ערעור המדינה והמשיב על הכרעת הדין וגזר הדין בתיק פלילי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5937/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' הלמן, סג"נ, השופטת י' שיטרית והשופט ס' דבור) מיום 15.11.2021 ומיום 20.6.2022 בתפ"ח 66356-06-18 תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשפ"ד (21.9.2023) בשם המערער: עו"ד מחאמיד סאלח בשם המשיבה: עו"ד נועה עזרא-רחמני ][]פסק-דין

המערער ידע למסור פרטים מוכמנים אשר מתיישבים עם גרסת הנפגעת ועם יתר הראיות בתיק, כגון העובדה שהנפגעת ישבה וקראה ספר בזמן שנדקרה, אופן ומיקום הדקירה הראשונה, היתנהלותה של הנפגעת לאחר הדקירה הראשונה והעובדה שלאחר שניסתה להמלט נדקרה בגבה עוד מספר פעמים.

...

בהתייחס לגרסה שמסר המערער לחוקריו, מצא בית המשפט כי מדובר בגרסה בעלת היגיון פנימי, רציפות ועקביות, אשר ניכרים בה סימני האמת.

מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימות ראיות רבות התומכות בהודאת המערער ועונות על הדרישה של "דבר מה נוסף". כן נמצא כי ההגנה לא הצביעה על "דבר מה סותר" או על סתירות שיש בכוחן לפגום במידה משמעותית במשקלן של ההודאות.

דיון והכרעה עיינו ושמענו את טענות המערער בכתובים ובעל פה, ולא מצאנו כי יש בהם דבר המצדיק התערבות בפסק דינו המנומק והמבוסס של בית המשפט המחוזי.

הערעור נדחה אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 305/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב המערער: פתחי איובי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 3533-04-20 מיום 03.10.2021 ומיום 30.11.2021 שניתנו על-ידי השופטת ת' בר-אשר תאריך הישיבה: ט"ז סיון התשפ"ג (05.06.2023) בשם המערער: עו"ד ד"ר חגית לרנאו בשם המשיבה: עו"ד מירי קולומבוס ][]פסק-דין

וכך תוארו הדברים בהכרעת הדין: "לאחר הארוע, מצבה הנפשי והפיזי של [המנוחה] החל להדרדר, קרובי משפחתה תיארו את פגיעתה הנפשית ואת העובדה שהיא חדלה מהפעילות הספורטיבית שהרבתה לעסוק בה קודם לכן. הם סיפרו כי מאז הארוע היא הייתה פגועה נפשית, טופלה אצל פסיכיאטרים ומצבה הידרדר מאד. בין השאר, היא אף לא הייתה עוד בקשר קרוב עם ילדיה ועם [החברה]. היא הזניחה את עצמה באופן קצוני בהדרגה ובאופן שהלך והחמיר, עד כדי כך שהחלה להסתובב ברחוב כחסרת בית, לא נקתה את ביתה, החלה לאגור פסולת בביתה ובסופו של דבר נפטרה בביתה ביום 3.3.2017 ללא קשר עם סביבתה, כך שרק בחלוף מספר ימים אותרה גופתה בביתה." מאז הארוע, משך שנים ארוכות, התיק נותר לא מפוענח.

...

על יסוד זיכויו של המערער מעבירת מעשה מגונה, עבירה שניתן לה, מחד גיסא, משקל משמעותי בגזר הדין כמפורט לעיל, ובהתחשב ביתר נסיבות העניין, מאידך גיסא – סבורני כי יש להעמיד את עונשו של המערער על 7 שנות מאסר בפועל, חלף 8 שנות מאסר בפועל שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.

סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, אציע לחברי ולחברתי לדחות את הערעור על הכרעת הדין בכל הנוגע לעבירות של שוד מזוין, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, ואיומים, שבהן הורשע המערער; ולקבל את הערעור על הכרעת הדין בנוגע לעבירת המעשה המגונה שיוחסה למערער, אשר ספק אם היא עולה מאמרותיה הקבילות של המנוחה, ומכל מקום, היא לבטח לא הוכחה מעבר לספק סביר.

אציין כי בשונה מחברי, אני סבורה כי אמרותיה הרבות של המנוחה אינן מותירות ספק כי המנוחה אכן סברה כל העת שהותקפה מינית על-ידי המערער.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6602/18 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב המערער: גבי קורסונסקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מהימים 26.10.2017 ו-26.4.2018 ב-תפ"ח 51122-01-13 שניתן על ידי השופטים: א' סטולר, ז' בוסתן ו-ד' מרשק-מרום; הודעה על משיכת ערעור תאריך הישיבה: כ"ט בשבט התשפ"ג (20.2.2023) בשם המערער: עו"ד אורית חיון; עו"ד אבי כהן; עו"ד פרידה וול בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום; עו"ד מוחמד סראחנה ][]פסק-דין

אז, המערער הגיש לתיק בית המשפט מכתב בכתב-ידו ובו ביקש לחזור בו מהערעור.

...

בשלב הנוכחי, כאשר מלאכת כתיבת פסק הדין בעיצומה וכאשר הטענות בערעור כבר הוצגו לפנינו באריכות, ניתן לומר כי מסקנתנו היא שאין עילה להתערב בהכרעת הדין או בגזר הדין.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1139/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפח"ע 64069-07-20 מהימים 13.7.2022 ו-29.12.2022, בהתאמה, שניתנו על ידי כבוד השופטים, סגן הנשיאה אריאל ואגו, אלון אינפלד ואריאל חזק תאריך הישיבה: כ"ט בכסלו התשפ"ד (12.12.2023) בשם המערער: עו"ד ששי גז בשם המשיבה: עו"ד שני פוגודה ][]פסק-דין

עקרי הכרעת הדין הכרעת דינו המנומקת והמפורטת של בית המשפט המחוזי, אשר אוחזת 125 עמודים, ניתחה לעומק את עקרי הראיות בתיק, והגיעה לכלל מסקנה כי יש בהן כדי להרשיע את המערער במיוחס לו בכתב האישום.

...

לסיכום חלק זה, מהדיון לעיל עולה כי התנאים להרשעה מתקיימים בענייננו – ישנה עדות מרכזית, אשר נמצאה מהימנה ביותר, ולפחות ראיית סיוע אחת.

מספר המעשים המגונים ותדירותם כזכור, לגרסת המערער, החישוב שערך בית המשפט קמא בקשר למספר המעשים שהתרחשו במהלך התקופה הרלוונטית אינו הגיוני, שכן בעוד שהמתלוננת העידה על שני אירועים בלבד וסרטוני מצלמות האבטחה תיעדו התרחשות חריגה, כמפורט לעיל, ב-4 לילות בלבד, בית המשפט מצא לנכון להרשיע את המערער בביצוע מספר רב של מעשים מגונים.

סוף דבר: אם תישמע דעתי, הן הערעור על הכרעת הדין הן הערעור על גזר הדין יידחו בזאת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4490/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' כשר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים א' לוי, ע' קוטון וא' באומגרט) מיום 11.9.2022 ומיום 4.5.2023 בתפ"ח 19436-04-21 תאריך הישיבה: י' בניסן התשפ"ד (18.4.2024) בשם המערער: עו"ד נאג'י עאמר בשם המשיבה: עו"ד הילה גורני בשם שירות המבחן: עו"ד טלי סמואל בשם נפגע העבירה: עו"ד מונא אבואליונס ][]פסק-דין

בהכרעת דינו המפורטת והמנומקת (המחזיקה 189 עמודים), עמד בית המשפט על מהימנות העדויות השונות, ניתח לעומק את עקרי הראיות בתיק והגיע לכלל מסקנה כי יש להרשיע את המערער בעבירות המיוחסות לו באישום השני (בנוגע למעשים כלפי ב'), ולזכותו מהעברות המיוחסות לו באישום הראשון (בקשר למעשים כלפי א').

...

וכך גם אינו דומה מקרה בו אדם מורשע על פי מערכת עובדות חדשה שזיקתה לגרסה העובדתית עליה התבססה האשמה מלכתחילה הינה קלושה, למקרה בו קיים קשר ענייני, הדוק וממשי בין העובדות המקוריות שעל פיהן הואשם הנאשם לבין העובדות החדשות שנתגלו במהלך הדיון (וראו: ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין, פסקה 45 (4.9.2007)).

בהתחשב בכל האמור לעיל, לא ניתן לומר כי לא ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן.

לסיכום, נוכח כל הטעמים שפורטו לעיל, דעתי היא כי הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי אינה מגלה כל עילה להתערבות.