מוסיפה המשיבה, כי המערער היה מודע לבעייתיות שבהתנהגות בא-כוחו הקודם ולמרות זאת לא מיהר להחליף ייצוג ולא הזדרז בהגשת העירעור ובנסיבות אלה אין לקבל את הטענה של חלוף הזמן כנימוק להקלה בעונש.
לאחר שנתתי דעתי לתובענה שהגישה המשיבה כנגד המערער לבית הדין למשמעת, לדיונים שהתנהלו בפני בית הדין, הכרעת הדין הראשונה, גזר הדין הראשון, נימוקי בית הדין בהכרעת הדין המשלימה, נימוקי בית הדין בגזר הדין המשלים, נימוקי העירעור לבית משפט זה, המסמכים שהוגשו מטעם המערער, תשובתה בכתב של המשיבה לנימוקי העירעור, ופרוטוקול הדיון שהתקיים בפניי ביום 8.2.2021, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה יש להגדיל את שיעור הגימלה שתשולם למערער בתקופת פסלותו משירות המדינה, ולהעמידה על 90% משעור הגימלה שהייתה מגיעה למערער מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) אילמלא נפסל, וזאת בתחולה רטרואקטיבית מיום 10.3.19 ואילך.
היא נקלעה לבצוע עבירות המשמעת על רקע הסתבכות ביחסי עבודה והחריגה האמורה מכללי המשמעת היתה מבחינתה ארוע יוצא דופן וחריג.
למרות חומרת העבירה הטמונה בהכאת תלמידים בידי מוריהם סבר בית-המשפט העליון, שניתן להסתפק בפיטורי המערערת ואולם:
"... שבהתחשב בנסיבותיה האישיות המיוחדות, רואה אני להקל באמצעי המשמעת במידה מסויימת. לפיכך אמצעי המשמעת של פסילה משירות המדינה לפרק זמן של 4 חודשים יבוטל, וכך גם יבוטל אמצעי המשמעת של הורדה בדרגה; בשני עניינים אלה רואה אני להקל עם המערערת, כדי לא לפגוע בזכויותיה הכספיות עם פיטוריה". (ההדגשה שלי – י.ג.).
בית-המשפט העליון הסתפק בפיטוריה והורה על ביטול הפסילה לשנתיים משירות המדינה בשים לב למשמעות הכלכלית הקשה של הפסילה, ונסיבותיו המקילות של המקרה.
...
בניגוד לעמדת ההגנה סבורני, כפי שאף קבע בית הדין, שהמעשים בגינם הורשע המערער חמורים הם. המערער עסק במהלך עבודתו, בתוקף תפקידו בתחנת מע"מ נצרת, בתיקו של אדם שעמו היו לו קשרי חברות, ובכך פעל המערער תוך ניגוד עניינים של ממש בניגוד לנהלים ולכללים ברורים בשירות המדינה והתעלם מאיסורים שחלו עליו כעובד ציבור.
אין אפוא מקום להתערב במסקנתו של בית הדין, לפיה המעשים בהם הורשע המערער חמורים הם.
באשר לטענת ב"כ המערער, לפיה לא נתן בית הדין משקל לשנות עבודתו הארוכות בשירות המדינה, ההערכה הרבה לה זכה מצד הציבור עמו בא במגע, מצד עמיתיו לעבודה והממונים עליו, וכן נסיבותיו האישיות, הכלכליות והמשפחתיות, סבורני, מעיון בגזר הדין המשלים, כי בית הדין בהחלט נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער, הוותק הארוך של עבודתו ברשות המסים, העובדה ששירותו היה בדרך כלל תקין, ואף מעבר לזה, וכן מצבו הכלכלי והבריאותי, ואולם סבורני, שהיה מקום בנסיבות העניין, ליתן משקל גבוה יותר לנסיבות אלה.
יחד עם זאת, נוכח גילו של המערער, שנות עבודתו הארוכות מאוד בשירות המדינה, ההערכה לה זכה בעבודתו זו, ומצב בריאותו, הגעתי לכלל מסקנה שיש להתערב בגזר-דינו המשלים של בית הדין במובן זה שבתקופת פסלותו לשירות המדינה עד גיל 67 ישולמו למערער 90% משיעור הגמלה שהייתה מגיעה לו לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) אלמלא נפסל, וזאת בתחולה רטרואקטיבית מיום 10.3.2019 ואילך, ולעניין זה בלבד, אני מקבל את הערעור.
