ערעור החלטת רשמת הוצל"פ לביטול מועד פינוי

כעולה מדברי ב"כ המשיבה, הפר המשיב את ההסכמה והצווים השפוטיים, ולכן פעלה המשיבה להחיות את תיק ההוצל"פ האמור, נקבע מועד לפינוי חוזר, והמבקש מצידו הגיש בקשה לביטול מועד הפינוי (המסמכים הוגשו ע"י ב"כ המשיבה בישיבה היום).

מדובר היה בעירעור על החלטת הרשמת בגדריו של תיק הוצל"פ; שעה שבגדר אותו תיק ניתנה קודם החלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים לגבי שעות שבו יוכל המבקש 1 להציב את הציוד שלו בחניון בשעות שבהן לא יוכל לעשות כן בין 22:00 ל-6:00.

...

בסופו של דבר מה שחשוב לצורך הכרעה במקרה דנן הינו בעיקר החלטה ספציפית בבקשת רשות לערער על החלטת רשמת ההוצל"פ. אותה החלטה ניתנה בתיק עש"א (רמלה) 63350-05-18.

משעה שזו המסקנה, וננקט הסעד העצמי באופן שגוי, ולו בשגגה בתום לב אך עדיין בשגגה, הרי יש להשיב הציוד שנתפס למבקש, בלי להתנות תנאים, ובלי לחייב המבקש בעלות הפינוי והאחסנה .

אני נעתר אפוא לסעד הזמני המבוקש ומורה למשיבה להשיב למבקש בתוך 7 יום את הציוד נשוא הבקשה, על חשבונה.

התלבטתי בשאלת ההוצאות, אולם החלטתי שלא לעשות צו להוצאות חרף התוצאה.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (סג"נ השופט עמית יריב) בעש"א 36358-07-21 מיום 14.10.21 ולפיה נדחה ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ בטענת "פרעתי". עם הגשת בקשת רשות העירעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

המבקשים – החייבים בתיק ההוצל"פ הגישו בקשה בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ. ביקשו לבטל את ככל ההליכים נגדם ובכלל זה הליכי גבייה בסך 830.84 ₪ והצורך בפנוי, וזאת כיוון שמבוקש לקבוע שהמבקשים עמדו בהוראות פסק הדין שניתן בעיניינם ואילו תביעת המשיבה – הזוכה נדחתה, זאת כיוון שהמשיבה / המשיבים לא עמדו בהוראת פסק הדין (סעיף 577) ולפיה הכספים יופקדו בנאמנות לזכות המבקשים בתוך 30 יום.

סעיף 586 לפסק הדין קבע: "לא הפקידו התובעים את הפצוי תוך המועד להפקדת הפצוי אצל הנאמן, תדחה תביעתן". המבקשים הגישו בקשה בטענת "פרעתי" כאמור ללישכת ההוצל"פ וטענו כי אינם צריכים לפנות את המקרקעין לפי פסק הדין שניתן.

...

כיוון שדין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, לא מצאתי לנכון ליתן החלטה נפרדת בבקשה לעיכוב ביצוע ואנמק מדוע דין הבקשה להידחות לגופה.

דין בקשת רשות הערעור כאמור להידחות אף ללא צורך בתשובה.

בדין נדחה הערעור על החלטתה ואין הצדקה לעסוק בנושא זה בערכאת ערעור בגלגול שלישי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

דיון ראשית, יובהר, כי כפי שנקבע במסגרת פסק הדין בעירעור על החלטת רשמת ההוצל"פ, אין מחלוקת בין הצדדים כי המבנים שהמערערים טוענים שהם יושבים בהם מזה תקופה ארוכה, נמצאים בשטח שאליו מתייחס פסק הדין בתביעת הפינוי (סעיף 8 לפסק הדין בעירעור על החלטת רשמת ההוצל"פ).

אולם גם אם אלך כברת דרך לקראת התובעים, ואניח כי טענתם היא כי יש ליתן להם את יומם בבית המשפט על מנת שיוכלו להוכיח את זכותם במקרקעין ולבטל את צו הפינוי שניתן כנגדם מכוח פסק הדין בתביעת הפינוי (וזאת כעולה מסעיפים 13 ו- 34 לתביעה); הרי שהתביעה אינה מעגנת את הבסיס המשפטי לסעד זה. את תביעתם סומכים התובעים על הוראות סעיף ב5 לחוק מקרקעי הציבור והוראות סעיף 194 לחוק התיכנון והבנייה.

אציין לעניין זה כי התנהלותם של התובעים, אשר המתינו ימים בודדים קודם למועד פקיעת עיכוב הליך הפינוי, וגם אז הגישו תביעה ללא כל עגון עובדתי או משפטי מעלה תהיות באשר לתום ליבם בהליך.

...

וכאמור בענייננו, במסגרת בירור תביעת הפינוי (המאוחרת להחלטתו של כבוד השופט מור) מצא בית המשפט כי המקרקעין היו ריקים עד לשנת 1996.

מכל האמור עולה, כי לתובעים אין כל זכות שבדין לביטול צו הפינוי ועל כן דין תביעתם להידחות.

משמצאתי כי דין התביעה להידחות, מתייתר הצורך לדון בשאלת מאזן הנוחות או בתום ליבם של התובעים.

בהחלטתה, ביטלה רשמת ההוצל"פ את מתוה רכישת הנכס באמצעות המבקש וקיבלה את עמדת כונס הכנסים לפיה יש להתקדם בהליכי מימוש הנכס "בדרך המלך". ביום 16.7.2021 ניתנה החלטת הרשמת בתיק ההוצל"פ, לפיה יש לקדם את הליכי מימוש הנכס, אף לפי החלטתה מיום 18.4.2021 הנ"ל, וכי מתקבלת בקשת כונס הנכסים לקבוע מועד לפינוי הנכס, מבלי שיהא צורך להעמיד למבקש סידור חלוף.

בתגובתה של עו"ד חן מאותו יום, נטען כי "אחת מעילות העירעור הנה העובדה שפג מינויה של עו"ד חן ככונסת נכסים, החלטה שניתנה בחוסר סמכות, שכן הרשמת לא מינתה את הח"מ ולכן היא לא יכלה לבטל את מינויה". בהחלטתו השנייה מאותו יום (24.4.2022), קבע בית המשפט קמא כי טענת כונסת הנכסים בדבר העדר סמכות רשמת ההוצאה לפועל לתת החלטה המורה על ביטול מינויה אינה רלוואנטית, שכן מינויה פקע מאליו בהתאם להחלטות בית המשפט ובחלוף 90 ימים ממינויה של עו"ד חן. בהחלטתה השלישית מאוחר יותר באותו יום, דחתה השופטת קמא את הדיון למועד שהוסכם על הצדדים – 10.5.2022, תוך שציינה כי בית המשפט עדיין עומד על האמור בשתי ההחלטות הנוספות שניתנו באותו יום (אשר תמציתן הובאה לעיל).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור למעט בסוגיית ההוצאות, באופן שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.

בנסיבות אלה סבורני כי בית המשפט גילה דעתו לכך שישנה חשיבות לשמיעת הצדדים בדיון לפניו.

לאור כל זאת אני מורה על ביטול ההחלטה קמא, למעט החיוב בהוצאות שיישאר על כנו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור כמפורט לעיל בסעיף 38.

תביעה לביטול הליכי ההוצאה לפועל כנגד פינוי דירת התובעים נדחתה בפסק דין שניתן ביום 29.9.09 על ידי כבוד השופטת הלית סילש אשר קבעה כי התובעת הייתה מודעת מזה חודשים על הכוונה לפעול לפינויה מהבית.

זאת הן לצורך העובדה כי התובעת ידעה על הליך הפינוי והיה עליה להערך לפינוי קודם למועד פסק הדין ולתחילת הפינוי בפועל והן כדי לגזור מהן את אחריותה המלאה של התובעת למצב המיטלטלין, ככל שניזוקו בהליך הפינוי, בשל כך שלא רוכזו ולא נארזו על ידה קודם להליך.

מתוך עיון בפרוטוקול הדיון בפני כב' השופט אורנשטיין בתיק הפש"ר ואף בפרוטוקול הדיון בעירעור על החלטת רשמת ההוצל"פ על עיכוב הליכים ברצ"פ 5/09 בנק לאומי למשכנתאות ואח' נ' כ.ג., מיום 29.9.09, בפני כב' השופטת סילש, עולה כי התובעת ידעה שהיא לא מכניסה כל סכום לתיק ההוצל"פ לאורך זמן רב. מכאן שהיה ברור שגם אם יושג עיכוב זמני, לא יהיה מנוס מפינוי הבית ומציאת מקום למיטלטלין שבו.

...

מקובלת עליי טענת הנתבעות כי חרף עדותה של התובעת כי בהליך הפינוי נכחו עדים נוספים, לא הובאו מטעמה אף אחד מהעדים.

לאור כל אלה, משעל התובעת הנטל להוכיח את תביעתה ולא הובאה כל ראיה או עדות להוכחת הטענות, זולת עדותה היחידה של התובעת, הרי שאין מנוס מלהורות על דחיית התביעה גם בעניין הליך הפינוי.

סוף דבר התביעה נדחית.