ועדה רפואית לעררים מיום 14.5.17 קבעה, כי לא חלה החמרה במצב המערער וכלשונה (פרוטוקול הועדה צורף להודעת המערער מיום 31.7.23): "בהתאם לתוצאות בדיקה השמיעה העדכנית הועדה קובעת כי לא חלה החמרה במצבו. (הטנטון נדחה על ידי פקיד התביעות)." על החלטת הועדה הוגש ערעור לבית דין זה (בל 48677-07-17) אשר נדחה בפסק דינו של כב' הנשיא קוגן (כתוארו אז) ביום 28.2.18.
המשיב הוסיף, כי עצם הפניית המערער לבדיקות חוזרות / חדשות במיוחד משעה שאישור ההחמרה לא עסק כלל בטינטון, אין בה כדי לאיין את קביעת פקיד התביעות, מה גם שהועדה הרפואית לעררים לא הפניתה את המערער לכל בדיקה.
...
מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות הואיל והחלטת הוועדה מושא הערעור שוגרה למערער עוד ביום 12.7.22 והערעור לבית הדין הוגש רק ביום 27.11.22 בחלוף המועדים הקבועים בחוק.
למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי הוועדה פעלה כנדרש הימנה עת הקשיבה לתלונות המערער, עיינה בתיעוד הרפואי שהונח בפניה והסבירה, כי בהתאם לממצאי הבדיקה שהוצגו בפניה – דין הערר להידחות.
מאחר והערעור נדחה לגופו – התייתר הצורך לדון בטענת ההתיישנות.
סוף דבר
על יסוד האמור – הערעור נדחה.
