ערעור היועמ"ש על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב

השופט י' עמית: האם רשאי חבר קופת חולים להגיש תביעה נגזרת בשם קופת החולים? זו השאלה המתעוררת בבקשות רשות העירעור שלפנינו, הנסבות על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית) מיום 11.6.2015 (כב' השופט ח' כבוב), בה נדחתה בקשת המבקשות לסלק על הסף את בקשת המשיבים לאישור תביעה נגזרת שברצונם להגיש בשם המבקשות.

בשלב זה, אקדים ואומר כי לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בטענות הצדדים על נספחיהן ובעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעל פה, מצאנו כי דין העירעור להיתקבל.

...

סיכום וסוף דבר פתחנו את דברינו בהבחנה בין דין מצוי לדין רצוי, ובכך שהשניים לא תמיד מתמזגים האחד עם רעהו.

במישור הדין המצוי, לאחר שעמדנו על ההסדרים החוקיים החלים על קופות החולים, מצאנו כי אין "לייבא" מחוק החברות אל חוק ביטוח בריאות ממלכתי - בדרך של פסיקה - את הפרק העוסק בתביעה נגזרת.

מסקנה זו נשענת על מספר נדבכים השלובים זה בזה: החל ממעמדן הציבורי הייחודי של קופות החולים; דרך המשטר הרגולטורי המקיף החל עליהן מכוח הוראות החוק; דרך ההבדלים המשמעותיים בין בעל מניות בחברה לבין חבר קופת חולים; וכלה בכוונת המחוקק, כפי שזו נשקפת מסעיף 37ה לחוק, כמו גם מהשוואה לשורה של מקורות נוספים.

בבית המשפט העליון רע"א 3643/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ ג ד המשיבה: חיימו בע"מ המתייצב בהליך: היועץ המשפטי לממשלה ידידי בית המשפט: 1. המועצה הישראלית לצרכנות 2. האירגון הישראלי להשכרת רכב וליסינג בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 30.4.2019 בת"א 8766-12-18 שניתנה על-ידי כב' השופטת ח' פלינר תאריך הישיבה: 13.12.2021 בשם המבקשת: עו"ד עז אלדד בשם המשיבה: עו"ד בכר אורי בשם המתייצב בהליך: עו"ד מלי אומיד-ברגר ][]פסק-דין

...

על רקע האמור, נראה כי הטלת החובה הקבועה בנוהל המפקח על חברות ההשכרה, על שתי חלופותיה, אף מובילה למימוש תכליות ראויות של צדק ויעילות.

מן הכלל אל הפרט יישום כל האמור על ענייננו מוליך למסקנה כי יש לדחות את ערעור המבקשת, ולקבוע כי עליה לשלם למשיבה את גובה נזק הרכוש שנגרם לה על-ידי רכב שבבעלות המבקשת.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את הערעור, וכן לאמץ את תרשימי היועמ"ש המצורפים להלן כתרשימים מחייבים המשקפים את הדין החל בסוגיות הנדונות.

בבית המשפט העליון רע"א 3530/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: אופטיקה הלפרין בע"מ נ ג ד המשיבה: כוכב זיס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.3.2021 (כבוד השופטת א' נחליאלי חיאט) ב-ת"צ 10221-02-15 בשם המבקשת: עו"ד אמיר דולב; עו"ד יוסי אטינגר; עו"ד יגאל כהן בשם המשיבה: עו"ד שחר סקברר; עו"ד נמרוד גרון ][]החלטה

כעבור מספר חודשים היועמ"ש הגיש את היתנגדותו להסדר הפשרה השלישי, תוך ששב וציין שגם הסדר זה לא כלל הוראה הנוגעת להפסקת הפרת החוק על ידי אופטיקה הלפרין; ובהחלטה מיום 29.10.2017 דחה בית המשפט את הבקשה לאישור הסדר הפשרה השלישי, תוך שקבע שההסדר אינו ראוי וסביר.

...

ההנחה היא אפוא שתכלית החקיקה תוגשם אם למונח שמופיע מספר פעמים בדבר החקיקה יינתן פירוש אחיד (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני: פרשנות החקיקה 314-313 (1993)); ואכן תכלית חוק האופטומטריה תומכת במסקנה שלא ניתן לאפשר לעובדים לפעול בהתאם לחריג ההתמחות, כל עוד לא הוסדרה התמחות בתקנות.

סוף דבר בקשת האישור דנן מבטאת נאמנה את החשיבות הטמונה במנגנון התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית שבעזרתו ניתן לקדם ולהעלות על סדר היום אינטרסים ציבוריים, ולהגביר את הפיקוח על פעולות שלטוניות שונות.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1439/20 ע"א 5493/20 ע"א 5496/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון המערערים ב-ע"א 1439/20 והמשיבים 11-12 ב-ע"א 5493/20 וב-ע"א 5496/20: 1. יצחק דקל 2. יהושע כספי המערערת ב-ע"א 5493/20, המשיבה 11 ב-ע"א 1439/20 והמשיבה 10 ב-ע"א 5496/20: המועצה הישראלית לצרכנות המערער ב-ע"א 5496/20 והמשיב 10 ב-ע"א 1439/20 וב-ע"א 5493/20: היועץ המשפטי לממשלה נ ג ד המשיבים 4-1 ב-ע"א 1439/20 וב-ע"א 5496/20 והמשיבים 9-6 ב-ע"א 5493/20: 1. דני בירנבוים 2. פנחס וולפגור 3. אילן ארגס 4. נורה ארגס המשיבות 9-5 ב-ע"א 1439/20 וב-ע"א 5496/20 והמשיבות 5-1 ב-ע"א 5493/20: 5. קלאב אין אילת אחזקות בע"מ 6. קלאב אין מלונות אילת בע"מ 7. קלאב הוטל אילת בע"מ 8. קלאב הוטלס אינטרנשיונאל (א. ק. ה.) בע"מ 9. קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ ערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט ר' כהן) מיום 24.1.2020 ועל פסק דינו מיום 21.6.2020 ב-ת"צ 12099-08-16, ת"א 1301/04, ת"א 2399/03 ו-ת"א 2560/01 תאריך הישיבה: ה' בחשון התשפ"ב (11.10.2021) בשם המערערים ב-ע"א 1439/20 והמשיבים 11-12 ב-ע"א 5493/20 וב-ע"א 5496/20: עו"ד שחר ולר בשם המערערת ב-ע"א 5493/20, המשיבה 11 ב-ע"א 1439/20 והמשיבה 10 ב-ע"א 5496/20: עו"ד מנחם אברמוביץ'; עו"ד עופר לוי בשם המערער ב-ע"א 5496/20 והמשיב 10 ב-ע"א 1439/20 וב-ע"א 5493/20: עו"ד יעל מימון בשם המשיבים 4-1 ב-ע"א 1439/20 וב-ע"א 5496/20 והמשיבים 9-6 ב-ע"א 5493/20: עו"ד דורון לוי; עו"ד יאיר אברהם; עו"ד חננאל טבול; עו"ד איל גולדנברג בשם המשיבות 9-5 ב-ע"א 1439/20 וב-ע"א 5496/20 והמשיבות 5-1 ב-ע"א 5493/20: עו"ד אלקס הרטמן; עו"ד חגי דורון; עו"ד אוריאל פרינץ; עו"ד טל וקס; עו"ד נעם זמיר ][]פסק-דין

...

מכל מקום, כאמור, כל אחד מחברי הקבוצה רשאי לבטל בכל עת את הסכם הנופש אם יגיע למסקנה שהתקשרות זו אינה כדאית עוד עבורו.

כך שמקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנגדותו של ולר בעניין זה "מעוררת קשיים". לצד זאת, יצוין המובן מאליו והוא שבעצם הגשת התנגדויות המגינות על אינטרסים ייחודיים של תת קבוצה מסוימת, אין כשלעצמו פסול או חוסר תום לב. בית המשפט דן בהתנגדות שהוגשה מטעם דקל וכספי ודחה אותה לגופה, ואין הצדקה להתערב בעניין זה. סוף דבר על יסוד מכלול הנימוקים שפורטו אציע לחבריי כי נדחה את הערעורים שלפנינו, ונותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבו אושר הסדר הפשרה המתוקן על כנו.

שורת הדין, אם וככל שהיא ניתנת להשׂגה בסופו של דבר, עלולה להביא לתוצאה שתָּרֵעַ עם הצדדים; מי ברב ומי במעט.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6992/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: AGODA COMPANY Pte. Ltd. נ ג ד המשיב: שי צביה צד קשור: היועצת המשפטית לממשלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.6.2022 בת"צ 9139-05-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת מיכל עמית-אניסמן תאריך הישיבה: ז' בשבט התשפ"ג (29.01.2023) בשם המבקשת: עו"ד אסף רנצלר; עו"ד עופר קובץ'; עו"ד אורי לבנת בשם המשיב: עו"ד אוהד רוזן; עו"ד נטע סרוסי בשם היועצת המשפטית לממשלה: עו"ד לימור פלד ][]פסק-דין

...

מקובלת עליי מסקנת חבריי כי באספקלריה של כללי ברירת הדין במשפט הישראלי, חלים בענייננו דיני הנזיקין הישראליים, לרבות חוק הגנת הצרכן (בעניין זה מקובלים עליי המבחנים שמציע חברי, להכרעה בשאלת "מקום ביצוע העוולה" בנסיבות מהסוג הנדון).

ואולם, אני סבורה כי יש בכך כדי ללמד על מורכבותה של הכרעה כללית וגורפת בסוגיה, באופן שתומך בהימנעות מהכרעה שיפוטית בה, לא כל שכן כאשר הדבר אינו נחוץ, כבענייננו.

לסיכום, איני סבורה כי יש מקום בענייננו לקבוע כלל גורף, שלפיו תניית ברירת דין אשר מתנה על תחולת הדין הישראלי, בחוזה אחיד בין תאגיד גלובלי הפועל בישראל לבין צרכנים פרטיים ועסקים זעירים, היא "מקפחת בהגדרה". קביעה גורפת זו חולשת לא רק על הוראות חוק קוגנטיות בדין הישראלי, כבענייננו, אלא גם על הוראות חוק דיספוזיטיביות, וממילא לא נדרשת להכרעה במקרה דנן.