ערעור החלטת הרשם לעניין ביטול צו עיקול זמני בהוצאה לפועל

לפניי ערעור על החלטות רשם בית משפט זה, כבוד השופט א' סלע, בתיק 55495-04-21 מיום 2/9/2021, בה דחה את בקשת המערערת לביטול צו עיקול זמני, ומיום 30/6/2021, בה דחה את בקשת המערערת להגיש תצהיר נוסף - מטעמו של משיב מס' 6.

החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 15/3/2021, בגדרה נדחתה בקשה לביטול עיקולים שהוטלו במסגרת ביצוע פסק הדין, כשהיא לעצמה, אינה מלמדת כי מדובר בעיקולים ש"תפסו" נכסים של יעקובסון.

ממילא, המנעותם של המשיבים מלפרט בבקשתם את העיקולים הנוספים, והסתפקותם בציון צוי עיקול שניתנו בבית המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל, אינה יורדת לשורשו של עניין, ואינה מבססת עילה של חוסר תום לב המצדיקה לדחות את בקשת העיקול.

...

המשיבים פנו ללשכת ההוצאה לפועל לשם ביצוע פסק הדין, והם פועלים נגד יעקובסון במסגרת זו. על רקע האמור הגישו המשיבים תביעה נגד המערערת, יעקובסון ומשיב מס' 7, בה התבקשו על ידם שני סעדים: פסק דין הצהרתי, לפיו 51% ממניות חברת יסודות צור תלפיות בע"מ (להלן: "החברה") הרשומות על שם המערערת (להלן: "המניות"), הם בבעלותו של יעקובסון; ועיקול המניות לזכותם.

בבקשתה טענה כי יש לדחות את הבקשה לעיקול על הסף, ולחלופין - לגופו של עניין.

בהחלטה נדחו טענות המערערת לפיהן: הבקשה להטלת עיקול זמני הוגשה בשיהוי; לא ניתן להטיל עיקול במסגרת התביעה שהגישו המשיבים כיוון שהיא אינה לסכום כסף או לדבר שבעין; יש לדחות את הבקשה להטלת עיקול זמני בשל הפרת חובת הגילוי על ידי המשיבים.

בהחלטתו פירט כבוד הרשם כראוי את הבסיס הראייתי הנדרש, את השיקולים המשפטיים שנשקלו על ידו ואת הטעמים שהביאו אותו לידי מסקנה כי יש להותיר בתוקפו את העיקול הזמני.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪.

המבקש (הזוכה בתיק הוצל"פ מס'- 512797-01-17), מבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל- יעל טימנס, מיום ה- 25.7.17, לפיה הורתה כב' הרשמת על ביטול צו העיקול הזמני מיום ה- 2.8.12, אשר הוטל אצל בנק לאומי במסגרת ת.א 56858-07-12, בפסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום ה- 31.7.12.

.". מן המפורסמות הוא כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך לפעול אך ורק במסגרת פסק הדין וזאת מבלי לצקת פרשנות זו או אחרת לתוך פסק הדין. לעניין זה יפים דבריו של המלומד- דוד בר אופיר, לפיהם: "אין לרשם סמכות לברר מה צריך היה בית המשפט לפסוק אלא מה נפסק בפועל. ואפילו פסק בית המשפט בנגוד לדין-גם אז יהיה פסק הדין סוף פסוק ויבוצע כפי שהוא, ואין לקרוא לתוכו מה שאין בו....על הרשם לפעול על פי האמור בפסק הדין כפשוטו. הוא איננו רשאי לתקן את מה שעיוות (אם עוות) בית המשפט כשנתן את פסק הדין, וגם לא למלא את החסר בפסק הדין אפילו חסר לדעתו פרט כלשהוא...". בעניינינו, מסעיף 585 לפסק הדין עולה כי בית המשפט מורה באופן מפורש, אשר אינו משתמע לשתי פנים, על אישור העיקולים הזמניים אשר הוטלו על הנתבעים 1, 4 ו-5 (בעניינינו, המשיבים 1, 4 ו-5).

...

הנני מקבל את טענת המבקשים לפיה הערת הבנק בדבר "קדימות זכויותיו"- הינה הערה סטנדרטית המופיעה כרכיב סטנדרטי על גבי טופס ההודעה שניתן על ידי מוסדות, לרבות בנקים- כ"מחזיקים".

סיכום לאור האמור בפירוט בהחלטה זו, דין הערעור להתקבל.

הנני מורה על הותרת העיקולים על כנם וזאת עד לאחר מתן הכרעה בבקשת המשיבים בטענת "פרעתי". המשיבים 1ו-2 יישאו בהוצאות בסך 3,000 ₪ לטובת המבקשים.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת קרן אזולאי) בת"ט 28658-03-19 מיום 21 אפריל 2019, לפיה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לביטול צו עיקול זמני שהוטלו על ידי רשם ההוצאה לפועל, במסגרת הליכים לבצוע שטר על סך 2,500.00 ₪, שנקטה המשיבה כנגד המבקשת, והגם שלאחר דיון, הגביל את תחולת הצוו לסכום כסף עתידי שעל צד שלישי לשלם למבקשת.

הלכה היא, כי היתערבות ערכאת העירעור בהחלטות של הערכאה הדיונית שעניינן סעדים זמניים, נעשית, על דרך הכלל, במשורה ובמקרים חריגים בלבד [ראו: רע"א 1864/13 מיטב אשכנזי נ' ש.נ. דרור אחזקות בע"מ פסקה 25 (10.4.2013); רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי פסקה 23 (20.9.2011)].

...

בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבה לפיה יש בהחזקת השיק כדי לבסס את תביעתה במידה הדרושה לעניין קיומן של ראיות לכאורה ולמצער, כדי להקים "שאלה רצינית ראויה לבירור", הגם שעל פי הנטען השיק נמסר לביטחון בלבד והוצא מהמבקשת "בכפיה ובאיומים". עוד נקבע "..כי הוצגה תשתית מסוימת לקיומה של הכבדה, גם אם בעוצמה פחותה מעוצמת הראיות שהוצגו לקיומה של עילת התביעה". בנסיבות אלה, בשים לב לסכום השיק, מצא בית המשפט לצמצם את העיקולים שהוטלו ולהותיר את צו העיקול על כספים שאמורים להשתלם למבקשת על ידי קרן הקיימת לישראל.

בנסיבות אלה, נטען כי מאזן הנוחות פועל לטובת המבקשת והיה על בית המשפט להיעתר לבקשה ולבטל את צו העיקול לחלוטין, זאת על יסוד טענותיה וחקירת המצהירים ומשלא הוכח רכיב ההכבדה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בהחלטת בית משפט קמא ובתיק המתנהל במערכת "נט המשפט", הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה איננה מצריכה תשובה ודינה להידחות.

לא שוכנעתי כי הבקשה שלפני נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

אלי לא הגיש בקשת רשות להיתגונן, וניתן נגדו ביום 14.12.14 פסק דין, בגדריו חויב אלי בתשלום הסך של 420,000 ₪ בתוספת הפרישי ריבית והצמדה מיום 16.2.12, בהוצאות בסך של 696 ₪, וכן בשכ"ט בסך של 45,000 ש"ח. למימוש פסק הדין, ניפתח תיק הוצאה לפועל (547193-02-15, להלן: "תיק ההוצל"פ").

התובעים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה לדחיית בקשתם לפתיחת תיק ההוצל"פ. בפסק דין מיום 5.7.23 (שפורסם לאחר הגשת בקשת ביטול העיקול) נדחתה בקשת רשות העירעור.

בעת דיון בבקשה לסעד זמני על בית המשפט לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (פורסם במאגרים 20.09.2011); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם במאגרים 28.06.2010)).

זאת בפרט נוכח ההליך בו נקטו המבקשים ביום 7.12.22 לפתיחת הליך ההוצל"פ והערעור שהגישו על החלטת רשם ההוצל"פ, קודם להגשת תביעה זו. עוד הפנה גיל להסדר הנושים שאושר בעיניינו ביום 22.8.22, ולפסיקתא שניתנה ביום 20.9.22 במסגרת הליך החדל"פ המורה על עיכוב כלל ההליכים שננקטו נגד גיל, אשר עילתם קודמת ליום 2.9.20.

מקובל עלי הסברם של מנדל וישראל, כי לאחר שהתחוורו להם התהיות אודות קיומו של הפרויקט פעלו לקבלת כספם, תחילה במסגרת בקשה לפתיחת תיק ההוצל"פ ובהמשך בגדרה של תביעה זו. סוף דבר דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להדחות.

...

דיון והכרעה דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.

מקובל עלי הסברם של מנדל וישראל, כי לאחר שהתחוורו להם התהיות אודות קיומו של הפרויקט פעלו לקבלת כספם, תחילה במסגרת בקשה לפתיחת תיק ההוצל"פ ובהמשך בגדרה של תביעה זו. סוף דבר דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.

בקשת גיל לביטול צו העיקול הזמני נדחתה בהחלטה ביום 23.7.23 (להלן: "ההחלטה").

מדובר בהשמטה מקרית, ועל כך ניתן להתרשם מגוף ההחלטה, בה היתייחסות מפורטת לעניין מועד המסירה המוסכם (אפנה, למשל, לפסקה 11 להחלטה, בה פירוט של מועד המסירה המוסכם, על חלופותיו, לפי הסכם הפשרה).

אלי הפנה להחלטת רשם ההוצל"פ שדחתה את בקשת התובעים לפתיחה מחדש של תיק ההוצל"פ ולפסק הדין שדחה בקשת רשות ערעור על החלטה זו. לדבריו, כעולה מהחלטה ופסק דין זה, הסכם הפשרה ביטל את פסק הדין ובא במקומו.

כעולה מההחלטה ומפסק הדין, אין לרשם ההוצאה לפועל סמכות לשוב ולפתוח את תיק ההוצל"פ לאחר שניסגר, אך הן ההחלטה והן פסק הדין הורו כי האכסניה לבירור טענות התובעים היא בית המשפט (סעיף 25 להחלטה וכן עמ' 3 לפסק הדין).

...

אבהיר, בהקשר זה, כי יסוד ההכבדה הטעון הוכחה במסגרת בקשה לעיקול זמני נמוך ביחס ליסוד ההכבדה הטעון הוכחה בבקשות לסעדים זמניים אחרים, במובן בו אין צורך בהוכחת כוונה ברורה להברחת נכסים, ואף גובה סכום התביעה (ובמקרה דנן, בהיות התביעה תביעה לצו הצהרתי, גובה החוב המוסכם, בסך של 1.8 מיליון ₪) מהווה אות לקיומו של יסוד ההכבדה, על רקע האמור לעיל (רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים 22.10.2017); רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' עטיה (פורסם במאגרים 19.03.2006) בהתאם לתקנה 95(ד)(1) לתקנות, ככל שמוכח יסוד ההכבדה, נדרשת בדיקת הנזק הצפוי לנתבע כתוצאה מהטלת העיקול הזמני, כאשר בין סיכויי ההליך לבין מאזן הנוחות קיימת "מקבילית כוחות". קרי, ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, יקל בית המשפט בדרישה שמאזן הנוחות ייטה בבירור לטובת התובע (רע"א 6564/17 תומר נ' בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ (פורסם במאגרים 20.11.17); רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון (פורסם במאגרים 4.11.11)).

אלי טען, כי אחר שבקשת העיקול וכן התגובה לבקשת הביטול לא נתמכו בתצהיר – דינן להידחות ולו מטעם זה. אכן ניכר כי על גבי שני התצהירים שהוגשו מטעמו של ישראל מתנוססת חתימה דיגיטלית זהה.

סוף דבר דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.