצוי כספי לאם-המנוח, בסך המירבי הקבוע בחוק.

...

כמו כן, עדויותיהם של עדי ראיה; התיעוד ממצלמות האבטחה; ושרשרת המעשים שביצע המערער באותו לילה כחלק מתוכניתו (ההליכה לביתו, הצטיידות בסכין, השיבה לבר כשהוא שש אליי קרב ואף ניסיונו להעלים ראיות לאחר מעשה) – מלמדים כולם על התנהגותו המחושבת, על תכנון המעשה ועל התושייה שנהג בה, באופן המחייב את המסקנה שהיה מודע היטב למעשיו.

קשה לשער מראש את כל אותן נסיבות, ונכון הוא להשאיר שיקול דעת לבית המשפט להפחית מאשמת הנאשם במקרים המתאימים, בבחינת "פתח מילוט". יחד עם זאת, אך מובן הוא כי מדובר במקרים חריגים בלבד, מסקנה הנתמכת בכך שעל בית המשפט להצביע על הנימוקים המיוחדים שהביאו אותו להורות כן (וראו והשוו ע"פ 3308/17 וחידי נ' מדינת ישראל (15.1.2020)).

סיכומו של דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולהותיר את הרשעת המערער ואת העונש שנגזר עליו על כנם.

כמו-כן נטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספק לפוטנציאל הנזק שהיה במקרה זה נוכח האיומים לרצוח באמצעות סכין, וכן הצטיידותו בגרזן בדירה, כשהאירוע יכול היה להסלים ולהחמיר עד כדי פגיעה בחיים.

המדינה מפנה בערעורה למדיניות הענישה הנוהגת, ומצביעה על גזרי דין שונים שבהם נפסקו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בת זוג ואיומים כלפי בת זוג, עונשי מאסר בפועל שנעו בין 18 חודשי מאסר ועד שלוש שנות מאסר, וכן מצביעה המדינה על גזרי דין בגין עבירת התפרצות לבית מגורים בכוונה לעבור עבירה (עבירת גניבה) כשגזרי הדין נעו בין 24 חודשי מאסר ועד 32 חודשי מאסר.

...

לטעמנו, נסיבות המקרה, כעולה מהכרעת הדין המפורטת של בית משפט קמא הן חמורות, ובוצעו באופן מתוכנן ובברוטליות.

כאמור, גזר-דינו של בית משפט קמא מקל עם המשיב יתר על המידה, ואין בו כדי לשדר מסר של הרתעה, ומסקנתנו היא שהדבר מחייב את התערבותנו על-מנת לתת ביטוי לסלידה העמוקה ממעשיו אלה של המשיב.

על-יסוד כלל השיקולים והנסיבות כפי שפורטו לעיל, אנו מקבלים את ערעור המדינה וחלף תקופת המאסר בפועל שגזר בית משפט קמא על המשיב, אנו דנים את המשיב ל-17 חודשי מאסר בפועל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4174/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: נתן ביינה סיטאטאו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 23.04.2020 בת"פ 42919-09-19 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' פוקס תאריך הישיבה: ז' באב התש"ף (28.07.2020) בשם המערערת: עו"ד יעל שרף בשם המשיב: עו"ד דן גלעד ][]פסק-דין

מאסר בפועל לתקופה כזו אינו נותן מספיק משקל למאפיינים המשולבים של המקרה – העידר כל הכרות מיוחדת, כפייה מינית, שימוש בנשק קר ואיום ברצח היה והנפגע לא ישתף פעולה.

...

סבורני כי תקופת מאסר של שנתיים אינה הולמת את חומרת העבירה.

סוף דבר, הערעור מתקבל כך שעונש המאסר בפועל יעמוד על תקופה של 36 חודשי מאסר במקום 24 חודשי מאסר.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1275/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופטת ר' רונן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע בת"פ 41772-11-19 שניתן ביום 5.1.2022 על-ידי כבוד השופט י' ליבדרו תאריך הישיבה: ט' בחשון התשפ"ג (3.11.2022) בשם המערער: עו"ד משה פלמור בשם המשיבה: עו"ד מיכל קליין ][]פסק-דין

על רקע האמור נטען, כי איום מרומז ברצח שנשלח על-ידי המתלונן 1 למערער באמצעות יישומון ה"אינסטגראם", עובר לארוע הירי, 'דחק אותו לקצה' וגרם לו להאמין כי נשקפת סכנה מוחשית לחייו.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר בחינת טענות הצדדים, אלו שבכתב ואלו שבעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סיכומו של דבר, כל השיקולים הנדרשים בעניינו של המערער, הן השיקולים לחומרה והן השיקולים לקולה, הובאו בחשבון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולא נפלה בו כל טעות המצדיקה את התערבותנו.

לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") שניתן בגדרי ת"פ 22339-09-23 (להלן: "התיק העקרי"), אליו צירף המשיב את ת"פ 17810-03-22 (שלום - ירושלים) (להלן: "תיק הצירוף" או "התיק הנוסף").

לאחר מכן, בבית אמה של המתלוננת, איים המשיב על המתלוננת שיפגע בה. בהמשך היום, סמוך לשעה 17:00, וכן בתאריך 2.9.23 לאחר חצות, במהלך שיחות עם אחיה של המתלוננת, איים עליו המשיב באומרו שאם המתלוננת תחזור הביתה (או תגיע למקום מסוים) הוא ירצח אותה.

מהלך הדיון העירעור המדינה מסרבת להשלים עם גזר הדין, ובהודעת העירעור כמו גם בטיעוניה בעל פה הדגישה את חומרת האירועים, וטענה שמעשיו הנלוזים של המשיב כלפי בת זוגו פגעו בגופה, ברוחה, בשלוות נפשה ובכבודה.

מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה מאוד, בפרט על רקע איומיו של המשיב שבאו לביטוי גם בתיק הנוסף וגם בשיחות עם אחיה (לאחר מעשי האלימות הליליים), ונוכח הרשעותיו הקודמות בגין עבירות אלימות שבגינן אף ריצה עונשי מאסר בפועל.

...

הוא לא חדל ממעשיו אף לאחר שאחיה של המתלוננת הגיע למקום, והאח בסופו של דבר היה זה שהרחיק את המשיב מהמתלוננת.

סבורים אנו כי במקרה דנן נדרשת התערבות ערכאת הערעור שכן העונש שהטיל בית משפט קמא נוטה לקולה וסוטה ממדיניות הענישה הראויה.

משאלו הם פני הדברים, לטעמנו הקל בית משפט קמא עם המשיב יתר על המידה, ואך בשל היותנו ערכאת ערעור לא נמצה עמו את הדין.