מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור המדינה על ביטול תובענה משמעתית בשל חלוף הזמן

בהליך ערעור על בית דין למשמעת (עב"י) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לטענת המשיבה, ב-5/12/21 החליט נציב שירות המדינה על העברתה של המערערת מתפקידה, אולם ב"כ המערערת ביקשה שההחלטה לא תיכנס לתוקפה עד לפגישה עם התובע בתיק המשמעתי, ואזי יוחלט על תיקון התובענה, וב-26/12/21 הוצא מכתב שהחלטת הנציב בתוקף, והמערערת הועברה לתפקיד אחר שאינו ניהולי.
כך נפסק מפי כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב-עש"מ 5626/05 אוחנה נ' נציבות שירות המדינה (14/3/06): "אין כמו מצג שווא בדבר המצאות בעבודה כאשר עובד נעדר ממנה, וקבלת שכר בעבור שעות עבודה שלא בוצעו כדי לפגוע באמינותו של השרות הצבורי בעיני הציבור, וכדי לשקף ניצול כספי ציבור למטרות זרות. קבלת תמורה כספית על ידי עובד בגין שעות עבודה אותן לא ביצע כאשר היה עסוק בענייניו הפרטיים כמוה כשליחת יד בכספי ציבור, ועל אחת כמה וכמה כאשר הדבר נעשה לאורך זמן כענין של שיטה, המלווה בדיווחים כוזבים. לתופעה זו נלוות חומרה מיוחדת." וכן ב-בר"ש 9724/10 אליתים נ' נציבות שירות המדינה (6/1/11): "הוצאת כספים בדיווחי שוא מקופת הציבור ראויה לסנקציה, הנותנת ביטוי משמעותי להפרת האמון. לעניין זה דומה המדווח דיווחים כוזבים למעלימי מס, שהיא דרך אחרת לגניבה מן הציבור, וזאת גם אם מידת הרחמים הביאה להמנעות מנקיטת צעדים פליליים ולהסתפקות בצעדי משמעת... ראוי כי ייצא הקול, שהמחיר על דיווחים כוזבים בשירות הציבור הוא כבד." נוכח מעמדה הבכיר של המערערת, יש להקפיד עמה הקפדה יתרה, כפי שנפסק מפי כב' השופט י' זמיר ב-עש"מ 4123/95 אור נ' מדינת ישראל (8/1/96): "ככל שעובד המדינה נושא משרה רמה יותר, שיש עימה אמון רב יותר וסמכויות חזקות יותר, כך יש מקום לידרוש ממנו שיקפיד יותר במילוי תפקידו על טוהר המידות ועל היתנהגות הולמת. לענין זה יש הבדל בין עובד בכיר, הממונה על עובדים רבים ואמור לשמש דוגמה להם ולציבור, לבין עובד זוטר." המערערת היתה בתפקיד בכיר מאד, ושימשה כמנהלת אגף משאבי אנוש במשרד הרווחה והביטחון החברתי, והעבירות בהן הורשעה מצויות בליבת התפקיד והסמכות של אחראית תחום משאבי אנוש.
באשר ליתר טענות המערערת, ובהתאם לרציונאל שבאמצעי הענישה ולפסיקה שהוזכרה לעיל, אין מקום לביטול החלטת בית-הדין למשמעת בנוגע להעברת המערערת באופן מיידי מתפקידה כמנהלת אגף משאבי אנוש במשרד הרווחה, וככל שבחלוף תקופת הפסילה תהא המערערת מעוניינת לשוב לתפקידה זה, יהא עליה לעמוד בהליכי מיכרז כדין.
...
בהקשר לכך יש לציין כי ההליכים המשמעתיים קיימים בסקטורים שונים, ולא רק בשירות המדינה (למשל לגבי עורכי-דין, רופאים, רואי-חשבון, אדריכלים, וכיו"ב), וגם בהקשר להליכי משמעת בסקטורים אחרים נפסק באשר להיבטים אישיים ולנסיבות אישיות כי: "לכל ההיבטים הללו ישנו משקל ניכר מן הבחינה האנושית, והיה להם בוודאי מקום נכבד בשיקולי הענישה הפלילית, ואף יש להם מקום מסוים במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית. עם זאת, אין הם מכריעים את הכף בדין המשמעתי. מעמדה ואמינותה של המערכת המקצועית בעיני הציבור הם העומדים במוקד כאן, ואין מנוס ממתן משקל מכריע להיבטים אלה מן הטעמים שבאינטרס הציבור..." עיין לעניין זה ב-על"ע 3467/00 הוועדה המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' צלטנר (18/2/02).
המשיבה עצמה, בכתב התשובה, טענה כי ערכאת הערעור אינה בגדר "מקצה שיפורים", ואין לאפשר שינוי קו ההגנה (עיין סעיף 11 לכתב התשובה), והדברים יפים אף לגבי המשיבה עצמה (בבחינת "טול קורה מבין עיניך"), שאינה יכולה לבצע "מקצה שיפורים" בערכאת הערעור, ואינה יכולה לשנות את התשתית העובדתית, שהיא עצמה הציבה, בבית-הדין למשמעת.
באשר לבקשת המערערת שעניינה חיוב המשיבה בהוצאות, הרי אין מקום להיעתר לבקשה זו, לאור הוראות סעיף 36 לחוק המשמעת, המעניק סמכות לחיוב בהוצאות מאוצר המדינה, רק כאשר לא היה יסוד להגשת התובענה, ובעניינה של המערערת אלו הם פני הדברים.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

הדברים נכונים מכוח קל וחומר בהיתחשב בכך שהמערער עצמו הוא שהעלה ראשון את אפשרות הפרישה המוקדמת (כך לפי סיכום פגישה מיום 12.12.11, אך נעיר בקשר לכך כבר כעת כי מדובר במסמך שנכתב ככל הנראה לאחר שיחותיו של המערער עם עו"ד נג'ארה), כאשר תביעתו של חמוז נמחקה בראשית מרץ 2012 בעוד שהמערער פרש לגימלאות ביום 31.5.12, כך שהיו לו כשלושה חודשים לחזור בו מכוונתו לפרוש לאחר שהוסרה התביעה אך הוא נימנע מלעשות כן. מאז פרישתו ועד הגשת התביעה על ידו אף חלפו כשלוש שנים וחצי, "וגם בכך יש לחזק את המסקנה אליה הגיע בית הדין קמא כי המערער פרש מרצונו החופשי אלא שלאחר זמן התחרט ומבקש לבטל את פרישתו בטענות שונות". המדינה מציינת כי לאורך תקופת עבודתו הגיש המערער מספר תלונות שהתבררו כבלתי מבוססות כנגד חמוז - בשנת 2007 טען שהובטחו לו קידום ודרגה נוספת וטענותיו נדחו (ככל הנראה מתכוונת המדינה לטענת המערער כי במסגרת הסכם הפשרה בתביעתו הקודמת סוכם בעל פה כי יקבל דרגה נוספת אך הדבר לא יושם, אך לא נקבע כי תלונתו אינה מבוססת אלא שאין מקום להתערבות אגף המשמעת), ובחודש יולי 2010 טען כי חמוז מנצל את מעמדו ותפקידו לרעה אך לא נמצאה הוכחה לכך ולכן ניסגר תיק התלונה.
עם זאת נעיר כי גם אם היינו משתכנעים כי היתקיים מצב של כפייה או עושק (והדברים אינם פשוטים) - הרי שהיה על המערער, לפי דרישות החוק, להודיע על ביטול הסכמתו תוך זמן סביר מהמועד בו נודע לו על עילת הביטול או ממועד חלוף המצב המיוחד שגרם לו להסכים (סעיף 20 לחוק החוזים; לגבי משכו של הזמן הסביר ראו למשל את ע"ע (ארצי) 292/05 עלי ח'מיס - עריית ירושלים (14.8.06) וע"ע (ארצי) 28342-02-17 יעקב שמיר -מדינת ישראל (17.5.18)).
...
מדובר בפיצוי על הרף הגבוה, כיוון ששוכנענו שנסיבות המקרה חמורות במיוחד ומצדיקות סעד מתאים.
לא נעלם מעינינו כי המערער לא תבע בכתב תביעתו באופן מפורש פיצוי כספי בגין התעמרות, אך כאמור לעיל בית הדין האזורי שוכנע שהתקיימו התנאים שנקבעו לצורך כך בפסיקה (עניין ימית סינון), מבלי שהמדינה ערערה על כך. משכך, ומאותם שיקולים, שוכנענו כי ניתן וראוי להגדיל את סכום הפיצוי, על מנת שישקף באופן מדויק יותר את חומרת ההתנהלות כלפי המערער.
סוף דבר - הערעור מתקבל בעיקרו.

בהליך ערעור על בית דין למשמעת (עב"י) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לעניין גזר-הדין- בית-הדין הארצי קבע כי יש להקל בעונשו של המערער עקב זיכויו מהעבירה החמורה של שליחת יד בכספי הלקוח ובשל חלוף הזמן הרב מועד ביצוע מעשיו והתמשכות הליכי המשמעת משך שנים, ללא הצדקה של ממש, ועינוי הדין הקשה שניגרם לו עקב כך. מנגד, קבע בית-הדין כי מעשיו של המערער אינם פשוטים ו".
בהקשר זה, הוסיף וטען כי סעיף 88 לחוק, המעגן זכות עיכוב של נכסים וכספים של לקוח, בכפוף להגשת תביעה על שכר-טירחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים, אינו נימנה בסעיף 61(1) לחוק עם הוראות הדין שהפרתן מקימה עבירת משמעת.
"כדי להצדיק היתערבות ערכאת ערעור בקביעות מהימנות וממצאי עובדה שנקבעו על-פיהן בידי הערכאה הדיונית, צריך שהן תסטינה מן ההיגיון והשכל הישר במידה כה מהותית ובולטת, עד כדי ביטול העדיפות המוקנית לערכאה שהתרשמה היתרשמות בלתי-אמצעית מן העדים" (ע"פ 6295/05 אלי וקנין נ' מדינת ישראל (25.01.2007)).
...
לאור כל האמור, הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב-הקובלנה.
ככלל, "...ראוי הוא שבתי הדין המשמעתיים הם שיסללו את שביל המותר בהליכותיהם של עורכי-דין ויבהירו בפסיקתם את גבולותיו של שביל זה, ורק במקרים שבית-משפט זה יגיע למסקנה, שהיו חריגות בהתווייתם של גבולות אלה על ידי בתי הדין המשמעתיים, לחומרא או לקולא, יאמר את דברו" (על"ע 8/89 רמי יובל נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בבאר שבע, פ"ד כד(1) 706, 709 (1990); על"ע 6868/06 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ' עו"ד גדעון חיים (8.7.2007; להלן- עניין חיים); בר"ש 4660/12 עו"ד אברהם עזריאלנט נ' לשכת עורכי הדין בישראל (12.7.2012); בר"ש 8042/18 פלוני נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, מחוז דרום (20.11.2018)).
לשון אחר, משנבצר מחבר המותב לחתום באופן פורמלי על הכרעת הדין, המקובלת עליו ועשה כן באמצעות הסמכה מלאה ומפורשת של ראש ההרכב, לחתום בשמו, אין בכך פסול לא כל שכן, כזה היורד לשורש העניין.
סוף דבר, ומכל הטעמים שהובאו לעיל, הערעור על הכרעת-הדין נדחה.

בהליך ערעור על בית דין למשמעת (עב"י) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

מוסיפה המשיבה, כי המערער היה מודע לבעייתיות שבהתנהגות בא-כוחו הקודם ולמרות זאת לא מיהר להחליף ייצוג ולא הזדרז בהגשת העירעור ובנסיבות אלה אין לקבל את הטענה של חלוף הזמן כנימוק להקלה בעונש.
לאחר שנתתי דעתי לתובענה שהגישה המשיבה כנגד המערער לבית הדין למשמעת, לדיונים שהתנהלו בפני בית הדין, הכרעת הדין הראשונה, גזר הדין הראשון, נימוקי בית הדין בהכרעת הדין המשלימה, נימוקי בית הדין בגזר הדין המשלים, נימוקי העירעור לבית משפט זה, המסמכים שהוגשו מטעם המערער, תשובתה בכתב של המשיבה לנימוקי העירעור, ופרוטוקול הדיון שהתקיים בפניי ביום 8.2.2021, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה יש להגדיל את שיעור הגימלה שתשולם למערער בתקופת פסלותו משירות המדינה, ולהעמידה על 90% משעור הגימלה שהייתה מגיעה למערער מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) אילמלא נפסל, וזאת בתחולה רטרואקטיבית מיום 10.3.19 ואילך.
היא נקלעה לבצוע עבירות המשמעת על רקע הסתבכות ביחסי עבודה והחריגה האמורה מכללי המשמעת היתה מבחינתה ארוע יוצא דופן וחריג.
למרות חומרת העבירה הטמונה בהכאת תלמידים בידי מוריהם סבר בית-המשפט העליון, שניתן להסתפק בפיטורי המערערת ואולם: "... שבהתחשב בנסיבותיה האישיות המיוחדות, רואה אני להקל באמצעי המשמעת במידה מסויימת. לפיכך אמצעי המשמעת של פסילה משירות המדינה לפרק זמן של 4 חודשים יבוטל, וכך גם יבוטל אמצעי המשמעת של הורדה בדרגה; בשני עניינים אלה רואה אני להקל עם המערערת, כדי לא לפגוע בזכויותיה הכספיות עם פיטוריה". (ההדגשה שלי – י.ג.).
בית-המשפט העליון הסתפק בפיטוריה והורה על ביטול הפסילה לשנתיים משירות המדינה בשים לב למשמעות הכלכלית הקשה של הפסילה, ונסיבותיו המקילות של המקרה.
...
בניגוד לעמדת ההגנה סבורני, כפי שאף קבע בית הדין, שהמעשים בגינם הורשע המערער חמורים הם. המערער עסק במהלך עבודתו, בתוקף תפקידו בתחנת מע"מ נצרת, בתיקו של אדם שעמו היו לו קשרי חברות, ובכך פעל המערער תוך ניגוד עניינים של ממש בניגוד לנהלים ולכללים ברורים בשירות המדינה והתעלם מאיסורים שחלו עליו כעובד ציבור.
אין אפוא מקום להתערב במסקנתו של בית הדין, לפיה המעשים בהם הורשע המערער חמורים הם. באשר לטענת ב"כ המערער, לפיה לא נתן בית הדין משקל לשנות עבודתו הארוכות בשירות המדינה, ההערכה הרבה לה זכה מצד הציבור עמו בא במגע, מצד עמיתיו לעבודה והממונים עליו, וכן נסיבותיו האישיות, הכלכליות והמשפחתיות, סבורני, מעיון בגזר הדין המשלים, כי בית הדין בהחלט נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער, הוותק הארוך של עבודתו ברשות המסים, העובדה ששירותו היה בדרך כלל תקין, ואף מעבר לזה, וכן מצבו הכלכלי והבריאותי, ואולם סבורני, שהיה מקום בנסיבות העניין, ליתן משקל גבוה יותר לנסיבות אלה.
יחד עם זאת, נוכח גילו של המערער, שנות עבודתו הארוכות מאוד בשירות המדינה, ההערכה לה זכה בעבודתו זו, ומצב בריאותו, הגעתי לכלל מסקנה שיש להתערב בגזר-דינו המשלים של בית הדין במובן זה שבתקופת פסלותו לשירות המדינה עד גיל 67 ישולמו למערער 90% משיעור הגמלה שהייתה מגיעה לו לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) אלמלא נפסל, וזאת בתחולה רטרואקטיבית מיום 10.3.2019 ואילך, ולעניין זה בלבד, אני מקבל את הערעור.

בהליך דנ"פ (דנ"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

בין שיקולים אלה ניתן למנות, בין היתר: את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; את שכיחות התופעה העבריינית; את חלוף הזמן מביצועה; את נסיבותיו האישיות של החשוד; את הנסיבות הקשורות בנפגע העבירה; ואת קיומו של אפיק משפטי חלופי להליך הפלילי (הנחיית פרקליט המדינה 1.1 "אי פתיחה בחקירה או סגירת תיק בעילת 'נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה/להעמדה לדין'" (2.9.2019) (להלן: הנחיית פרקליט המדינה); כן ראו: בג"ץ 4845/17 חמדאן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 לפסק דינו של השופט ג' קרא (28.10.2019) (להלן: בג"ץ חמדאן); בפסק דין זה היתקיים דיון נוסף, וראו החלטת הנשיאה א' חיות: דנג"ץ 7491/19 נאור נ' חמדאן (27.4.2020) (להלן: החלטת הנשיאה א' חיות בדנג"ץ חמדאן)).
ובהמשך הוסיפה כי: "האיזון הראוי בין עניינו של הציבור בקיום הליכי המשמעת לבין ההגנה על זכויות הפרט מטה את הכף אל עבר העדפת הערך האחרון. הליך המשמעת שננקט משרת תכלית שבנסיבות אחרות הייתה בודאי תכלית ראויה, אולם בנסיבות עניין זה נקיטתו איננה סבירה ואיננה מידתית מאחר שאין היא משקפת יחס ראוי בין פגיעתו בפרט לבין התועלת העשויה לנבוע מכך לאנטרס הצבורי" (שם, בעמ' 82).
פגמים אלה נבחנים בגדרי הדוקטרינה, בהקשר הייחודי של ההליך הפלילי המסוים ובהיתחשב בכלל האינטרסים הציבוריים הנוגעים להליך זה. המבחן התלת-שלבי שפותח בהקשר זה בפסיקה ונותר בתוקפו גם לאחר חקיקת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (ע"פ 5672/05 טגר נ' מדינת ישראל, פסקה 111 (21.10.2007)), מורנו כי גם אם נמצא בשלב הראשון שנפל פגם בהחלטה על הגשת כתב אישום, יש להוסיף ולבחון בשלב השני האם קיום הליך פלילי חרף הפגם האמור, יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות; ואף אם התשובה לשאלה זו היא בחיוב, יש לבחון בשלב השלישי מהו הסעד המתאים בנסיבות העניין, ובמסגרת זו ניתן, בין היתר, להורות על ביטול כתב האישום או תקונו או להיתחשב בפגם שנפל בהתנהלות התביעה, בעת גזירת העונש (ראו: עניין בורוביץ, בעמ' 808-807).
לחלופין, יתכן שסניגור יחליט כי עיכוב ההליך יוביל בסופו של דבר להקלה בעונש, מחמת חלוף הזמן בין מועד ביצוע העבירה או הגשת כתב האישום ומועד מתן גזר הדין.
באישום השלישי בכתב האישום השני, נוספו עוד 23 מסרונים ששלח המבקש לנייד של מר נחמני ובהם פנינים בנוסח "תופר תיקים מושחת! לכלא! מושחת! מן היסוד! אנלפבית! עבד!" "תפרת תיק לחב' אלוג! עצרת חפים מפשע מסיבות מושחתות! בתמורה קיבלת שוחד! אתה מושחת מהיסוד! עבד נירצה של רשות הפשע! אתה תהיה בכלא! אתה ומי ששיחד אותך! עניין של זמן!", וכל זאת שעה שמר נחמני אמור לשמש כעד תביעה בהליך הפלילי נגד המערער.
...
כפי שבית משפט זה דחה בעניין נוה את "דוקטרינת חופש המידע בפלילים" (רענן גלעדי "דוקטרינת חופש המידע בפלילים – בעקבות עע"מ 2668/15 מ"י נ' הלל וייס" הסניגור 230 עמ' 4 (5/2016), כך דינה של דוקטרינת הביקורת המינהלית בפלילים להידחות.
עם זאת, ועל אף שאני סבור כי הביקורת על שיקול דעת התביעה אינה זרה לדין הפלילי, שותף אני לדעתו של חברי, המשנה לנשיאה השופט נ' הנדל, כי השימוש בעילת הסבירות כעומדת על רגליה שלה, אין בה תועלת של ממש ונזקה עולה על תועלתה.
לסיכום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו